מחול טורקי בתל אביב — כמו מעגל אנרגיה אחיד

המחול "אנחנו" הציג תפילה עכשווית שהיתה בה אווירה של קסם. הסולו "ירח מלא" החליף את הייצוג הגברי הכוחני ברכות גדולה שהיתה משב רוח מרענן

רות אשל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רות אשל

בימים שהיחסים עם טורקיה אינם כפי שהיו, טוב לראות שהאמנות לפעמים יכולה להתעלות על הפוליטיקה ושלארץ הגיע ייצוג ממדינה זו שלישראלים יש ממנה זיכרונות טובים. המופע החל באופן מפתיע כאשר על הבמה ישב חלק מהקהל ומרביתו ישב באולם. בדרך כלל, זה או כך או אחרת. הפעם הקהל שישב על הבמה שימש תפאורה של צופים דוממים בתפילה העכשווית של המחול "אנחנו" שבתכניה נכתב שהיא מוקדשת ל"אלה שעל אובדנם לא היה ניתן להתאבל ולא יכולנו לשלח מאתנו באהבה". מיקומם על הבמה גם יצר אווירה חמה ותומכת לתפילה במקום הקירות החשופים של התיאטרון. במרכז הבמה ישב מוזיקאי עם מערכת אלקטרונית, גיטרה ומיקרופון כשהוא מלווה את כל התכנית בנגינה ובשירה חיה.

הטקס החל כאשר שלושה גברים נכנסו לבמה מהלכים ומחפשים את המקום הנכון בו יתחולל. הם מתכנסים במעגל קטן, קשובים לעצמם, או אולי כל אחד נושא תפילה פרטית חרישית ואז מרימים את הידיים לצדדים ומחברים את כפות הידיים של האחד בשני כמו יוצרים מעגל אנרגיה אחיד. התפילה מתחילה. בתוך המגבלה של כפות הידיים המחוברות היוצרת את הפתרונות הכוריאוגרפים. יש יופי לראות שלושה גברים צעירים וחסונים כך מתרככים, משתרגים בתוך המעגל, נענים למגבלותיו וגם נישאים בחלל הבמה כשעיניהם עצומות.

תל אביב דאנס. משתרגים בתוך המעגלצילום: Orcun Ataman

החלק הבא באותה תפילה, עדיין עם כפות ידיים מחוברות, עובר לעסוק בתמיכה, בהישענות. המגבלה מכתיבה את הפתרונות התנועתיים, ואלה מתכווננים ל"תמונות" המעלות על הדעת את הפיאטה. השלב הבא, עדיין בתוך המגבלה מתכוונן לעבר תנועות אקטיביות של אי־הסכמה או אולי, אי־קבלת הדין לאלה שאבדו.

אווירה של רוגע שורה על היצירה כשלרשות הרקדנים עומד הזמן הנדרש לסיום הטקס, כמו יש חוקיות שיש לכבד ולעבור, והשירה החיה שחלקה עוברת לדיבורים יוצקת אווירה של קסם. משהסתיימה התפילה, כפות הידיים ניתקות והרקדנים נעלמים בחשכה.

תל אביב דאנס 2015. המגבלה מכתיבה את הפתרונות התנועתייםצילום: Murat Durum

הריקוד השני בתכנית הוא הסולו "ירח מלא" שרוקד בידרהן דהמן לשירה החיה של קם ילדיז. הריקוד הוא מסע דמיוני פנימי של הרקדן שמביע את עולמו כשהוא נע בין הדימיון למציאות. גם כאן שורה אווירה טקסית. הריקוד נפתח כאשר דהמן שופך מעין חול־נצנצים של כסף לכדי תלולית קטנה וזרקור אור מעצים את הנצנוץ. אחר כך הוא מורח את הגוף החשוף וניראה כדמות של אל. גם כאן לרקדן היוצר יש זמן (הסולו מתארך 18 דקות), ויש חזרה על מוטיבים תנועתיים. מה שאותי עניין היתה השפה התנועתית בה ניתן מקום מרכזי לעבודת הידיים, כאשר המרפקים מוחזקים מעלה וכפות הידיים נעות במעגלים. נראה שבתוך הידיים יוצק דהמן את הדימויים של עולמו הפנימי ומשם התנועה זורמת לגוף. מה שעוד עורר את תשומת הלב הוא המגע הקל של כפות הרגליים ברצפה. גם כאן, כמו בריקוד הקודם, הייצוג הגברי הכוחני, מפנה את מקומו לרכות גדולה של קבלה של ציפה מדיטטיבית — שזה משב רוח מרענן בימינו.

תל אביב דאנס, הבמה הבינלאומית/טורקיה, "אנחנו", יוצרים ורקדנים: בידרהן דהמן, סנברק ילדיז, אדג'אר קסקין, "ירח מלא", כוריאוגרפיה וביצוע: בידרהן דהמן, מוזיקה חיה לשתי היצירות: קם ילדיז, עיצולב תאורה: קרם סאטינל, מרכז סוזן דלל, 28.8

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ