שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קפל משמעות: איש הצבא שעשה הסבה לאוריגמי

יובל סער
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יובל סער

באחד הדיונים הצבאיים האינסופיים שבהם נכח אילן גריבי, אז סגן אלוף בחיל המודיעין, הוא שם לב שאחת המשתתפות בדיון מתרכזת במשהו אחר: "היא קרעה את הדפים לחתיכות קטנות יותר ויותר וסידרה אותם בצורה אובססיבית. אז הבנתי שאם היא יכולה לחתוך ניירות בדיון, ואנשים אחרים מקשקשים ומשרבטים, אני יכול לקפל", הוא אומר בחיוך.

"התחלתי לנצל את הזמן בדיונים לבניית דגמי אוריגמי. זה היה קצת חריג, אבל כשאתה זה שעומד בראש הדיון - אף אחד לא יכול להעיר לך". עם הזמן החל גריבי לחלק את הדגמים שיצר כמתנות יום הולדת לקצינים שלו, "מתנה עם אמירה אישית, לא סתם משהו שקניתי".

לפני שלוש שנים השתחרר גריבי מצה"ל והחליט להקדיש את זמנו לאוריגמי. מאז הספיק להציג את עבודותיו בשתי תערוכות (השנייה, "יוצא לאור", מוצגת בגלריה חנקין בחולון עד סוף החודש); לגרוםמחז ל-4,000 בני אדם בערב ה"פצ'ה קוצ'ה" האחרון לקפל ניירות לפי ההנחיות שלו, ולהציג גופי תאורה ביריד העיצוב האחרון במילאנו בשיתוף פעולה עם מותג העיצוב "אקווה קריאיישן".

בנוסף לכך, הוא מלמד חשיבה יצירתית באמצעות אוריגמי בתוכנית ההעשרה "טכנודע", משמש אחד העורכים במגזין האמריקאי "The Fold" וכותב שם על אוריגמי. גריבי גם אחראי לאחד מחידושי הלשון בתחום: למונח Tessellation הוא נתן את השם "מחזוריגמי", שילוב של המלים מחזורי ואוריגמי, המתאר תבנית שחוזרת על עצמה תוך שימוש בדף נייר אחד בלבד.

ה"מחזוריגמי" עומד גם במרכז התערוכה "יוצא לאור", שבוחנת את מערכת היחסים בין אור לחומר ומטשטשת את הגבולות בין עקרונות העיצוב המודרני לאמנות יפאנית עתיקת יומין. גריבי מציג בתערוכה כ-30 גופי תאורה המאופיינים בתבניות מחזוריות, שאינן מנסות להתחקות אחר תצורות כפי שהן מופיעות בטבע, אלא שואבות מפרשנות מתמטית רפטטיבית.

פצעי נייר

גריבי, בן 46, מספר שהחל לקפל נייר כבר כשלמד בכיתה ו'. "אלו היו שנות ה-70 ובארץ היו רק ארבעה ספרים של אוריגמי. שנים הייתי תקוע ולא הצלחתי ליצור יצירות עצמאיות. יום אחד למדתי במרכז הישראלי לאוריגמי דגם מורכב יחסית בסגנון של קיפולים שלא הכרתי קודם לכן. למחרת ניסיתי לשחזר את הדגם מהזיכרון ויצא לי משהו אחר לגמרי; אז הבנתי שהמצאתי משהו חדש. המשכתי לשחק עם זה מאז".

פריצת הדרך למילאנו לא היתה פשוטה. "בשלב כלשהו הצבתי לי יעד להגיע לגלריה בתל אביב", מספר גריבי. "זה היה רגע של משבר. אתה נכנס לגלריה ומבין שאתה מביא את החומר הלא-נכון למקום הלא-נכון. עד שיד המקרה הביאה אותי לגל גאון מ'טאלנטס דיזיין' (חברת פיתוח בתחום העיצוב, י"ס). שבע פעמים הבחור דחה אותי אבל לא ויתרתי ולבסוף נפגשנו. הוא לקח את מה שהבאתי לו, יצר מאחד הקיפולים גליל ואמר, ‘הנה, מזה תעשה לי מנורה, ואם תצליח אני מציג אותך פה עם שאר המעצבים'".

אילן גריבי. תבניות מחזוריותצילום: דודו בכר

בערב השקת הקולקציה של "טאלנטס" פגש גריבי את אלבי צרפתי, מבעלי מותג העיצוב "אקווה קריאיישן" שמשמש גם ארט דירקטור של המותג. "הוא התחיל לשאול אותי על האור, באיזה לדים השתמשתי, ואני - פעם ראשונה שעשיתי גופי תאורה. שבוע קודם לכן קניתי לדים בחנות ‘שקע תקע' ועמוד ב'איקאה'. יומיים לאחר מכן גל מתקשר ושואל אם אני יכול לבוא עכשיו לפגישה עם אלבי כי הוא רוצה לעשות מנורות למילאנו.

"זה היה בחודש נובמבר. אלבי אמר שבאפריל הוא רוצה להציג ליין מנורות חדש במילאנו. אני חשבתי שזה הרבה זמן, לא היה לי מושג מה זה אומר. בדיעבד זה היה מרוץ מטורף אחרי הזמן. מעצב צעיר, אופיר צוקר, עיצב את המנורות בהנחיית אלבי. זו היתה תקופה מטורפת שבמהלכה אני מקפל בכל יום במשך שש-שבע שעות, אין מכונות או מישהו שיעזור לי. חודש לפני היריד במילאנו אופיר מתקשר ומספר שהם החליטו להחליף את סוג העץ למשהו אחר. זה היה מטורף, אבל קיפלנו הכל מחדש. זה עשה לי דלקת ביד אבל אני לא מתלונן".

גופי התאורה שגריבי היה שותף בהם הוצגו לבסוף במילאנו בדוכן של "אקווה", באחת מתצוגות העיצוב המרשימות השנה. המשחק של שכבות וטקסטורה בנייר מקופל קיבל משנה תוקף במפגש עם התאורה הנכונה, וכתוצאה מכך נולד תוצר חדש לגמרי. הקולקציה שמרה על הערכים של "אקווה", כמו דגש על חומר ועבודה ידנית תוך שימוש בטכנולוגיות המתקדמות ביותר.

"לדגמים האלו, כמו לאלה שאני מציג בתערוכה בחולון, יש תכונה מעניינת, שכשאתה שם אותם מול האור השכבות נחשפות ואתה מקבל תמונה חדשה", אומר גריבי. "האור מוסיף ממד חדש לגמרי, הוא משחק על פני השטח שלהם. הלב של התערוכה זו התכונה של ה'מחזוריגמי', התבנית שחוזרת על עצמה. כל גופי התאורה בתערוכה מבוססים על תבניות מחזורית שהן כמו משחק. ‘יוצא לאור', שם התערוכה, הוא גם משחק מלים שאני אוהב, אני יוצא לאור של עולם העיצוב והאמנות, ויש לי עוד הרבה מה להציג".

איך היה במילאנו?

"מילאנו זו חוויה, במיוחד ששלוש שנים לפני כן עוד סיכמתי דיונים צבאיים. היום כשאני פוגש מישהו שעדיין בצבא והוא שואל מה אני עושה, אני מרגיש שזה בזבוז זמן לספר לו".

הם לא מסתכלים עליך בצורה מוזרה?

"לא חושב. הם רואים מישהו שמרוצה מאוד ממה שהוא עושה, אף על פי שהוא לא עבר את הגדר למפעל הביטחוני האחרון שהוא עבד מולו".

מה מושך אותך באוריגמי?

"היכולת לקחת נייר שטוח, ריק, חסר משמעות, בנאלי אפילו, ולגרום לאנשים לחייך באמצעות קיפול. אין לי הסבר רציונלי לזה. זה משהו שמקסים אותי. בכל רגע נתון מישהו אחד הוא הכי מאושר בעולם; בשנייה שאני ממציא דגם חדש, ברגע הזה אני יושב על הכיסא הזה. זה רגע קצר, אבל יש בו משהו שמרומם את הרוח".

תצלומים: אילן גריבי, אלבי צרפתי בעבור אקווה קריאיישנס

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ