שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"Four" של הבלט הישראלי: שיעור מאלף בהיסטוריה של הבלט הקלאסי

הסיבה העיקרית ללכת לראות את המופע החדש של להקת הבלט הישראלי "Four" היא העלאתה של היצירה הנפלאה של ג'ורג' בלנשין "סרנדה". היו אי הדיוקים על הבמה, אך תחושת הסחף הכללית חיפתה על הכל

טל לוין
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתוך המופע של הבלט הישראלי
מתוך המופע של הבלט הישראליצילום: Susan & Hank Londoner

המופע החדש של להקת הבלט הישראלי, "Four", שהוצג ביום שני בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה, הוא שיעור מאלף בהיסטוריה של הבלט הקלאסי. מצד אחד, "פקיטה", היצירה הראשונה שהעמיד מריוס פטיפה ברוסיה, שהפכה ברבות השנים לאחת היצירות החשובות בבלט, וזכתה לאינספור העלאות ברחבי העולם עד היום. מצד שני, "סרנדה", העבודה הראשונה שיצר ג'ורג' בלנשין לניו יורק סיטי בלט, ושמספרת בקצת פחות מ–40 דקות את סיפור הפרידה של הבלט הקלאסי האמריקאי מזה הרוסי, ואת תחילת דרכו המופלאה של בלנשין — כמי ששינה את פני האמנות הזו מקצה לקצה. בישראל, למרבה הצער, לא מרבים להעלות מהרפרטואר של הכוריאוגרף, בין היתר מפני שרוב הטכניקה שנלמדת כאן מושפעת מאקדמיית וגנובה לבלט, ולא מתאימה לביצוע היצירות הללו. כך, לפחות לכאורה. 

תגובות