בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קיטש הוא השראה

הדירה והסטודיו של הצורפת שרה שחק, בראש מגדל בפתח תקוה, עמוסים פריטים כמו ארגז מסעות, מציאות משוקי פשפשים, עגלת משקאות נוסח "מד מן" וגם מסמרים מפויחים שהיא אוספת אחרי מדורות

2תגובות

הדבר הראשון ששמים אליו לב כשנכנסים לדירה של שרה שחק הוא הנוף שנשקף ממרפסת הקומה ה-21 של מגדל המגורים שבו היא גרה. כל גוש דן נפרש בפני דרי הבית: המגדלים של תל אביב ורמת גן, הים התיכון ועוד. אותו הנוף נשקף גם מהקומה ה-22, שם שוכן הסטודיו של שחק, על שלל כלי העבודה והחומרים שבהם היא משתמשת ליצירת התכשיטים שהיא מעצבת. הנוף הוא גם הסיבה העיקרית שהניעה את שחק ובן זוגה לרכוש את הדירה, שנמצאת ברחוב יעל רום בשכונת אם המושבות בפתח תקוה.

"גרנו במשך כעשר שנים בבתים שכורים בפתח תקוה", מספרת שחק. "כשהבנות התחילו לעזוב את הבית הבנו שזה אידיוטי לשכור בית גדול והתלבטנו לאן לעבור. מי שהטיל את הווטו על מעבר מפתח תקוה היה הבן, שגדל פה וכל החברים שלו עדיין כאן".

על הדירה במגדל היא אומרת: "החופש הזה, השקט, אנחנו מרגישים כאילו אנחנו גרים בבית פרטי. בנוסף לכך יש לי הממלכה שלי בקומה העליונה. בבוקר אני קמה, לובשת בגדי עבודה, עולה עם הקפה לסטודיו ועובדת. עד שעברנו עבדתי במחסנים קטנים. פה בניתי לי מקום שבו אני יצירתית, אני עניינית. הכל קורה בסטודיו".

שחק, בת 57, נולדה ברמת גן. במשך שירותה הצבאי הכירה את מיקי, הם התחתנו בזמן מלחמת יום הכיפורים ומאז גרים בפתח תקוה. שם המשפחה המקורי שלה הוא אטאס, והיא, כפי שהיא מכריזה על עצמה, "בת למשפחה יוונית אסלית". לאביה היה בית חרושת, "אטאס תעשיות חלבה טחינה וממתקים", שבעבר סיפק את החלבה והטחינה למנות הקרב של צה"ל. "הוא רצה ללמד אותי את סודות הכנת הטחינה. הן באמת היו הכי טובות. כשהוא הגיע לגיל פרישה הוא מכר את חלקו במפעל והסוד הלך אתו לקבר. רצו לקנות אותו ממנו כשהוא היה בן 75, אמרתי לו ‘תספר, מה אכפת לך', אבל הוא לא הסכים. היום במקום תכשיטים הייתי יכולה לעשות ממתקים", היא צוחקת.

לפני שנהפכה לצורפת היתה שחק במשך 24 שנים מורה לתנ"ך. כשהיתה בת 40 נולד בנה הצעיר, שהצטרף לשלוש אחיותיו. אז החלה ללמוד צורפות בבית הלוחם באפקה. "זה היה קורס שולי, אבל הרגשתי שזה משהו שהיה לי חסר כל השנים. לא חשבתי שאתחבר לזה כל כך".

שנתיים לאחר שנולד בנה הצעיר התחילה שחק ללמוד בסדנה לצורפות של יעל שקדי בכפר סבא. כעבור שנה, בעודה סטודנטית בשנה השנייה, התחילה גם ללמד. "לימדתי שם עשר שנים, תוך כדי ההוראה בתיכון. לאט לאט התפתחתי כצורפת. ככה אני מגדירה את עצמי, צורפת, לא תכשיטנית, אני שונאת את הביטוי הזה. ‘צורפת' מגדיר את העשייה, את העיסוק במתכת, באש. תכשיטנות, בהגדרה הלא-מלומדת שלי, היא עיסוק שבו מישהו הולך וקונה חלקים ומחבר אותם כפי יכולתו. זה על הכיפאק, אבל זה לא אני".

לאחר שפרשה מההוראה, בתיכון ובסדנה, החליטה להתמקד בקריירת הצורפות שלה. "התחלתי ללכת להשתלמויות של אמנים שהגיעו מחו"ל וללמוד כמה שיותר, לראות את הדברים ולחבר אותם אלי, להפוך את המלאכה הזאת - ואני לא קוראת לה קראפט בכוונה - לעיסוק העיקרי שלי. כיום אני מודה על כך שאני מופיעה בהרבה תערוכות בחו"ל, מציגה בגלריות ובחנויות מוזיאון בכל מיני מקומות בעולם ולא מפסיקה לעבוד".

בימים אלה אפשר לצפות בעבודות של שחק בתערוכה "לראות מוסיקה", שאותה היא גם אצרה יחד עם יעל ויזל, במוזיאון אשדוד על שם קורין ממן. "אני מציגה שם סדרה של תכשיטים בדמות פרחים בשם ‘פעמוני גשם', המשך לסדרת עבודות אחרת בשם ‘בוטניקה' שגם היא עוסקת בפרחים. התכשיטים עשויים משאריות שיש לי על שולחן עבודה - פליז, נחושת, כסף, זהב - ובכוח האש בלבד אני מחברת אותם. רציתי שייווצר משהו שנולד מכוח החיבור של המתכת אל עצמה, שייצאו פרחים כאילו הם צמחו ככה. חלק מהדברים בה קצת הבהילו אותי כי הם יצאו חזקים, בוטים, אפילו מכוערים. חברה הסתכלה על כמה מהפרחים ואמרה ‘את מבינה שזה מוות - פרח שרוף, כבשן, אפר ועפר'. זה הבהיל אותי".

אף שדירתה משתרעת על שתי קומות, אין תחושה בחלל שזו דירת פאר. מדלת הכניסה נכנסים היישר לסלון, שממנו אפשר לצאת למרפסת הגדולה. קומת הכניסה כוללת גם את המטבח ופינת האוכל שמחוברים לסלון, חדר שינה, החדר של הבן שהוא גם הממ"ד ושני חדרי שירותים ומקלחת - אחד לכל חדר.

בפינת הסלון נמצאת גם פינת עבודה של בן זוגה של שחק, איש מחשבים, ש"עוזר לי מאוד, נוסע אתי לכל התערוכות, סוחב את המזוודות ומנהל את כל התקשורת שלי, כל הניירת והחשבוניות שאני לא משתלטת עליה".

חלק גדול מהריהוט בסלון היה שייך לסבה של שחק - נגר, אמן ואומן - שבא לכאן מסלוניקי בשנת 1934. לדוגמה, ארגז המסעות שאתו עלה לארץ: "לא שיפצתי אותו, כלום, ככה היה וככה נשאר", היא אומרת. "הוא שכב במרתף של ההורים שלי במשך 30 שנה עד שהגיע לפה. גם את המזנון הוא עשה. ולמזנון, שגם הוא היה אצל ההורים שלי, יש סיפור. כל השנים סבא שלי אמר שיש בו מגירה סודית אבל לא מצאנו אותה אף פעם. כשלקחתי אלי את המזנון החלטתי שאני חייבת למצוא את המגירה הסודית. בסוף מצאתי אותה אבל לצערי היא היתה ריקה", היא צוחקת.

על ארגז המסעות ניצבים כלי זכוכית "מכל מיני נסיעות, משוקי פשפשים - זה אחד התחביבים שלי. אני יכולה למצוא סתם מכסה של כלי ולחבר אותו לכלי אחר לגמרי. אני לא מינימליסטית בשטויות שאני אוספת. יש לי למעלה מחסן שאני קוראת לו מחסן חומרים כי לא נעים לי לקרוא לו סתם מחסן של זבל".

ויטרינת הזכוכית מכילה, לצד כלי קריסטל וכוסות מרוקאיות, צעצועים של בבושקות, קרוסלות, תיבות נגינה וכן קני-סוכריות של הסימפסונים, הדרדסים ופו הדוב.

בפינת הסלון עגלת משקאות שעליה הניחה שחק קופסאות תבלין, בשמים ותכשיטים. "במשרד של דון דרייפר מסדרת הטלוויזיה ‘מד מן' יש בדיוק עגלה כזו".

גרם מדרגות בין דלת הכניסה למטבח מוביל לקומה העליונה. את רוב השטח שלה תופס הסטודיו, המורכב מכמה אזורים. "הבאתי לפה את שולחן העבודה הראשון שלי, ויש פה עוד שני משטחים שבנה לי נגר. לא יכולתי להיפרד מהשולחן הישן, את רוב העבודה אני עדיין עושה עליו. בנוסף לכך יש פינה שבה אני עושה את הריקועים, שולחן שלם שעליו יש סדנים מכל מיני צורות, פינה של מכונות ועוד. אין פחח באזור המרכז שלא תרם לי משאריות המתכת שלו, וחוץ מזה אני יוצרת עכשיו עם אמייל על חלקי מתכת שאני מוצאת אחרי מדורות: מסמרים מפויחים וחלודים, סוגרים של ארונות ועוד. כל מתכת שנשארת, אני קצת מנקה את החלודה ואני בכוח שמה אמייל".

הסטודיו גם עמוס בקישוטים של חג מולד, נברשות, חרוזים, שרשראות, קופסאות, כלי עבודה, מכשירי ברזל, מגירות וכן שתי בובות דיגום משנות ה-60 "שמצאתי בשוק הפשפשים, מישהי שמה בצד וכמעט זרקה, הן נפלאות בעיני. אני עוד לא סגורה איפה לשים אותן, כל הזמן מעבירה אותן ממקום למקום.

"אני לא יכולה שהסטודיו שלי יהיה רק כלי עבודה. אני אוהבת קיטש ואני חייבת אותו ואת ההשראה שיכולה לבוא ממנו, כמו מכל דבר. הבעיה שבעלי קצת נרתע מזה אז אני משתדלת להיות מאופקת".

---

* מיקום: רחוב יעל רום, שכונת אם המושבות, פתח תקוה

* קומה: 20 ו-21

* מספר חדרים: 5. בקומה 20 סלון ושני חדרי שינה, בקומה 21 סטודיו ומשרד

* שטח: 140 מ"ר בלי המרפסות

* כמה זמן בבית: שלוש שנים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו