לפעמים הקסם מצוי במה שלא רואים

"חמישה בתים", במסגרת אירועי "לילות השמש העולה - מחול יפני עכשווי", היא תוכנית עשירה. עם היצירות שבלטו בה נמנה הסולו MM, שנדמה להתבוננות בפסל, והדואט "היבי", שהציע מפגשים צורניים מרתקים

רות אשל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רות אשל

"חמישה בתים", במסגרת "לילות השמש העולה - מחול יפני עכשווי", עם רקדנים מיפן ומישראל, היא תוכנית עשירה, ופתיח לתוכנית זו (אירוע "חמישה בתים") התקיים ברחבת מרכז סוזן דלל תחת כיפת השמים. ללא מוזיקה, ללא תלבושות במה, על רצפת הבטון, התנהל דואט מרשים בביצוע של מיראמי מוריאמה וטקאנורי קוואהרדה.

על פי התוכנייה, מדובר ב"גופניות שחוזרת שוב ושוב עם שינוי מרחב וזמן, אנחנו הולכים לחשוף את הסדק השמור - ומופיע בקנה מידה גדול או קטן בכל אחד ואחד - בבסיס חיי היומיום". כשלעצמי הייתי מתארת את מה שראיתי כטכניקה המעלה על הדעת קונטקט אימפרוביזציה, כלומר כל הזמן קיים מגע גופני, והוא מיועד גם ללא רקדנים ומקרין הקשבה לגוף והומניות. אבל מאחר ששני הרקדנים וירטואוזיים ויחד הם יוצרים כוח מרוכז מנוגד, עוצמת המפגש הזה של כוחות מנוגדים יוצרת תנועה אטית ומלאת מתח. מילימטר אחרי מילימטר העור נפגש ונפרד, וכך נוצרים מפגשים צורניים מרתקים.

תחילת המחול "רוח", שנרקד על הבמה, נראתה מבטיחה: על גליל לבן שנפרש מצד אחד של הבמה לצדה השני הוקרן סרט רענן עתיר הפתעות שיצר רועי אפרת, שלפעמים ראו בו רק עיניים של רקדנית ולפעמים קטעי אנימציה חביבים. אלא שההבטחה לא מומשה, והסרט נזנח לטובת ריקוד שאולי היה חגיגה לרקדנים - אלה עשו ככל העולה על רוחם - אבל לא עבודה שיש בה עניין.

"רוח", מתוך "לילות השמש העולה". הבטחה שלא מומשהצילום: גדי דגון

הסולו "Arche" של הרקדנית אידה ביטא מגוון מצבי רוח ורגשות. אפשר היה להתרשם מהיכולת היפה של אידה כרקדנית, אבל היא עדיין יוצרת בתחילת דרכה וזקוקה להנחיה.

גם בסולו הנוסף "בית" מאת יוקו אימזייקה, שגם רקדה, יש פער בין היכולת היפה של הרקדנית לבין הכוריאוגרפיה. בהתחלה הרקדנית חבויה בתוך פסל של בית מסקרן עם דלת גבוהה מאוד ושני חלונות עליונים משני צדיה, המעניקים לבית מראה של מסכה. כצפוי הרקדנית ספונה בתוכו, ובהמשך יוצאת, רוקדת סביבו וחוזרת פנימה. הפתרונות התנועתיים היו צפויים אבל תענוג היה לראות את אימזייקה רוקדת.

מרשים היה הסולו MM, שאותו רקד ריו טאקנושיטה. הוא עומד במרכז הבמה ומאפשר התבוננות ארוכה בפרופיל הנהדר, והעין יכולה לטייל גם על הגוף השרירי, לעקוב אחר התנועה הגלית של הצלעות. באטיות שהעין מתקשה לקלוט הוא עובר מתנוחה אחת לאחרת. למעשה, מה שאנו לא רואים, דהיינו המעבר, הוא הקסם של הריקוד. כאילו יש לפנינו תצוגה פרטית של פסל וניתן לנו הזמן לעקוב אחר הזוויות והחללים המשתנים בין חלקי הגוף שלו. המעברים, כמו התנוחות, מקרינים חיות פנימית מרוכזת.

חתם את התוכנית "אטום", שכבר ראיתי בעבר. זה דואט עתיר דמיון של צלליות גבר ואשה, המתרחש סביב שולחן אוכל הנסתר מאחורי פרגוד המואר מאחור. זו דרמת מתח של רציחות, דקירות בסכין וחנק. והכל סביב שולחן האוכל שמעניק לעבודה גם פירוש מגדרי כאשר האשה מכינה את האוכל וצללית של גבר מאיים מתבוננת בה. התרחקות והתקרבות למקור האור מגדילות ומקטינות את הדמויות ומאפשרות דימויים של ענקים וגמדים, של מאוימים ומאיימים. כשהם יוצאים מאחורי המסך ואנו רואים את המקור האמיתי, ניטל הקסם, כי המסתורין מסקרן יותר מהמציאות.

חמישה בתים - לילות השמש העולה, מחול יפני עכשווי: "היבי", כוריאוגרפיה וביצוע: מיראמי מוריאמה, טקאנורי קוואהרדה וסאו מאטצואה; "רוח": כוריאוגרפיה מאמי שימיזקאקי, אדם קלדרון, רועי אפרת, מוזיקה מקורית ותלבושות: אדם קלדרון, וידאו: רועי אפרת; "Arche": כוריאוגרפיה וביצוע: טאקאשי אייקואה, עיצוב מוזיקלי: טאקאזי אייקואה; "בית" מאת ובביצוע יוקו אימזייקה, עיצוב ופיסול פסל הבית: הילה ליזר בגיה, מוזיקה: אלירן שלם; "MM": כוריאוגרפיה: סאו מאטצואה וריו טאקנושיטה, רקדן: טאקנושיטה; "אטום", כוריאוגרפיה וביצוע: קאזויו שיוינוירי ועודד צדוק, מוזיקה: יוני טל, אנימציה: נטע כנפי, מרכז סוזן דלל, 11.9

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ