טל לוין, עכבר העיר

העונה החדשה של "מחול במשכן" נפתחה אתמול (שישי) עם הפקה משותפת של האופרה הישראלית והבלט הישראלי למאדאם בטרפליי. לכוריאוגרפיה של מריאנה ריז'קינה ולצלילי האופרה המפורסמת של פוצ'יני, ביצעו רקדני הבלט יצירה בשתי מערכות. על החלק האופראי הייתה אחראית הסופרן אפרת אשכנזי, שביצעה כמה מהאריות הבולטות על הבמה, איתן שמייסר ניצח על התזמורת. את תפקיד מאדאם בטרפליי ביצעה טומוקו טקהאשי, אחת מסולניות הלהקה, שהכוריאוגרפיה נשענת במידה רבה על כתפיה העדינות. מאדאם בטרפליי - לפרטים נוספיםסיפור העלילה, כפי שמוצג בתוכנייה, עוסק בבטרפליי, שנאלצת לעבוד כגיישה לאחר שאביה התאבד. היא פוגשת בפינקרטון, קצין צי אמריקאי יפה תואר (ייגור מנשיקוב), שכובש את ליבה, בין השאר כחלק ממסע לפאר את האגו שלו. דודה של בטרפליי (לודוויג איספיריאן) מגנה אותה על כך שהתכחשה למשפחתה, והתנצרה עבור אהבתה. תחת גידופיו וחרף כעסו מתייחדת בטרפליי עם פינקרטון, נישאת לו ונכנסת ממנו להריון. שלוש שנים לאחר מכן היא עוד מחכה לו שישוב ממסעותיו, אך במקום זה מקבלת הודעה שנישא מחדש, ושהגיע עם אשתו החדשה לקחת את בנה. למרות ניסיונותיה להתכחש למצבה הנוכחי, בטרפליי מבינה בסוף כי נותרה לבדה בעולם, ומתה מרוב צער. תמונת מצב משמחת. הבלט הישראלי (צילום: יוסי צבקר)לא קופצים מעל הפופיק אם יש משהו בהפקה הזאת כדי לספק תמונה מהימנה על מצבו הנוכחי של הבלט הישראלי, אזי היא בהחלט משמחת. לא כי "מאדאם בטרפליי" היא עבודה חפה מבעיות, הן בגזרת הכוריאוגרפיה הן בגזרת הביצוע, אלא כי בראש ובראשונה מדובר בהפקה צנועה, שמודעת למגבלות חלקיה. אין בה יומרות להעמדה של בלט רב משתתפים ופומפוזי, שיותיר את הקהל חסר נשימה. אדרבא, הגישה של ריז'קינה והאמנים האחרים המשתתפים כאן, דווקא מבקשת לרוקן את הפאתוס מהסיפור של מאדאם בטרפליי, ולהעמיד במרכזו את האישה הנטושה והמנוצלת, שגם רגעי החסד היחידים שהיא מקבלת, הם זמניים ושבריריים, ולכן טרגיים ועצובים. העלילה הדרמטית, יחד עם המוזיקה הסוערת של פוצ'יני, הייתה יכולה להכתיב גם את השפה התנועתית, שנותרה כאן עדינה ונקייה מאוד. ריז'קינה בחרה בתחביר זורם, עם סיבובים רבים ועבודת ידיים אלגנטית, שהלמה היטב את דמותה המלאכית של בטרפליי. גם השימוש הרב ב"בורה", שהתכתב עם אסתטיקת התנועה היפנית והמאופקת. בשילוב התלבושות הנפלאות אולה שבצוב, נשטפה הבמה בתנועה זורמת, מרחפת כמעט, שהדגישה את המתח בין הפנטזיה שמייצג סיפור האהבה, לבין הטרגדיה המקופלת במציאות חייה של הגיבורה. יחד עם זאת, הכוריאוגרפית לא אתגרה את הרקדנים בקומבינציות מורכבות מדי, לא בעבודת רגליים מהירה מדי וברוב המקרים גם לא בקפיצות מרשימות מדי. כתוצאה מכך הגישו רקדני הבלט ביצוע נקי יחסית של מרבית האלמנטים. בלי פאתוס מיותר. מאדאם בטרפליי (צילום: יוסי צבקר)ואם כבר רקדנים, הרי שההפקה תלויה לא מעט בסולנית, שמקבלת כאן את מירב הדקות על הבמה. טקהאשי היא רקדנית נפלאה, גמישה ויפה, שנכנסה היטב לתפקיד הגיישה המיוסרת. יכולותיה הטכניות לא נוצלו לטעמי עד תום, אך היא בהחלט משכנעת ומרשימה, גם בזכות יכולות תיאטרליות והבעות פנים מתאימות. מנשיקוב בתפקיד הנסיך הוא בחירה נכונה, בעיקר בגלל גובהו וחזותו המרשימה, אם כי בקפיצות (בעיקר בספליטים) ניכר כי הוא לא גמיש מספיק. לודוויג איספיריאן הכניס את האנרגיות הנכונות, ככוח המאיים בסיפור, והילד הקטן (וחבל שלא ציינו את שמו בתוכנייה) הייתה תוספת מלאת מתיקות לתוך הדרמה הרצינית. יחד עם שאר הרקדנים ניכר שהבלט הישראלי לא מבקש לקפוץ מעל הפופיק, ומנסה לעשות את מה שהוא יכול הכי טוב שהוא יכול. המבחן האמיתי יתחיל מעכשיו, שבו הפקות יפות ונעימות כבר לא יהיו מספיקות, וחניכיו של עידו תדמור יידרשו לעלות כיתה.

מאדאם בטרפליי - המשכן לאמנויות הבמה באשדוד, כוריאוגרפיה: מריאנה ריז'קינה, ב-3 בספטמבר ב-20:30