המעצב שמגדיר את עצמו בגאווה כנובוריש יאצור את התערוכה הכי אליטיסטית

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דן מוקטל
דן מוקטל. מהלוקאלי לגלובאליצילום: AVES DIGITAL STUDIO
חן אלמליח
חן אלמליח

שעת צהריים, העיירה מנומנמת, דממה ברחובות, בחצרות ובגני המשחקים. כולם מכונסים בבתים, גדולים וקטנים, למנוחת אמצע היום. שקט. שני דברים זכורים לי במיוחד מהשעות האלו: הסלידה שלי מהציווי המובלע בשקט להפסיק כל פעילות שמסמלת חיוּת ותנועה, במקום שגם ככה סבל ממחסור בשני אלו, וכפועל יוצא מזה, חוסר הרצון שלי להיכנע לשינה. ודבר שני הוא תקתוק השעון ברקע, שככל שהעולם סביבו השתתק כך הוא התגבר ונעשה טורדני יותר, ממלא את החלל בתיק־תק רפטטיבי, קבוע, כמו מחזור החיים בעיירת פיתוח רדומה, שאם לא תשים לב יכול להפנט גם אותך ולבלוע אותך לתוך השגרה. אבל מנגד, הוא גם סימל את ההבטחה לחזרה לחיים, כי רק לוֹ היתה היכולת לשחרר אותי מכלא השינה שכפו עלי, ברגע שמחוגיו יצביעו על השעה 16:00.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ