בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נער פוסטר: על התערוכה של אדוארד מקנייט קאופר

ממותה עם סילוני אור שמש והצטלבות שבילים באחו ריק. תערוכה בלונדון מציגה מבחר עבודות מסחריות של אחד מגדולי המעצבים הגרפיים

תגובות

כשצ'רלס ריידר בא לקולג' הרטפורד שבאוקספורד ב-1923 בפתח ספרו של איוולין וו, "בחזרה לבריידסהד: חמדת ימים" (ראה אור בעברית בהוצאת דומינו), הוא תולה בחדרו כרזה שעיצב אדוארד מקנייט קאופר. וו ידע בדיוק מה הבחירה בכרזה הזאת תאמר לקוראיו: שריידר הוא סטודנט נבון ומשכיל, חובב אמנות מודרנית.

קאופר, אחד המעצבים הגרפיים המצליחים ביותר בבריטניה של תחילת המאה ה-20, שכונו "אמנים מסחריים", עיצב תפאורות, אייר ספרים ועיצב סצינת פתיחה מפחידה כיאות למותחן האילם של אלפרד היצ'קוק מ-1927 "הדייר". אבל עיקר פרסומו בא מכרזות פרסומת שעיצב לחברות כגון "לונדון טרנספורט" ו"של", בסגנון אקספרסיווי עשיר בהשפעת אהבתו לקוביזם, לקונסטרוקטוביזם ולפוטוריזם. האמן וינדהאם לואיס הכתיר אותו פעם בשם "מלך הכרזות".

לצד קסנדר הצרפתי וטדאוש גרונובסקי הפולני, קאופר עיצב כמה מהכרזות המובהקות ביותר של תחילת המאה ה-20. איכות עבודתו וכתיבתו על עיצוב סייעו להגדיר את תפקידו של המעצב הגרפי העצמאי, שעבודתו משכנעת מבחינה אמנותית ויעילה מבחינה מסחרית. רבות מהכרזות שלו מוצגות בימים אלה ב"מלך הכרזות: אדוארד מקנייט קאופר", תערוכה שתוצג עד 18 בחודש באוסף אסטוריק בלונדון.

מכחולים ארוכים

קאופר קנה את פרסומו בבריטניה, אבל הוא נולד בגרייט פולס שבמונטנה בארצות הברית ב-1890. הוריו התגרשו כשהיה בן שלוש, והוא נשלח להתגורר בבית יתומים עד שאמו נישאה בשנית, כעבור שש שנים. אביו החורג של קאופר טיפח את כישרונו האמנותי, אבל המשפחה היתה ענייה מרודה והנער נאלץ לעזוב את בית הספר בגיל 12 ולצייר לפרנסתו תמונות נוף בתיאטרון מקומי. ב-1910 עבר לקליפורניה והשתקע בסן פרנסיסקו, שם עבד בחנות ספרים ולמד אמנות בשיעורי ערב. אחד מלקוחותיו הקבועים, ג'וזף מקנייט, הלווה לו די כסף ללמוד ציור בפאריס, והוא קרא לעצמו אדוארד מקנייט קאופר לאות תודה. קאופר הגיע לפאריס ב-1913 אבל כעבור שנה בלבד עזב אותה, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בדרכו לארצות הברית עצר בלונדון, והחליט להתיישב בה.

מוד ב' דייויס

כאמנים צעירים רבים, קאופר קיבל עבודות מסחריות כדי להתפרנס, אבל המזל שיחק לו והוא מצא לקוח בעל שאר רוח. ידיד הכיר לו את פרנק פיק, ששימש אז עוזר למנהל הרכבת התחתית של לונדון. פיק, עורך דין בהכשרתו, היה מוקסם מעיצוב ומשוכנע בערכו המסחרי. בעבודתו ברכבת התחתית, ולימים בתפקיד המנהל הבכיר ביותר ב"לונדון טרנספורט", הוא התעקש לעבוד עם טובי האמנים, האדריכלים והמעצבים, ולעתים קרובות הקדיש את הערבים לנסיעות לאורך רשת הפסים כדי לבדוק שהכל בסדר. אם גילה שלט מעוקם או כרזה מהוהה, פיק היה משגר מיד למחרת בבוקר תזכיר למנהל התחנה ודורש ממנו לתקן את הדרוש תיקון.

קאופר פרח תחת חסותו. זמן קצר לאחר שהגיע לבריטניה הוא הצטרף לארגון הלונדוני של אמנים פרוגרסיביים בהנהגת לואיס והנרי גאודייה-ברזסקה. בהשפעתם החליף קאופר את הסגנון הפיגורטיבי העדין של ציוריו ושל הכרזות המוקדמות שלו בצורות הנדסיות ובצבעים עזים. אחת הכרזות האופייניות לתקופה זו היא "Flight" (מעוף), תמונה מקוטעת של ציפורים עפות, ששימשה לכרזת פרסומת מ-1919 לעיתון "דיילי הראלד".

מ-1920 ואילך התמקד קאופר בעיצוב גרפי ורכש לו מיומנות בבניית תמונות המעבירות את המסרים המסחריים שלהן במהירות ובבהירות. אמנים ידידים כגון לואיס ופול נאש שיבחו אותו על שהכניס אמנות אוונגרדית לתרבות הפופולרית בכרזות שלו, אבל קאופר לא שגה באשליות ביחד למטרתן ולאופן שבו ייתפשו. בידיעה שעליהן למשוך את תשומת הלב של אנשים הממהרים לתפוס רכבת או בוהים בהן ממרחק ברחובות הומים, הוא יצר כרזות מרשימות שנותרו בזיכרון גם כשנראו רק לרגע קט ממרחק.

קאופר בחר לצייר במכחולים בעלי צוואר ארוך במיוחד, כדי שיסייעו לו לדמיין איך ייראו התמונות המוגמרות ממרחק. במקרים רבים הוא השתמש בטכניקות הלקוחות מציור קונסטרוקטיביסטי ופוטוריסטי, כגון פיתוי העין אל מרכז התמונה. בכרזה מ-1923 הקוראת לציבור לבקר במוזיאון להיסטוריה לאומית, נקודת המוקד היתה ממותה, שסילונים של אור שמש מוקרנים ממנה; ובפרסומת מ-1933 לנתיבי הרכבות של חברת גרייט וסטרן לדבון נקודת המוקד היתה הצטלבות של שני שבילים רגליים באחו ריק.

לצד עבודתו המסחרית עסק קאופר בפרויקטים שאפתניים, כגון מהדורה מאוירת לספרו של רוברט ברטון מ-1621, "אנטומיה של מלנכוליה", וסיפק את אהבתו לתיאטרון בעיצוב תפאורות ותלבושות. הוא פעל להעלאת קרנו של עיצוב הכרזות במאמרים ובדיונים, שבהם הציג את השפעת העיצוב על התרבות בהקשרים המתאימים. ב-1924 פירסם קאופר את הספר "אמנות הכרזה" וגולל בו את תולדות הכרזה מאז התחריטים הסינים העתיקים והפסיפסים הבינזנטיניים ועד הדפסים יפאניים מהמאה ה-10 שאמני התנועה האימפרסיוניסטית שאבו מהם השראה.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה עזב קאופר את לונדון ועבר לניו יורק. עבודתו התקבלה יפה בחוג המעצבים האמריקאים, וב1937 אף הוצגה תערוכת יחיד מיצירותיו במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. כשהשתקע בניו יורק הזמין אותו המוזיאון לעצב לו ולימים התפתח קשר פורה בינו לבין חברת אמריקן איירליינס. אבל קאופר התגעגע ללונדון, והרבה להתלונן על השמרנות של חברות אמריקאיות כשמדובר בהזמנת עבודות עיצוב.

אבל הוא המשיך להתגורר בניו יורק ומת שם ב-1954. למרות פקפוקיו, חזונו של קאופר שראה בעיצוב הגרפי מכשיר אינטלקטואלי דינמי התגלה כבעל השפעה רבה באמריקה שלאחר המלחמה, כפי שהיה בבריטניה. דור המעצבים הבא, ובהם סול באס, פול רנד ורוברט בראונג'ון חב רבות להתעקשותו להיות מה שידידה מחוג ידידיו הניו-יורקים, המשוררת מריאן מור, כינתה "משל של חוסר התפשרות". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו