אנחנו על המפה

“פולחן האביב” בפרשנותו של שן וויי משלב וירטואוזיות ומינימליזם בתנועה מנוכרת על מפת קואורדינטות. ב“קיפול” של וויי, הפיוטי והשונה לגמרי, נעים הרקדנים בין קיפולי בד לקיפולי גוף

רות אשל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רות אשל

"פולחן האביב" של שן וויי לא היה כלל מה שציפיתי. כמי שגדל על התרבות הסינית, הוא מוכר בעבודות השואבות את השראתן מהמזרח, בעוד זוהי יצירה עכשווית שניתן לשייך לחלל הבדיוני, עשירה בווירטואוזיות פיזית מהירה וצורנית.

בגירסה שלו ל”פולחן האביב”, וויי לא מתייחס לליברית המקורית העוסקת בפולחן פגאני, ומנטרל את הדרמטיות של המוסיקה, למשל בגירסה לפסנתר בארבע ידיים בביצוע פזיל סיי. במקום נוף צבעוני הוא יוצר חלל דימיוני מופשט, כמו מפת חלל, וזו מצוירת על הרצפה כאילו המבט הוא למעלה למטה כאשר רואים רקע של עננים אפורים, וסדרת פסים לבנים, ישרים ואלכסוניים, נמשכת מקצות הבמה ומחלקת את הבמה או החלל לאזורים. 12 הרקדנים והרקדניות משתלבים בצבעוניות הנוף עם בגדים אפורים מעוננים ומשיכות מכחול לבנות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ