בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שוק עם שיק

אחרי שמאסו בנוחות הבורגנית שכונת בבלי, עתר דקל ומיכאל שביט עברו לדירה קטנה ואופנתית שמשקיפה על שוק הכרמל בתל אביב

16תגובות

כשעתר דקל ובן זוגה מיכאל שביט חיפשו דירה, הם רצו לעבור לאזור אורבני ושוקק חיים יותר משכונת בבלי הצמודה לפארק הירקון, שם גרו עד לפני ארבעה חודשים. "זה היה מאוד נוח, אבל לא כל כך התאים לאופי שלנו", מספרת דקל. "בבלי היא שכונה שתקועה בשנות ה-80, בואכה שנות ה-90. זו שכונה עם משבר זהות: כולם מתייחסים אליה כפרבר יוקרה של תל אביב, אבל בעצם היא פרבר יוקרה של רמת גן. אחרי שאתה מבין את זה, הכל מסתדר", היא צוחקת.

לבסוף, מצא הזוג דירה דרך האתר "יד 2" בסמוך לשוק הכרמל. באופן מפתיע, זאת לא היתה עוד אחת מהדירות שמוצאים בלוחות הנדל"ן. המחשבה הראשונה שעולה מיד לאחר הכניסה לדירה היא: איך מוצאים דירה כזו בתל אביב? מדובר בחלל מרשים, ששימש בעבר כסטודיו של מעצב האופנה ששון קדם. הריצוף מקורי ומצויר, התקרות גבוהות, ועיצוב הפנים מוקפד עד לפרט האחרון. לאחר שקנו את הדירה, בני הזוג היו צריכים להשמיש את החלל: להוסיף אמבטיה ומטבח, ולחשוף את הריצוף. "חיפשנו דירה במרכז-דרום תל אביב", מספרת דקל, "בהתחלה ראינו בכלל את הדירה בקומה למעלה, שמאוד מצאה חן בעינינו, אבל בעל הבית כבר עמד לסגור עם זוג אחר. כשהוא ראה שאנחנו נורא מתלהבים, הוא הראה לנו את הדירה הזו".

דקל התאהבה בדירה ממבט ראשון. אחד הדברים ששבו את לבה היה המיקום. "זו ממש שכונה", היא מסבירה, "יש לה אופי: יש פה מיקס מגניב של אנשים, עם האבות החתיכים שמסתובבים בבוקר עם הילדים שלהם, מצד אחד, והעובדים הזרים מצד שני. כמו שנווה שאנן אולי היתה בהתחלה, חוץ מהצעירים ההיפסטרים". גם הקרבה לשוק היתה יתרון. "מיכאל מבשל, ואפילו אם אין לו זמן לבקר שם מדי יום, הסמיכות לשוק מרגיעה אותו, הוא מרגיש שהוא באלמנט שלו כשהוא גר פה".

כפי שמספרת דקל, לא רק החלל מרשים, גם לבניין יש סיפור משלו. הוא נבנה על ידי הקבלן היהודי שמואל סם וילסון (או בשמו המקורי: שמואל נתן ויישנאנצקי), שנולד בפולין וב-1910 השתקע בתל אביב. מאז ועד 1932 וילסון בנה בעיר 200 בתים, בהם גם בית הכנסת הגדול ומלון גינוסר (בן נחום) ברחוב אלנבי. וילסון הקים את ביתו הראשון ברחוב מונטפיורי, מאחורי בית הספר "גימנסיה הרצליה" (כיום מגדל שלום), ואת ביתו השני, שבו גרים דקל ושביט, בנה ב-1923, בפינת הרחובות התבור וקלישר.

זה היה הבית הראשון בתל אביב שבו שולבו אריחי קרמיקה מבית בצלאל. בעשורים האחרונים קושטו חזיתות הבית באריחי קרמיקה חדשים ובהם שובצה הכותרת: "בית רחל". דקל מספרת שעד היום לא ברור מי היתה רחל, אך כשחיפשה מידע על הבית, הקבלן גילה שבנו של וילסון היה הכוכב הראשון של מכבי תל אביב בכדורסל.

דקל, שנולדה בתל אביב לפני 29 שנה, היא סוכנת ב"קנלר יצוג אמנים", ומייצגת יוצרים כמו אתגר קרת, יוסף סידר, ניר ברגמן, רון לשם ואחרים. שביט, בן ה-29, הוא יליד ויסקונסין (ארצות הברית), שעלה לארץ עם משפחתו בגיל 14. במקצועו הוא סוחר בחוזים עתידיים ועובד בחברה שסוחרת בעיקר במתכות ובדלקים. אתם בדירה גרה גם הכלבה מיקה, בת החמש. "כל החיים גדלתי עם כלבים צהובים", מספרת דקל, "כשמיכאל ואני עברנו לגור יחד הוא הביא לי אותה במתנה. הוא פגש אותה ואת הבעלים שלה בשדרות בן ציון, כשהיא הייתה בת שלושה חודשים, והבעלים, שבדיוק נפרד מבת הזוג שלו, רצה למסור אותה. היא כלבה אורבנית, הכלאה של טלה, מעורב בשועל וכבשה. גם היא סבלה בבבלי", היא צוחקת.

לדירה נכנסים דרך שביל בצד הבית, שבסיומו עולים כמה מדרגות. דלת הכניסה מובילה למבואה, שבמרכזה עומד שולחן אוכל. מימין לדלת הכניסה נמצא חדר האמבטיה והשירותים, ולאחריו פתח נוסף שמוביל למטבח. מול דלת הכניסה יש מעבר לסלון הגדול, שבגלל התקרות הגבוהות וגודלו הלא פרופורציונלי ביחס לדירה (כ-60 מ"ר), דקל מכנה אותו "אולם הנשפים". בסוף הסלון, מצד שמאל, ישנה דלת, המובילה לחדר ארונות. מצדו הימני של הסלון, מובילות ארבע מדרגות לחדר השינה הקטן והתכליתי, הכולל מיטה זוגית הניצבת לרוחב צדו הימני של החדר, ופינת עבודה עם מחשב, מדפסת וכוננית טלוויזיה מצדו השמאלי.

החלוקה הלא שגרתית לא הרתיעה את בני הזוג. דקל מספרת: "אמנם זאת לא חלוקה אופטימלית לזוג צעיר שחושב אולי על ילדים, אבל אחרי השנים בבבלי כל כך התגעגענו לשכונה ולדירה עם אופי. אולי זה מעבר קיצוני אבל לפני שנתיישב, היינו צריכים שחוויית המגורים בתל אביב לא תהיה החוויה של לגור בבבלי".

אוטו דיקס

מכיוון שהריצוף המצויר המקורי נשאר, השניים הקפידו לשמור על הקירות והתקרה לבנים ככל האפשר. העיטורים המקוריים שעל תקרת הסלון, רהיטי העץ ויצירות האמנות שתלויות על הקירות, יוצרים תחושה קלסית, נעימה ומלאת שיק, שמעניקה לרגע את התחושה שגם דיירי הבית המקוריים עדין גרים בו. בפינת האוכל הממוקמת במבואה עומד שולחן, וסביבו ארבעה כסאות עץ, שנקנו בדנמרק בשנות ה-70 על ידי סבו של שביט. על השולחן עומד זר חמניות, ועל הקיר תלויות שתי רפרודוקציות של פרנסיס בייקון, לצד כרזה של תערוכה מעבודותיו של אוטו דיקס, שהוצגה במרכז פומפידו בפריס.

בפינת המבואה ניצב מעמד עץ שהיה שייך לבית כנסת, והוענק לבני הזוג על ידי המוביל שהעביר להם את הדירה. כעת הוא משמש כמעמד לספרי אמנות. על חלקו העליון פתוח קטלוג התערוכה האחרונה של בן הגרי, שהוצגה לפני חצי שנה בגלריה "רוזנפלד" בתל אביב. המטבח, אף שהוא לא גדול במיוחד, נראה פרקטי. "זה אכן מטבח קטן וזה קצת מבאס, אבל אנחנו מסתדרים עם מה שיש", אומרת דקל. על הקיר מעל השיש תלוי צילום שמציג יד נשית עמוסה בתכשיטים, שמחזיקה קרש חיתוך ועליו אומצת בשר גדולה שעוד לא הוכנה. הצילום הופיע בהפקת אמנות של גיליון האופנה של מגזין"דאבליו" מ-2009.

עוד על הקיר: כרזת הופעה של ליאונרד כהן מ-2008 וכרזת הסרט "פני צלקת" שתלויה מעל המקרר. "זה המקום היחיד שהסכמתי לשים אותו", אומרת דקל בחיוך, "מיכאל לא הסכים להיפטר ממנו". הריהוט בסלון אקלקטי, אבל גם פה העץ שולט. בין פריטי הריהוט אפשר למצוא את השולחן בסלון והשידה שמתחת לטלוויזיה, פרי עיצובו של המעצב הצעיר גיל שגיב מסטודיו "Homebrand", שאוסף חומרי גלם מהרחוב ויוצר אתם שפה גולמית מחוספסת. על השולחן בסלון, לצד ספה בצורת האות ריש, מונחים מקלדת ששולטת בטלוויזיה וספרים ומגזינים דוגמת הגיליון האחרון של מגזין"מונוקל" וספר הציטטות של חנוך לוין. על הקיר תלויים צילומים של האמן רוני הורן, רפרודוקציה של ג'קסון פולוק, גלויות ממוסגרות שמציגות עבודות של קלימט, ועוד.

שני חלונות גדולים בקצה הסלון שפונים לרחוב מכניסים לדירה אור, ומתחתם פינת ישיבה נוספת, הכוללת כורסה והדום שנקנו בשוק הפשפשים ורופדו מחדש. מימין לפינת הישיבה עומד שולחן עץ ועליו מערכת של כלי שחמט מסן מרינו, מזכרת של שביט מתקופת ילדותו באיטליה. לצד השולחן, על הרצפה, המזרון של מיקה.

"אנחנו אוהבים לארח ואנחנו אוהבים את המרחב שיש פה, כשנכנסים ורואים את כל הגודל הזה, כמו אולם נשפים", דקל אומרת, "זה גם החדר שאנחנו מבלים בו הכי הרבה זמן. אנחנו עובדים הרבה, ולא מרבים לצאת. הבילוי שאחנו הכי אוהבים זה לקחת טייקאווי, להישאר בבית ולראות טלוויזיה".

המעוניינים להשתתף במדור, מוזמנים לפנות לדוא"ל yuvals@haaretz.co.il

----

* מיקום: רחוב קלישר, ת"א

* קומה: קרקע

* מספר חדרים: 2.5 + מבואה, סלון וחדר שינה קטן

* שטח: 85 מ"ר

* משך זמן בבית: 3 חודשים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו