בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצד השלישי של המטבע: ראיון עם המעצב משה פרג

בגיל 70, מעצב הסמל של השקל החדש מסרב לנוח: כעת הוא מתכונן לאולימפיאדה בלונדון עם 3 בולים חדשים. למי אכפת שהעולם עבר למיילים?

10תגובות

הוא נמצא כמעט בכל מקלדת, אך לרוב הוא נלקח כמובן מאליו ומעטים מקדישים לו תשומת לב. בחלק מהמקלדות הוא נמצא מעל הספרה שבע, צמוד לסמל החיבור הלטיני, אבל במכשירים חדשים הוא כבר קיבל מקש ייעודי משלו, כאילו היה שם תמיד; עם זאת הוא נולד רק ב-1985, ואת הולדתו הוא חייב לתוכנית הייצוב הכלכלית הממשלתית שבמסגרתה הוחלף המטבע הישראלי משקל לשקל חדש. כחלק מהמעבר החליט בנק ישראל שהמטבע החדש צריך סמל משלו, כשם שלדולר, לליש"ט ולמטבעות אחרים יש סימנים מוסכמים בכל העולם.

זהו ה- ₪, שנוצר כתוצאה מחיבור סימטרי של האותיות ש' וח'. מי שאחראי לסמל הוא המעצב הגרפי משה פרג, בן 70. "הייתי אחד הראשונים בארץ שקנו מחשב מקינטוש. עד היום אני כל כך אוהב חידושים וצעצועים", הוא מספר בסטודיו שלו, שעדיין פועל וממוקם בקומת המרתף של ביתו בצפון תל אביב.

"היתה תחרות והתחלתי לחשוב על כל מיני רעיונות. מכיוון שאני כותב בכתב מחובר, ראיתי בעיני רוחי בן אדם כותב צ'ק, ודמיינתי שהוא כותב את האות שין ומחבר אותה לאות חית. לא חשבתי שיהיה סמל, חשבתי שיכתבו מין שין שיוצאת ממנה קשת שמתחברת לאות חית, שמי שיכתוב את זה יעשה מין רישום שהיה נראה לי די קל לעשות ביד".

בדף הסקיצות, שעדיין נשמר במגירות של פרג, אפשר לראות סקיצות נוספות שמשלבות חצים בהשראת גרף כלכלי עולה ויורד, או כאלו שמנסות לקבל את ההשראה שלהן מסמל הדולר. לצדן אפשר לראות בעיפרון את הסקיצה שהובילה לסמל הסופי. "לאחר ששירטטתי סקיצות ידניות עברתי למחשב ואז הגעתי למשהו יותר גרפי, שהיה יותר שלם, שלא יכולתי להתווכח אתו בכלל", הוא מוסיף בחיוך.

"זאת היתה ההצעה היחידה שהגשתי", הוא אומר. "ככלל, אני אף פעם לא מגיש יותר מהצעה אחת. מה שאני אוהב בתוצאה הסופית הוא שגם אם הופכים את הסמל ב-180 מעלות הוא נשאר אותו דבר. זה כמו משחק, ואני לא סתם משתמש במושג הזה. אני זוכר שכשהגננת של נירה, הבת שלי, שאלה אותה במה אבא שלך עובד, היא ענתה שאבא שלי לא עובד, הוא גוזר ניירות ומשחק בצבעים".

עיצוב הסמל של השקל החדש הוא רק אחד ממאות העיצובים של פרג, יליד בגדאד. במהלך הקריירה שלו, שהחלה לפני למעלה מ-40 שנה, הוא עיצב מאות בולים, מטבעות, לוגואים, כרזות ועוד. הוא נשוי לרותי ויש להם שני ילדים: רמי - תסריטאי, ונירה - אמנית, שזכתה בשנה שעברה בפרס גוטסדינר.

כשהיה בן שמונה וחצי עלה פרג לארץ עם משפחתו, שהשתקעה במעברת בני ברק. לאחר שירות צבאי כנהג טנק ושרטט מודיעין, נסע ללונדון בגיל 22 כדי ללמוד עיצוב גרפי. "ידעתי שזה מה שאני עושה, תמיד ציירתי. בבית ספר הייתי מצייר כל מה שהיה צריך, כשהיו עושים הצגה הייתי עובד על התפאורה. עשיתי את זה בלאו הכי, לא האמנתי שישלמו לי על זה כסף".

בשלב זה מוציא פרג גזיר נייר שהופיע בעיתון "עולם הקולנוע" ב-1955 ומציג איור של המפרי בוגארט, שצייר כשהיה בן 14. כתובת השולח שמצוינת מתחת לאיור: מעברת בני ברק, צריף מספר 721. "לא ידעתי שיש כזה דבר שנקרא עיצוב. ידעתי שמציירים. גם בלונדון המורה לציור סידר לי לצייר פורטרטים, הרווחתי ככה כסף".

למה לונדון?

"דוד שלי, מוריס נחתומי, שלימים הקים את חברת התעופה טאואר אייר, התמנה להיות מנהל הסניף של אל על בלונדון. הוא אמר לי ‘בוא, יהיה כיף'. אמרתי שאני אקפוץ ואראה, ונשארתי ללמוד".

פרג למד בלונדון ב- Hornsey College of Art בין השנים 1963-1967, בתקופה שבה למדו בלונדון גם המעצבים דוד טרטקובר וירום ורדימון והצלם בן לם. "זו היתה תקופה משגעת. אחרי שמונה חודשים קיבלתי מלגה מלאה ולא הייתי צריך לעבוד. בתחילת הלימודים עבדתי בתור פקיד באל על וכמלצר, ובלילות כשכל החבר'ה הלכו לפאב אני רצתי לעבודה. הדבר השתנה אחרי שמנהל בית הספר פנה לשגרירות ואמר שיש פה בחור מוכשר שצריך לעזור לו. הוא ניפח את הסיפור ואמר בחור ‘חד פעמי'. הם אמרו לו, ‘אם הוא בא לבד שיסתדר לבד', אבל בסוף הוא הצליח לארגן לי מלגה לכל השלוש שנים".

פרג מספר שבתקופה ההיא באנגליה, כשסטודנט ישראלי בחופשה היה מגיע למרקס אנד ספנסר לחפש עבודה, היו חייבים לקבל אותו, וכך קיבל עבודה כסבל. באחת החופשות התקיימה תערוכה בשם "הבית האידיאלי", וביקשו ממנו לעזור לעצב את הדוכן. "עמדתי בדוכן ולורד מרקוס זיו, לימים יושב הראש של מרקס אנד ספנסר, עבר בדוכנים ושאל אותי אם ככה אני הולך להופיע בתערוכה. סיפרתי לו מי אני וחמש דקות לאחר מכן הגיעו שני חבר'ה שלקחו ממני מידות. קיבלתי במתנה חולצה, עניבה ומכנסיים".

הוא זיהה אותך מהחנות?

"לא. הוא לא הכיר אותי מהעבודה, הוא פשוט אהב ישראלים. לאחר מכן הוא אמר לי, ‘בחופש הבא אל תעבוד בחנות, תעבוד בסטודיו'. שנה לאחר מכן עבדתי בסטודיו של מרקס אנד ספנסר, בעיקר בביצועים גרפיים אבל גם קצת עיצובים של אריזות. למדתי המון בתקופה הזו".

עם תום הלימודים חזר פרג לארץ עם רותי, אשתו לעתיד. "חזרנו לתל אביב, התחלתי לחפש עבודה, אמרו שאין, זו היתה תקופת מיתון. החלטתי לקנות כרטיס טיסה ולחזור ללונדון, שם עבדתי, כבר הכירו אותי, אבל אז קיבלתי טלפון מאגודת הגרפיקאים שאמרו לי שיש מישהו שמחפש עובדים. הלכתי, קיבלו אותי לעבודה בסטודיו קטן, אבל אני רציתי לעבוד בפרסום ‘שחם לוינסון אילון'. זה היה משרד הפרסום הכי מדהים שהיה בארץ. הכרתי את לוינסון עוד מקודם. לפני שנסעתי ללונדון באתי ללוינסון, שאמר לי שאני בחור מוכשר אבל יש לי חרא של עבודות ושאני צריך ללכת ללמוד", הוא מחייך.

"כשחזרתי לישראל הלכתי אליו אבל הוא אמר לי שאין עבודה. אחרי מלחמת ששת הימים ניסיתי שוב פעם את מזלי ופניתי אליו, ואז הוא אמר שאתחיל לעבוד אחרי החגים. עבדתי שם במשך ארבע שנים, זו היתה תקופת השכירות היחידה שלי. זו היתה חממת עיצוב".

מה עשית שם?

"הרבה דברים, החל מפרסומים של אל על ועד הסמל של ‘מוצר כחול לבן'. אני חושב שהוא עדין נראה בסדר", אומר פרג כשהוא מביט בסמל שתלוי על קיר הסטודיו. "הוא מחזיק מעמד. זכיתי עליו בפרס ראשון בתחרות, וקיבלתי חולצה במתנה".

אל תחום עיצוב הבולים הגיע פרג במקרה, לאחר שנתקל במודעה באחד העיתונים שהכריזה על תחרות לעיצוב בול בנושא "שלח את עמי". פרג צילם שער ברזל וכתב עליו את הסיסמה בכתב גרפיטי בעברית, ערבית, רוסית ואנגלית. זו היתה לדבריו מחאה תרבותית. "זכיתי ב-1972 בפרס ראשון בתחרות של עיצוב הבול. למקום השני הגיע המעצב הגרפי אוטו טרוימן, שהיה אחד הטובים באותה תקופה. איך התביישתי שהוא הגיע למקום שני ואני מקום ראשון. זה היה בסך הכל הבול הראשון שעיצבתי".

באותה שנה שינה את שם משפחתו מפרג' לפרג, כשבנו עלה לכתה א'. "כל הזמן היו משגעים אותי עם השם, איך מבטאים אותו, אם אני פרג' מהצילום, אז חשבתי למה שהבן שלי יעבור את כל הסיפור הזה, בוא נוריד את הצ'ופצ'יק". באותה תקופה גם החליט לעזוב את מקום עבודתו ולהפוך לעצמאי. "כשלוינסון שמע שאני רוצה לעזוב הוא אמר לי שאם אני עוזב אני לעולם לא אקבל מהם עבודות, אבל למרות הכל עזבתי והם הציפו אותי בעבודות של לקוחות כמו אל על, פורד, טמבור, בנק הפועלים, משרד השיכון, הלנה רובינשטיין ועוד".

אין לי מה לומר

בשנת 1989 עזב פרג פעם נוספת את ישראל, הפעם לארצות הברית, כדי להיות אחראי על התדמית של חברת התעופה טאואר אייר, שמאז הפסיקה לפעול. "עבדתי כאמור עם אל על, ודוד שלי שעבד גם הוא באל על, החליט להקים חברת תעופה חדשה בארצות הברית. הוא התקשר אלי משם וביקש ממני בטלפון שאעצב לו לוגו. עם הזמן זה נהפך לתדמית כוללת והצעה לבוא ולעבוד באמריקה. היו לי אז כבר ארבעה עובדים אבל החלטתי להשכיר את הסטודיו ולתת למישהו אחר לנהל אותו כשאני בארצות הברית. נסענו לגרייט נק, גרנו שם קרוב לארבע שנים. רמי למד באוניברסיטת ניו יורק (NYU), ונירה בדיוק התקבלה ללימודים בקופר יוניון בארצות הברית, כך שזה הסתדר.

"הסיפור של נירה הוא בכלל מעניין. נירה היתה מלצרית וכשסגרו את המסעדה שבה היא עבדה היא באה לעבוד אצלי בסטודיו. מעולם לא היתה לי עובדת מסורה כל כך. יום אחד היא אמרה שהיא רוצה ללמוד עיצוב גרפי. זו היתה המחמאה הכי יפה שיכולתי לקבל. כל מה שהיא עיצבה נראה טוב, אבל לא יכולתי להגיד למה. לימדתי אז בוויצו חיפה ואני זוכר שאמרתי לה שזה נראה נהדר, שונה, נכון, שפשוט אין לי מה להגיד. היא התקבלה לקופר יוניון ואחר כך עשתה שם הסבה לאמנות. היתה לה גישה מדהימה, יש לה חוצפה בעיצוב".

כפרי ניר

איך היה בארצות הברית?

"זה היה פנטסטי. כשהגעתי לשם הם סידרו לי חדר לעבוד אז אמרתי להם שאני לא יכול יכול לעבוד ככה, אני עובד בשעות המשוגעות שלי. הם אמרו ‘אוקי, תעבוד בבית'. ככה הייתי עובד של חברת תעופה אבל בפועל עבדתי כמו עצמאי. הם ידעו לפרגן, הם ידעו להגיד שכמה שהם משלמים זה עדיין בזול. זה פשוט היה עולם אחר".

למה הכוונה?

"אני אתן לך דוגמה עם הלוגו של טאואר. המשולש הגיע מהצורה של הזנב של המטוס, שהשתלב עם האות A. אתה צריך עזרה מאלוהים, הוא הסתדר לי טוב", הוא מוסיף בחיוך. "לגבי הצבעים, השילוב של כחול וכתום עבד יפה, אני לא זוכר לגמרי למה דווקא הוא. אבל הסיפור הוא שבפעם הראשונה הגשתי לוגו אחר והם התלהבו, אבל אחרי שבועיים אמרתי להם שאני לא חי אתו בשלום. הם חשבו שאני דפוק. הלוגו ההוא, היה בו משהו שקצת מזכיר את אמריקה, עם כוכב בצבעי כחול אדום, אבל הכל נראה לי מאולץ".

קלות בלתי נסבלת

בשנת 1994 חזר פרג לארץ אל הסטודיו. "נהניתי מכך שהייתי לבד בלי עובדים, לא הייתי צריך לתת דין וחשבון ולבדוק מי עושה מה. כשחזרנו לארץ, בסטודיו כבר עבדו שמונה עובדים, כמעט רצו להקים ועד", הוא צוחק. "אבל אחרי שאתה עובד לבד כל כך הרבה זמן, הצטמצמתי וחזרתי לעבוד לבד. השאיפה שלי בכלל היא לצייר", הוא אומר ומצביע על שני ציורים שתלויים בסטודיו שלו, אחד של הנכדה נעמי ואחד של דקלה, אשתו של בנו.

על קיר הסטודיו תלויות עבודות נוספות של פרג, וביניהן עבודת תדמית לקרן הקיימת לישראל, כולל הלוגו, הביגוד, הניירת ועוד; התדמית של בייגל בייגל; הלוגו הקודם של פריגת; הלוגו של כיתן, ועוד. כמו כן, עיצב פרג עשרות בולים ומטבעות, כולל את צדו הקדמי של שטר 200 שקל שנושא את דיוקנו של נשיא המדינה לשעבר, זלמן שז"ר. בין המטבעות שעיצב אפשר למצוא את מטבע אברהם ושרה, עכו העתיקה, הסנה הבוער, מגדל בבל ועוד. עם הבולים שעיצב במשך הקריירה שלו נמנים בולי חינוך, גיאולוגיה, פיתוח הנגב והגליל, מילניום, 100 שנה לתל אביב, וכן בולי אישים כמו אבא אבן, יוסף מילוא, נסים אלוני, שייקה אופיר ועוד.

"לעצב בול זו עבודה מאוד תובענית, אבל אולי זה ככה כי אני לא מסתפק כל כך מהר, לא מוכן להגיד כל כך מהר ‘וואו'. מצד שני אם אין לי דד-ליין אני אבוד. אני יכול לעבוד כל החיים, כמו שהציורים שלי לא גמורים אף פעם. הציור של אשתי שאתה רואה פה, הוא בעבודה כבר עשר שנים".

הבול האחרון שעיצב יופץ בשנה הבאה, לקראת המשחקים האולימפיים שיתקיימו בלונדון בקיץ. כל אחד משלושת הבולים מוקדש לענף ספורט אחר שבו לישראל יש סיכוי לזכות במדליה: טקוואנדו, קפיצה לגובה והתעמלות מכשירים. בבולים, שעדיין אי אפשר להציג מכיוון שהם טרם פורסמו, שילב פרג טכניקת איור שמבוססת על צילום, תוך הסתמכות על הדמיות המבנים שנבנים לכבוד האולימפיאדה ושימוש בסקאלת הצבעים שנעשה בה שימוש בלוגו הרשמי של המשחקים. פרג מתעכב במיוחד על השובל של כל בול, והעובדה שרוב מי שישתמשו בבולים מן הסתם לא ישימו לב לניואנסים של העיצוב כלל לא מטרידה אותו.

"זה מה שגורם לעיצוב להיות נכון, כי אז המעגל סגור כמו שצריך", הוא קובע. "זה לא סתם שעשיתי מעבר צבע או שבחרתי בצבע בצורה אקראית. עיצוב נהפך להיות ‘הקלות הבלתי נסבלת של הגישה לכלים'. אבל זה בסדר, העיניים הרבה יותר סלחניות מהאוזניים. אם אני אשלח אותך לקונצרט והפסנתרן יזייף, אתה תקום ותגיד שאתה לא יכול לסבול את זה. מצד שני, כשאתה הולך למוזיאון ואתה לא מבין את מה שאתה רואה, אתה בדרך כלל חושב שאתה אשם שאתה לא מבין - אבל מי שאשם זה האמן. אם לא הצלחתי להתרגש או להבין, אני לא מאשים את עצמי".

למה אתה ממשיך לעצב בולים? אנשים פחות ופחות שולחים מכתבים בדואר.

"זה נכון. מי משתמש בבול? יש פקס ומייל, הכל יהיה ממוחשב. לאן זה הולך? לאספנים. כנער עבדתי בבית דפוס בתל אביב בערבים. הייתי שוליה, השתמשתי באיירבראש והתזתי חול על אבן, התעסקתי בהפרדות צבעים. למדתי שם דברים שאתה פשוט לא מאמין. אבל רק ככה כשאתה יושב על המחשב אתה מבין ממה הצבע בנוי, אתה יודע איך לעבוד".

אתה עושה היום הכל במחשב?

"אני עדיין לא מצליח לעשות סקיצות ממש על מחשב, רק עם ואקום (לוח גרפי רגיש לעט מיוחד, י"ס). מה שכן, אני מצייר על האייפד עם האצבע. הורדתי אפליקציה של אדובי, זה מדהים".

זה מרגש אותך לראות עבודות שלך, כמו לדוגמה הסמל של השקל החדש שקיים היום בכל מחשב בארץ?

"יש גם מיליוני בולים שעיצבתי במהלך הקריירה שלי שהודפסו. זה נחמד, אבל זה לא מרגש אותי בכל פעם מחדש, אני מרגיש חלק מהעשייה בארץ. אני זוכר שאחרי שזכיתי בתחרות של עיצוב הסמל, הנציג של חברת אפל בישראל, היבואנית של מחשבי המקינטוש, ביקש ממני לעצב פונטים עבריים למערכת ההפעלה שלהם. הבעיה היתה שהם לא רצו לשלם. הם ניסו לשכנע אותי שככה אני אתפרסם, אבל זה לא עניין אותי.

"אני מייצג כיום את מעצבי הבולים מול השירות הבולאי. אם תשמע כמה כסף מקבלים על עיצוב בולים אתה לא תאמין, זה גרושים. הבעיה היא שכמעצבים אנחנו לא יודעים להילחם על שלנו. אני הייתי לוחם בודד. כעצמאי קיבלתי שכר נאות, דרשתי את מה שאני רוצה, אבל זה לא מה שהיה פעם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו