בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המעצבת הפלסטינית רק רוצה לשמח אנשים

כלי בית למדענים באנטרקטיקה וקופסה מהודרת לקונדומים. המעצבת הבלגית-פלסטינית נדה אל-אסמאר, לקראת פתיחת תערוכת יחיד שלה

16תגובות

מבין הפרויקטים הרבים שעליהם עבדה המעצבת הבלגית-פלסטינית נדה אל-אסמאר בשנים האחרונות נדמה כי היוצא דופן היה סדרת כלי הבית שעיצבה בעבור המדענים בתחנת המחקר "הנסיכה אליזבת'" באנטרקטיקה. "גם למי שגר שם מגיע שיהיו כלים נאים", מכריזה אל-אסמאר בחיוך רחב.

המפגש עמה מתקיים לרגל הרצאה שנשאה בפסטיבל העיצוב בלונדון ופתיחתה של תערוכת היחיד שלה במרכז לתרבות ועיצוב "חדרי הפסיפס" בעיר. התערוכה, הנקראת "התשוקה לפשטות" מתקיימת בתמיכת קרן קטאן, המקדמת בין השאר יוזמות תרבותיות וחברתיות פלסטיניות, וכוללת פריטים ישנים וחדשים שעיצבה אל-אסמאר במשך השנים.

"קראתי לכלים שעיצבתי בעבור המדענים קולקציית ‘ססטרוחי'", מסבירה אל-אסמאר. "זו מלה ברוסית ומשמעותה דיונות של שלג שנוצרו ופוסלו בידי הרוח וקשה מאוד ללכת עליהן. יש בכלים האלה משהו מאוד מנחם, בדיוק מה שצריך כשאתה מבלה ארבעה חודשים באנטרקטיקה". הכלים נדמים פשוטים למראה וכוחם, היא אומרת, נמצא בפרטים הקטנים שמתגלים רק לאחר מבט מדוקדק. אמירה זו נכונה, כפי הנראה, לגבי רוב עיצוביה של אל-אסמאר.

אל-אסמאר, בוגרת האקדמיה לאמנויות באנטוורפן והקולג' המלכותי לאמנות בלונדון, ידועה בעיקר בזכות האופן שבו היא משלבת עבודת יד אלגנטית עם ביצוע מתוחכם במטרה להציע פרשנות מודרנית לכלים מסורתיים.

לאורך השנים זכתה אל-אסמאר בלא מעט פרסים, בעיקר בבלגיה וצרפת, בנתה לעצמה שם כאחת המעצבות המבטיחות באירופה ושיתפה פעולה עם מותגים קלאסיים כמו הרמס, רוב & ברקינג וקרל מרטנס. היא מלמדת צורפות באקדמיה באנטוורפן וזה שלוש שנים עובדת בשיתוף עם המעצב אריק אינדקו.

בדצמבר תבוא אל-אסמאר לישראל, להעביר סדנה בשנקר, בשיתוף פרופ' דגנית שטרן שוקן. "נפגשנו בשנה שעברה כשעשיתי פרויקט בבית לחם, גם כן דרך קרן קטאן", מספרת אל-אסמאר. "לימדתי שם עיצוב תכשיטים עם מעצב גרמני נוסף והוא הציג אותי בפני דגנית. בהמשך נפגשנו בתל אביב, הזמנתי אותה להעביר אצלנו סדנה, והשנה היא הזמינה אותי לעשות פרויקט שיעסוק בשילוב בין מוסיקה לעיצוב תכשיטים. זה פרויקט שעדיין נבנה, וישתתף בו גם מוסיקאי בלגי שעוסק בכלי הקשה ויגיע עם המקהלה שלו לישראל", היא אומרת.

אף שהיא מציגה את עבודתה במרכז תרבותי שנועד לקדם אמנים ומעצבים ערבים מרחבי העולם, אומרת אל-אסמאר שהרקע התרבותי שלה איננו מגדיר את סגנונה ולמעשה לרוב כלל לא מופיע בעבודותיה. "אמי בלגית, מהחלק הפלמי של המדינה ואבי פלסטיני, משכם. רוב הזמן גרתי בבלגיה, חוץ מכמה שנים בילדותי שחייתי בסעודיה. יכול להיות שיש השפעה בלתי מודעת של הרקע התרבותי של על העבודה שלי אבל אני בפירוש לא אחפש באופן אקטיבי את ההשפעה הזאת".

גם בכמה מהפריטים המעטים בתערוכה שניכרת בהם השפעה סגנונית ערבית, כמו מתקן לקטורת המעוטר בדוגמאות גיאומטריות או פינג'אן לבישול קפה שחור, מדובר בבחירה אפשרית אחת מיני רבות. "זו לא תפישת עולם שאני מחויבת לה", היא מסבירה.

כבר בשלב מוקדם יחסית של לימודיה הבינה אל-אסמאר שאין לה עניין ליצור פריטים קישוטיים ושהיא נמשכת אל הפונקציונלי. "בשנה השנייה באקדמיה באנטוורפן, אחרי שקיבלנו משימה להכין סכו"ם לקינוחים, הבנתי שאני בעצם לא רוצה לעשות תכשיטים", היא אומרת.

ללימודים בקולג' המלכותי לאמנות בלונדון היא הגיעה במקרה. "רציתי להמשיך ללמוד, לא הרגשתי מוכנה אחרי שסיימתי את האקדמיה באנטוורפן ולא היה לי מושג ללכת, ואז הפרופסור שלי אמר לי - טוב, יש רק שני בתי ספר לצורפות מהסוג שאת מחפשת, אחד בשבדיה, והם מקבלים ששה תלמידים מדי שנה, ואחד בלונדון, והם מקבלים 12 תלמידים. אז חשבתי לעצמי - טוב, 12 זה יותר מ-6, יש לי יותר סיכוי להתקבל, וגם קר נורא בשבדיה, לא?" היא נזכרת בחיוך. "לא ממש הבנתי באותה התקופה את החשיבות של הרויאל קולג'".

אחד הפרויקטים הראשונים שעיצבה היה קופסה מהודרת לקונדומים, מוצר שגם היום היא מתקשה לשכנע חברות לייצר באופן מסחרי. "הרעיון עלה משום שבדיוק התחילו לדבר באותה התקופה על איידס וזה נהפך להיות חלק מהמציאות שלנו, וחשבתי שאם יש קופסאות יפהפיות לכדורים, למה שלא יהיה גם מוצר כזה? אבל מפני שזה לא מוצר מסורתי והחברות עדיין לא רגילות לזה אז זה נתקע. כל כמה שנים הם באים אלי ומבקשים לראות את הפרוטוטיפ וחושבים על זה ובסוף נרתעים ומוותרים".

קופסה של סודות

בתום לימודיה נסעה אל-אסמאר לפאריס, בניסיון להשיג עבודה. "באותה התקופה לא היו לנו טלפונים ניידים אז הלכתי לתא טלפון ליד הבית של החברה שאירחה אותי, עם הרבה מאוד מטבעות בכיס, והתחלתי להתקשר לחברות ולשאול אם אוכל לבוא ולהציג בפניהם את העבודות שלי".

התמחותה היא עבודה בכסף אך במהרה גילתה אל-אסמאר כי קולקציות מסוימות שתיכננה ניתן היה לייצר רק מפלדה. "ברגע שמציעים עיצוב חדשני או מודרני יותר, אין כמעט סיכוי שייצרו אותו מכסף. מי שקונה כלי כסף כמעט תמיד מעדיף סגנון הרבה יותר מסורתי. החברות פשוט לא מצליחות למכור מוצרים מכסף בעיצוב חדשני".

אחד העיצובים הראשונים שיצרה היה סט מזלגות וסכינים בעיצוב מחודד וארוגונומי. הסכינים, היא אומרת, היו מחודדות משני הצדדים, בקריצה היסטורית לכלים במאות קודמות. "פעם היו עושים ככה סכינים ואנשים היו משתמשים בזה ככלי נשק ודוקרים אחד את השני מסביב לשולחן האוכל" היא אומרת, משועשעת.

היא איננה מעצבת תעשייתית, היא מדגישה, ונעה מפרויקט לפרויקט, משתפת פעולה בכל פעם עם חברות שונות. "האתגר הוא להיות מסוגל לשלב את הסגנון שלך ואת הדנ"א של החברה", היא אומרת. "היתרון בצורת העבודה שלי הוא שאני מעצבת את המוצר כפי שאני מאמינה שהוא צריך להיות ואני לא מתעסקת עם שום שיקול אחר. הם לא אומרים לי - זה צריך להתאים לשכבת גיל מסוימת או לשוק כזה וכזה, או - אנחנו צריכים לייצר במסגרת תקציב מסוים, יש לפני לוח נקי לגמרי ליצור, ואני חופשייה".

"למעשה אני מעצבת את החפצים שהייתי רוצה שיהיו לי, דברים שאני נהנית להסתכל עליהם", היא אומרת. "יהיה לי קשה לי מאוד לעצב משהו שאני לא הייתי רוצה בעצמי, משהו שאני לא אוהבת או לא מבינה ושלא מעורר בי שום תגובה רגשית. הרי אפילו פח יכול להיות יפה. רוב החפצים נושאים אתם משהו, וחשוב לי מאוד לומר שהחפצים שאני יוצרת אולי יקרים אבל הם עשויים באופן מושלם והם נוצרו על מנת להישאר לאורך זמן. המנטליות הזאת של לקנות משהו, לפעמים זול, ואז הוא נשבר ואתה קונה משהו חדש - יש לי עם זה בעיה גדולה מאוד. אני אוהבת לקנות משהו שיקר ללבי, שאתה שומר עליו והוא מלווה אותך לאורך החיים, וזה גם הרעיון שעומד מאחורי העבודה שלי".

מקורות ההשראה שלה, היא אומרת, יכולים להיות כל דבר. "משהו פשוט נכנס פנימה. זה קורה מהר, מלה, דימוי, אין לי מגבלות בתחום הזה, זה לא שאני אדם שאוהב, נאמר, פרחים, ותמיד אעשה רק דברים פרחוניים".

רוב הפריטים שהיא מעצבת נעשים בעבודת יד או מיוצרים בסדרות קטנות. "גם היום, כשאני מעצבת אני מתחילה לעבוד קודם כל עם צללית ראשונית ואחר כך אני מעבירה את הרעיון לתלת מימד ובונה מודל מעץ או משעווה. רק כשיש לי כבר משהו ביד אשתמש בתוכנות מחשב. הסיבה היא שבאמצעות שרטוט ידני אתה יכול ליצור צורות ועקומות שהמחשב ‘לא מרשה' לעשות, אחרת נוצר מצב שבו המחשב מכתיב לך מה מותר לך ומה אסור לך לצייר".

לעתים היא עובדת שוב ושוב על אותה הצורה מחומרים שונים באופן שיאפשר לחומר עצמו לדבר. הרעיונות שהיא מאמצת הם לעתים קרובות פואטיים. כשהתבקשה ליצור כפית היא התייחסה גם למשמעות המלה באנגלית- TO SPOON (ללטף מישהו ולחבק אותו) ויצרה שתי כפיות שנחו זו על גבי זו כך שיצרו ביחד צורה של ניצן של ורד. בפרויקט אחר, שהתבסס על שיתוף פעולה בין 26 משוררים ל-26 מעצבים צוותה אל-אסמאר לסופר הצרפתי ממוצא מרוקאי טהאר בן ג'אלון, ויצרה מעין קופסה העשויה ממתכת רגישה לחום שנקראת מתכת זיכרון.

"זו קופסת סודות שיכולה להיפתח רק כשאתה מחמם אותה בין הידיים. רק אז מתגלה בפנים השיר, שכתב בן ג'אלון", היא מסבירה. "המתכת המיוחדת הזאת עשויה מסגסוגת של ניקל וטיטניום ומשתמשים בה בביו-רפואה כדי לבנות שסתומים לוורידים", היא אומרת ומצביעה על הטבעת שהיא עונדת. "הכנתי את הטבעת הזאת מאותו החומר, היא פועלת על אותו העיקרון אבל הפוך. אם תשימי אותה בפריזר היא תתרכך לכמה שניות ותוכלי לפתוח אותה ולמתוח אותה ולשנות אותה".

זה לא היה הפרויקט היחיד שבו השתמשה בחומרים "חכמים" כדי לתת גוון פואטי לעבודתה. "עשינו פרויקט שדיבר על מה שאנחנו משאירים מאחורינו, העקבות והסימנים שלנו. אחד הדברים שעשינו היה להשתמש בצבע שמחליף גוונים במגע. בנינו כיסאות שכשישבת עליהם, בגלל המגע עם חום הגוף, הצבע שלהם השתנה, מעין עדות למי שהיה עליהם", היא מספרת.

כאשר עליה לעצב כלי פונקציונלי, היא אומרת, היא תמיד תנסה לשבור מוסכמות שימוש מקובלות ולשפר או לאתגר את הצורה והתפוקה. "ביקשו ממני פעם לעצב גביע, לדוגמה, וחשבתי לעצמי - מה אתה בעצם עושה עם גביע? זה רק חפץ שמסמל שזכית במשהו. רציתי להפוך את זה למשהו שימושי, אז בניתי גביע שמתפרק לשישה גביעים קטנים שאפשר למלא ביין ולחגוג ככה עם חברים את ההצלחה", היא מסבירה. "אני חושבת שמפני שאני פשוט אוהבת דברים יעילים, וכשאני רואה משהו לא יעיל..." היא מגלגלת את עיניה בדרמטיות מכוונת ופורצת בצחוק, "גביע סתם יאסוף אבק... אבל אם אפשר לתת לו ממד נוסף ושימושי, הוא יהיה אחר לגמרי, ולחגוג זה משהו שאתה עושה ביחד עם אנשים, לא לבד. זה לא שאני רוצה לשנות אנשים, אבל אני בהחלט רוצה לשנות עיצובים. אנשים מאוד אוהבים לדבוק במה שהם מכירים ומזהים".

כשהתבקשה לעצב נרגילה לחברה הצרפתית איירדיים היא בנתה אותה מחדש מפיוטר בסגנון מודרני ואלגנטי מאוד. "כשקיבלתי את המשימה הזאת היה חשוב לי מאוד ליצור משהו פשוט ואלגנטי שישרג את המוצר המסורתי. השתמשתי בקרמיקה דחוסה שמאפשרת הולכת חום טובה יותר ובעירה אטית יותר ולכן צריך להשתמש בפחות טבק, ואז גיליתי שהלקוחות דווקא אוהבים לשים הרבה טבק, היה קשה להם להתרגל".

יחי ההבדל

אחת ההרצאות שלה בפסטיבל עסקה בשאלה - האם יש הבדל בעיצוב מוצרים ללקוחות אירופאים וללקוחות במדינות המזרח התיכון? בעיניה של אל-אסמאר התשובה, בסופו של דבר, כלל לא רלוונטית. "גם אם יש הבדלים הם לא מעניינים אותי. אני לא לוקחת בחשבון את ‘הטעם המקומי' כשאני מעצבת. היו מקרים שחברות רצו להוסיף לעיצובים שלי קישוטים מיותרים שלדעתם הפכו את המוצר לאטרקטיבי יותר בעיני קהל היעד במדינה זו או אחרת ובמקרה הזה ביקשתי מהם שיסירו את השם שלי מהפרויקט, לא רציתי שיחברו אותי לעיצוב החדש הזה", היא אומרת בחיוך.

לפני כשנתיים הרחיבה אל-אסמאר את פעילותה והחלה לעצב כמה רהיטים שזכו לתגובות חיוביות מאוד בסלון הרהיטים הבינלאומי במילאנו. "יצרתי שולחן ובתוכו תאים סודיים שלתוכם אפשר פשוט להשליך את החפצים שממלאים את השולחן או להסתיר את מה שלא צריך להיראות", היא מסבירה. "ואז אמרו לי - את לא יכולה לעשות שולחן בלי כיסאות, אז ייצרתי גם כיסאות עם תאים סודיים". בהמשך עיצבה אל-אסמאר גם כיסאות עשויים במבוק, כחלק ממגמה של שימוש בחומרים טבעיים. כרגע מתבססת עבודתה על שיתופי פעולה שונים עם חברות ברחבי אירופה, אך היא איננה שוללת את העובדה שיום אחד אולי תשיק קולקציה משל עצמה.

"זה דורש הרבה עבודה והשקעה, גם הייצור והשיווק ואני לא יודעת אם זה משהו שאני מעוניינת לעשות כרגע, אבל זה רעיון שמסקרן אותי. מי יודע מה יקרה בעתיד?" היא אומרת. העבודות שהיא יוצרת כרגע, כבר גורמות לה לאושר. "עשיתי עכשיו תערוכה גדולה בבלגיה, והרבה אנשים ניגשו אלי ואמרו - זה פשוט כל כך יפה הדבר הזה שעיצבת, וראיתי שהם שמחים, הם מחייכים. זה חידד אצלי את ההבנה שתמיד היתה קיימת שאנשים פשוט שמחים לראות משהו יפה. ואם אני מעוררת את זה באנשים, זה כבר גורם לי לאושר. לצערי אני לא רופאה ואני גם לא מצילה את העולם, אבל אני כן יכולה לשמח אנשים באמצעות יופי, ואם אני מסוגלת לעשות את זה, אז למה לא?"

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו