בין משחקים אולימפיים לגירוד קטן בישבן

הסאונד הראשון שנשמע עם היפתח המסך על היצירה "Girls & Boys" של רועי אסף לאנסמבל בת שבע הוא צחוק. הסיבה – חבורת גברים צעירים, בנים אם תרצו, ישובים עם פניהם לקהל, לבושים רק מכנסיים אדומים קצרים, משל היו נערים לפני או אחרי שיעור ספורט. הצחוק הקטן, שמביע את המבוכה והפליאה מהעמדה שכזאת בפתיחתו של מופע מחול, יהפוך עד מהרה לרם וגדול. למעשה, הוא הפסקול הבולט ביותר של העבודה, עד שהוא כמעט רקדן בפני עצמו, שמתרוצץ בין הרקדנים האחרים, מרעיד אותם ומטולטל על ידם. הוא (הצחוק) שובר את הדיסטנס המובנה בין הקהל לצופים, והופך את האירוע באחת לרגע יומיומי, מרוקן מהמחויבות של חלוקת התפקידים המסורתית.