"מנמוזין": להתמודד באמצעות ריקוד עם האימה של החיים בישראל - ביקורת מחול - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מנמוזין": להתמודד באמצעות ריקוד עם האימה של החיים בישראל

לכתבה
"מנמוזין"כפיר בולוטין

ביצירה "מנמוזין" של להקת קמע ממשיך הכוריאוגרף תמיר גינץ את העיסוק בסוגיות פוליטיות עכשוויות שאיפיין גם את יצירותיו הקודמות "במדבר דברים" ו"לא נודע"

תגובות

רגע אחרי שהסתיימה ההשתחוויה של חברי להקת קמע, וכמה דקות אחרי סיום המופע "מנמוזין", הוגברה שוב המוזיקה. הרקדנים קפצו מהבמה והחלו למשוך את הקהל לרקוד אתם בצדי האולם. האווירה היתה שמחה וצוהלת, ככל הנראה מתוך רצון לחגוג את מופע הבכורה, שהוצג במרכז סוזן דלל בתל אביב. רוב הקהל, כך נדמה, נהנה מהמחווה הזאת, קם על רגליו, מחא כפיים והצטרף בנענועי ישבן וטורסו לרקדנים המקפצים. כותבת שורות אלה, לעומת זאת, חשה עצמה מכווצת במבוכה בכיסא, משני טעמים: הראשון הוא ששבירת הקיר הרביעי במופעי מחול היא אקט שצריך להיות מנומק עם קצת יותר מ"בא לנו לחגוג עכשיו". צריך להיות לו היגיון מתוך המופע עצמו, גם אם הוא מתרחש אחרי...

הרשמה לניוזלטר

מחוברים לעולם התרבות, הבידור והפנאי? הירשמו כעת לעדכון היומי

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות