בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשקוקה קולה נפגשת עם פיית היער

סגנונה הצבעוני והחם של המאיירת הקולומביאנית קטלינה אסטרדה מושך אליו חברות ענק ולקוחות מכל העולם, אך השראתה מגיעה בעיקר ממקום הולדתה עתיר הפרחים

2תגובות

תיק העבודות שלה כולל פרויקטים ל"קוקה קולה", רשתות האופנה "זארה" ו"ליווייס", נעלי "קמפר", רשת בתי הכלבו האמריקאית "טארגט" והרכבת התחתית של לונדון - אבל כשקטלינה אסטרדה החלה לאייר, היא לא חשבה שזה משהו שאפשר להתפרנס ממנו. אסטרדה, שלמדה עיצוב גרפי ואמנות, התפרנסה בראשית דרכה מעיצוב לוגואים, מעבודות מיתוג שונות, ועוד. בראיון טלפוני מביתה בברצלונה היא מספרת שהמעבר לתחום האיור נעשה מתוך רצון לשלב קצת אמנות בעיסוקיה.

"התקיימתי מעיצוב גרפי אבל לא נהניתי מזה. כשלמדתי אמנות בברצלונה, העבודות שלי לא היו מופשטות. עולם האמנות העכשווי לא היה רגיל לזה ואף גלריה לא רצתה להציג את העבודות שלי. ניסיתי להיות אבסטרקטית, אבל הרגשתי שזה לא אני. מכיוון שאף פעם לא חשבתי שאפשר להתקיים מאיור, התחלתי לאייר בהתנדבות עבור ארגון בקולומביה שעוסק בחינוך בפריפריה. חשבתי שאיור הוא משהו שאתה עושה כי אתה אוהב אותו".

פנצ'ו טולצ'ינסקי

את האיורים האלו שלחה אסטרדה למגזינים ולהוצאות לאור, ולהפתעתה היא החלה לקבל הזמנות לעבודות בתשלום. "לא רק שביקשו ממני לאייר שער למגזין או לעשות איורים לספר, אלא גם רצו לשלם לי", היא צוחקת. "הרגשתי שאני חולמת, לא האמנתי שמישהו ירצה לשלם לי. זה שינה את הכל. מצאתי את הדרך שלי".

את עוד עושה עיצוב גרפי?

"לא, אני לא נהנית לעצב לוגואים או למתג חברות, אני מחפשת עבודות פחות נוקשות שבהן אני יכולה להשתמש בהרבה דימויים וצבעים. קשה לי לעבוד בשביל לקוחות בעיצוב גרפי, כי אני צריכה מקום שיאפשר לי יותר הבעה עצמית, יותר צבעים, יותר פרטים. מקום שאני יכולה ליצור בו משהו אמנותי ואישי יותר - מבלי לוותר על הפן המסחרי".

צבע בטבע

אסטרדה, בת 37, נולדה בפרוורי מדיין, העיר השנייה בגודלה בקולומביה אחרי הבירה, בוגוטה. היא למדה עיצוב גרפי במדיין. לפני 12 שנים היא הגיעה לברצלונה כדי ללמוד אמנות ולאחר הלימודים נשארה לגור שם. "לא תיכננתי לעבור לכאן, קצת התעייפתי מלעשות עיצוב גרפי בקולומביה ורציתי שינוי. גרתי כמה חודשים בפאריס ולמדתי צרפתית ולפני שחזרתי לקולומביה החלטתי לקחת קורס באמנות בברצלונה. כל הזמן אמרתי - אשאר אולי עוד שנה, ועוד שנה, ובינתיים כבר עברו 12 שנה". לימים פגשה אסטרדה בברצלונה את מי שהפך לבעלה, הצלם פנצ'ו טולצ'ינסקי, והשניים חולקים סטודיו משותף הנמצא בביתם.

האיורים של אסטרדה צבעוניים מאוד, עשירים בפרטים ובטקסטורות, וכוללים מוטיבים רבים שמקורם בטבע. בין אם מדובר בחולצות, בכרזות, בעטיפות ליומנים או בקסדות לרוכבי אופנועים - התוצאה היא תמיד שילוב מרהיב בין הרקע הקולומביאני שלה לבין העיר התוססת ברצלונה, בין הרקע שלה בעיצוב גרפי לבין לימודי האמנות. "אני נוסעת הרבה, תמיד אוספת דברים ומוצרים גרפיים, מעטפות, אריזות, ועוד", היא מספרת על מקורות ההשראה שלה. "בזמן האחרון אני יותר מצלמת, הרבה גרפיקה ואמנות מסורתית מערים ומדינות שונות, ומשתדלת לעקוב אחר אמנים דרום אמריקאים, סופרים, מוסיקאים ואמני ה'ארטס אנד קרפטס' והאר-נובו עם האובססיה שלהם לפרטים".

את החוש לצבע היא קיבלה מאמה, ואת האהבה לטבע ממקום הולדתה. "אמא שלי היא אמנית שאהבה לקשט ולעצב את הבית: כל קיר היה צבוע בצבע אחר, יש לה חוש התאמת צבעים כמו שאין לאף אחד אחר שאני מכירה. כשעזבתי את מדיין ועברתי לגור בברצלונה הושפעתי מההבדלים בין שני המקומות. בקולומביה תמיד גרתי באיזורים כפריים, והעיר שבה גרתי נקראה ‘העיר של האביב האינסופי'. לא משנה באיזה חודש של השנה תגיע לשם - הכל תמיד מלא בפרחים: אנחנו לא צריכים לשתול אותם או לדאוג להם, הטבע עושה את זה בעצמו. כשהגעתי לכאן, חשבתי שזאת עיר מרשימה מאוד, אבל אז התחלתי להתגעגע לצבעים של הטבע ולפרחים. הבנתי את זה רק כשכבר לא הייתי שם. כשאתה שם, אתה כל כך רגיל לזה ואתה לא חושב שאפשר בכלל לגור במקום אחר. בכל פעם שאני חוזרת לבקר שם זה כמו היפנוזה".

איך את מסבירה את זה שהאיורים שלך מתאימים גם לרשת בתי הכלבו "טארגט", גם לרכבת התחתית בלונדון וגם לקהל היעד המקומי בברצלונה?

"אני חושבת שלאנשים קל להתחבר לסגנון שלי, כי הם מסתכלים על מה שאני עושה ונעשים שמחים. אם הם באמצע תקופה פסימית, או אם אלה אנשים מפינלד או נורווגיה שכותבים לי שמאוד קר אצלם - העבודות שלי מחממות אותם מבפנים, הם שמחים לראות את כל הצבעים האלה. יש בזה משהו טבעי, אתה נהיה שמח כשאתה רואה צבעים. אני מאוד מאמינה בזה".

את לא חוששת שיגידו שאת חוזרת על עצמך?

"זה נכון, ולפעמים אני באמת עייפה מהסגנון שלי, אבל הלקוחות לרוב מבקשים ממני עבודות שמייצגות את הסגנון שלי - פרחים, קישוטים, דברים צבעוניים. אם אני מציעה משהו קצת יותר גיאומטרי, או שטוח, זה לא מה שהם רוצים. אבל אני בת מזל שיש לי כמה לקוחות שנותנים לי להתפתח, שאומרים לי שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה, כי הם בוטחים בי. על הלקוחות האלה אני שומרת כמו על תכשיטים יקרים.

"לדוגמה, מותג האופנה הברזילאי "Anunciacao" - אנחנו עובדים יחד הרבה שנים ולפעמים הם אפילו לא נותנים לי הוראות, ורק מספרים לי על פלטת הצבעים שלהם ומבקשים לתת לה פרשנות אישית. כך גם לגבי עטיפות היומנים שאיירתי לפאולו קואלו, גם במקרה הזה היתה יותר נכונות לשינויים ולאבולוציה. אלה לקוחות שמקבלים תמיד את מה שאני מציעה, בניגוד ללקוחות אחרים שלא מוכנים לקבל סגנון מעט שונה".

יש הבדל בין עבודה על יומן, מטריה, או קסדה?

"מה שמשנה לי הוא יותר טכניקת ההדפסה מאשר האובייקט הסופי. בדפוס דיגיטלי אני יכולה לעבוד עם כמה צבעים שאני רוצה ואילו בדפוס רשת אני מוגבלת במספר הצבעים, דבר שמשפיע על התוצאה הסופית".

יש הבדל בין עבודה בשביל תאגידים גדולים לבין לקוחות קטנים ומקומיים יותר?

"אולי בהתחלה יש הבדל, אבל זה בעיקר בגללי: אני נוטה להיות מתוחה יותר כאשר מדובר בלקוח גדול, אבל בסופו של דבר, עם הזמן והניסיון, אתה מבין שהכל קשור לאנשים - האם אתה מתחבר אליהם, ואיזה קשר אתה יוצר אתם. גם אם מדובר בחברה ענקית, הכל תלוי בקשר שאתה יוצר עם מי שבסופו של דבר אחראי על הפרויקט".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו