בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לגרוס את הפרינט!

להחליף את הדיו בשורות קוד, למחוק את הגבול בין אמן ומתכנת, להכניס את האקטיב לאינטראקטיב - מרצים בכירים מספרים על האופן שבו המהפכה הדיגיטלית משפיעה על תפישות העיצוב שלנו

38תגובות

מדי יום מיליוני אנשים מחפשים מידע בעזרת מנוע החיפוש של גוגל ומשתמשים באחד משלל שירותי החברה. סיפור ההצלחה של גוגל ממשיך להעסיק עד היום לא רק יזמי היי-טק אלא גם חוקרים באקדמיה שרואים בהשפעת האינטרנט על החברה תחום אקדמי ואתגר ביקורתי ואינטלקטואלי.

את הפריצה וההצלחה של גוגל נהוג לתלות בעיצוב הלבן והמינימליסטי של דף הבית שלה, שמאפשר חווית משתמש פשוטה ואלגנטית, ובג'ימייל, שירות הדואר של החברה שהיה הראשון שהציע תיבות דואר בנפח עצום. המעצב איתן ברטל סבור שכיום הפשטות הזאת לא היתה עוברת. "אני תמיד אומר לסטודנטים שלי שאם הם היו מגישים לי כפרויקט גמר את עמוד הבית של גוגל, הם לא היו עוברים בגלל העיצוב. וזה נכון גם לטוויטר או פייסבוק", הוא אומר.

דבריו של ברטל, בן 47, לשעבר ראש המחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון, שמרכז שם כיום את מסלול ההתמחות בניו מדיה (יחד עם ראש המחלקה הנוכחי, תמיר שפר), מצביעים על אחד הקשיים שעמם מתמודדים מעצבי אינטראקטיב: מה חשוב יותר, עיצוב טוב או טכנולוגיה שעובדת. האם מעצב אמור לשלוט גם בשפות תכנות או שהוא אמור להתרכז בעיצוב ולמסור לאחר מכן את הסקיצות שלו למתכנת? ואיך משפיעה המהפכה הדיגיטלית על תפישות העיצוב שלנו? שאלות אלו ואחרות עמדו במרכז רב-שיח שהתקיים ביוזמת "גלריה" לרגל פתיחת שנת הלימודים האקדמית, בהשתתפות מרצים בכירים בתחום מבתי ספר לעיצוב ברחבי הארץ.

"התפישה היום של מה זה יפה או מה זה עיצוב טוב השתנתה", ממשיך ברטל. "ברגע שהאתר של גוגל עלה עם השורה המסכנה הזאת, בעיני זו היתה שואה עיצובית, זה היה אנטי דיזיין, הרגשתי שחבורה של מפגרים עשו את זה. אבל משהו קרה, יש נכונות של מיליארדי אנשים בעולם לראות בדבר הזה תמצות. זה עיצוב גם אם בזמנו חשבתי שזה נוראי".

והיום?

"אני חושב שהתפישה שלנו בנוגע לעיצוב היא אנכרוניסטית. כשאני בא לתערוכות בוגרים ורואה שלוש כרזות לתיאטרון הבימה, אני חושב שזה לא רלבנטי בכלל. הפרינט עצמו בחלקים גדולים שלו פשוט לא רלבנטי. אנחנו תמיד צוחקים שאצלנו הפרינט הוא רק כפתור. אתה רואה בתערוכות ניסיון אובר אסתטי להתלקק: זה אולי נורא יפה, אבל בסופו של דבר הוורסיה הדיגיטלית של עיתון ‘הארץ' באייפד תהיה הרבה יותר משמעותית מהעיתון של הבוקר.

"אף פוסטר לא יוצר היום שינוי כמו המהפכה הדיגיטלית", הוא מוסיף. "מה שיוצר היום שינוי חברתי זה טוויטר או פייסבוק. יש פה בעיה תפישתית שלנו, יש תפישה של אובר דיזיין בנוגע למשמעות של העיצוב הקלאסי בחיים שלנו, לעומת דברים אחרים שהמשמעות שלהם היא אדירה".

זווית המשתמש

אף שבשנים האחרונות בתי הספר לעיצוב והמחלקות לתקשורת חזותית שמים יותר ויותר דגש בעיצוב אינטראקטיבי, לאחר ביקור בתערוכות הבוגרים בשנים האחרונות קשה שלא לשים לב שרמת הפרויקטים במסלולים אלה היא נמוכה יותר ביחס למסלולי הפרינט והטיפוגרפיה הקלאסיים בכל הקשור לטיפוגרפיה, קומפוזיציה, שימוש בצבע ועוד. כצפוי, משתתפי הפאנל גרסו שהטענה לא מדויקת.

יחד עם ברטל השתתפו ברב-שיח גם אדוארדו מיטלמן, בן 47, מרצה לטיפוגרפיה ועיצוב אינטראקטיב במסלול סביבת מסך בוויצו חיפה; בן בנחורין, בן 34, שהחל בספטמבר האחרון את כהונתו כראש מסלול עיצוב מדיה אינטראקטיבית במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר; ורונאל מור, בן 45, שמרכז את תחום עיצוב אינטראקטיב בבצלאל. הנימוק הראשון של כל המשתתפים התבסס על העובדה שתערוכות הגמר במתכונתן הנוכחית אינן מאפשרות התרשמות כמו שצריך מפרויקטים של עיצוב אינטראקטיבי, מכיוןן שהמרחב והזמן שבהם הן אמורות לפעול שונה לחלוטין מהחללים שבהם הן מוצגות.

בעיה נוספת שעליה הסכימו המשתתפים היא שפרויקטים אינטראקטיביים הם בדרך כלל מורכבים יותר מבחינה טכנולוגית, ודורשים זמן רב יותר להגיע לבשלות. הפתרון? לפי מור, "זו הסיבה שאנחנו מתחילים את העבודה על פרויקט הגמר בבצלאל כבר בסמסטר א', כדי שנספיק להעמיד את הבניין ונשאיר מספיק זמן לעסוק בשאלה החזותית, וגם לחזור לבניין במקרה הצורך. בנוסף, השנה מתחילים ללמוד אצלנו עיצוב אינטראקציה כבר בשנה א'".

בנחורין: "אולי אחת הבעיות הכי קשות של התחום היא איך מציגים אותו, בעיקר בתערוכות, במיוחד כשיש פרויקטים מעוצבים ברמה גבוהה. מצד שני, אחד היתרונות הגדולים של התחום שלנו הוא שהוא יכול לחיות אחרי התערוכות מאוד בקלות. כך, פרויקטים של בוגרים מגיעים הרבה פעמים להפצה וזוכים בפרסים דווקא אחרי התערוכה,

בניגוד לפוסטר להבימה שכמה שהוא יהיה יפה, אחרי התערוכה גורסים אותו".

זה לא קשור גם לפער בין עיצוב לטכנולוגיה?

בנחורין: "אחד הדברים שאני הכי מאמין בהם הוא שצריך לצמצם את הפער הזה. קהל הסטודנטים היום הגיע לבשלות, הם הרבה יותר מוכנים, מדובר בסטודנטים אחרים לגמרי מלפני חמש או שש שנים כשהתחלתי ללמד. אני ממש מרגיש את השינוי. אלה אנשים עם רקע של שימוש ברשת ובטכנולוגיות, ואני מקווה להכניס יותר שילוב אורגני עם הטכנולוגיה".

מיטלמן: "בעיה אחרת היא שמדובר בתחום צעיר יחסית. אני תמיד אומר לסטודנטים שבחרו ללמוד עיצוב אינטראקטיבי שהאתגר שלהם הרבה יותר גדול ממי שבחר במסלול הפרינט. לפרינט יש מסורת ורקע של הרבה שנים, הם גם באים עם רקע של קריאת ספרים והתעסקות עם פונטים, איור, ציור. התחום הזה הוא תחום חדש, דינמי בצורה מטורפת, משתנה כל דקה. כשיוצאים האייפון והאייפד שלא תומכים בפלאש, כל התעשייה משתנה. ואז אדובי מוצאת דרך לעקוף את זה, ושוב, כל התעשייה משתנה. פייסבוק משיקים טיימליין, עוד פעם מתחילים את כל הסיפור מחדש. ככלל הם באים מרקע של שימושיות, מזווית ההסתכלות של המשתמש, לא של מעצב. זו חוויה שונה שאתה חווה את פייסבוק ככלי תקשורת עם החברים שלך מאשר כשאתה בוחן אותו כמעצב".

מור: "זו דילמה מתמדת. למעצב ששולט בכלי העבודה שלו יש יותר אפשרויות. המעצבים הכי טובים הם גם אנשי טכנולוגיה שכותבים קוד, אנחנו רואים אילו תוצרים הם מוציאים; זה נכון מבחינה היסטורית. זה קונפליקט מאוד קשה כי אתה רוצה להוציא את הבוגרים הכי חושבים, הכי יצירתיים, הכי ביקורתיים, אבל אתה רוצה גם לצייד אותם עם ארגז כלים שמאפשר להם לבוא בשיחה עם אנשי המקצוע. מעצב שלא יודע לבנות את מה שהוא מעצב הרבה פחות מעניין".

מיטלמן: "כמה מעצבים שהעסקת ידעו לתכנת?"

מור: "הטובים מביניהם ידעו. אני גם מסתכל על עצמי, איפה אני לא מצליח לתכנת טוב כמו שהייתי רוצה. ואני מסתכל גם על המורים שלי שחלקם התנגדו למחשב, אני נזהר לא להיות כמוהם, אני נזהר לא להפריד בין העיצוב לטכנולוגיה, היא חלק בלתי נפרד מהכלים הקריאייטיבים של המעצב".

רגשי נחיתות

עניין נוסף שעמו צריכים להתמודד המרצים, וכמוהם הסטודנטים, הוא רגשי הנחיתות. גם היום, עמוק בתוך העידן הדיגיטלי, המעצבים הנחשבים הם מעצבי הפרינט והטיפוגרפים, וגם במחלקות לתקשורת חזותית אלו התחומים הנחשבים ליוקרתיים. "רגשי נחיתות? זה עניין של זמן עד שזה יתהפך לחלוטין", קובע מיטלמן.

מור: "אני עסוק בנושא הזה של הטובים לטיפוגרפיה, זה מציק לי, וזה מתחיל כבר בשנה א', השנה שמלמדים בה המרצים הוותיקים, שיצרו את ההילה הזאת של הריח של הסריף שכולם מקרבים את האף לנייר ומריחים את האותיות. הפטישיזם הזה מייצר רומנטיזציה של הנייר ושל החומר. חלק מהרציונל של התחלת לימודי אינטראקטיב בשנה א', כשהם מגיעים כמו ספוגים ומתחילים לפתח חושי ריח לסריף, היה להבין את המשמעות של העולם הדיגיטלי לצד היסודות של גריד, כתם וקומפוזיציה".

בנחורין: "אלמנט נוסף שגרם או גורם לכך שהפרינט או העיצוב הגרפי הקלאסי נחשבים יותר הוא שהתחום השיק לעולם האמנות, שסבב בחלקו הגדול סביב הדימוי הדו-ממדי, ולכן המעצבים היותר מוכרים או יותר מפורסמים תמיד נשקו לתחום הזה כמו טרטקובר ואחרים. המעבר לאינטראקטיב כבר קורה בעולם ואני מקווה שהוא יקרה גם פה, שתהיה הבנה שגם האמנות הרלבנטית היום נמצאת בתחומי הניו מדיה, ושאמנים מהליגה הראשונה של העולם מתעסקים בתחום האינטראקטיבי".

מיטלמן: "פעם החיים של כולנו היו פשוטים יותר, ידענו מה טוב ומה לא טוב, בטיפוגרפיה, במסר ויזואלי, בקומפוזיציה, עם המורים של פעם עם התפישה המודרניסטית. היום אין מותר ואין אסור. הכל רלבנטי. פעם כל הסופרסטארים היו אינדיבידואליסטים. בתחום האינטראקטיב אתה חייב לעבוד בצוות, יש מעט אנשים שיודעים לעשות הכל".

בנחורין: "האתגר הכי קשה שלנו כתוכנית אקדמית הוא למצוא את האיזון הנכון בין הקניית ידע מעשי לסטודנט ובין מתן מספיק חופש כדי לאפשר לו אקספרימנטליות. יש מקום לשמור על כך שכן יהיו טעויות ושקצת מהזמן יתבזבז, לתת זמן להתפרע לפני שיוצאים לשוק. חוץ מזה, חשוב להעביר לסטודנטים את ההבנה שזה התחום שיעצב את התרבות האנושית; שהוא כבר מעצב את התרבות האנושית. וזה תפקיד עם הרבה אחריות".

מה הציפייה שלכם מסטודנטים?

ברטל: "הציפיה שלי מהבוגרים היא להפוך אותי ללא רלבנטי".

מור: "לגמרי. זה תמיד השלב שאני כועס עליהם, כאשר אני מקדים אותם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו