בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רואה רחוק רואה שקוף

הרומן של מרים יניב עם זכוכית החל בעת ביקור בבית המפורסם של האדריכל פיליפ ג'ונסון. מאז היא הפכה את דירתה בתל אביב למקדש של החומר השקוף

תגובות

האהבה של מרים יניב לזכוכית החלה בשנת 1980, לאחר שביקרה בפעם הראשונה בבית הזכוכית של האדריכל האמריקאי הנודע פיליפ ג'ונסון. "אדריכלות תמיד עניינה אותי, אבל אף פעם לא היה לי זמן ללמוד את המקצוע כמו שצריך. גרנו אז בניו יורק, כבר היו לי ילדים, בעלי לא היה בבית בגלל העבודה, אז פשוט לקחתי מפה ואמרתי ‘אני רוצה לראות את זה או את זה'. וככה, עם הילדה על הכתפיים, נסעתי בעקבות אדריכלות".

"זו היתה חוויה מדהימה", היא נזכרת. "אתה עומד באמצע יער, וברגע הראשון לא כל כך מבין מה אתה רואה. כשאתה מתקרב אתה רואה מעין מעטפת זכוכית, ובמרכזה משהו שנראה כמו פיר של מגדלי מים שנעטף בזכוכית".

מאז חזרה יניב לבית הזכוכית שלוש פעמים נוספות, ואף שכיום היא גרה בדירה תל אביבית טיפוסית, ההשפעה של אותו ביקור ניכרת בעיצוב הפנים שלה. "בניתי בית זכוכית במגבלות של רחוב ילין בתל אביב", היא אומרת בחיוך, מצביעה על פריטי הזכוכית הרבים שמאכלסים את הסלון. הזכוכית גם נוכחת בשאר חדרי הבית: כל הדלתות בבית עשויות מזכוכית ואלומיניום, יצירות האמנות שתלויות על הקירות כוללות אף הן זכוכית, וכמעט בכל חדר יש לפחות כמה פריטי זכוכית ייחודיים, חלקם פרי עיצובה של יניב עצמה.

דודו בכר

יניב, בת 63, נולדה בוורשה, הגיעה לישראל בגיל שנה וגדלה בשכונת יד-אליהו בתל אביב. היא בעלת תואר ראשון בכלכלה וביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר ראשון ושני מאוניברסיטת חיפה במדע המדינה. בעקבות עסקיו של בעלה, ניר, הם חיו כעשר שנים בחוץ לארץ, מתוכן שנתיים בארה"ב ושמונה שנים באירופה. לפני 12 שנים חזרו לישראל והשתקעו פה סופית.

"חמש שנים לאחר הביקור הראשן בבית הזכוכית נסענו שוב לאירופה, אז התחלתי לאסוף חפצי זכוכית. גרנו שם ארבע שנים. כשחזרנו ארצה למדתי אדריכלות במכללת הסביבה - הסדנה לעיצוב ואדריכלות של אליעזר פרנקל. לאחר הלימודים פתחתי משרד לאדריכלות פנים. תוך כדי המשכתי לאסוף פריטי זכוכית. במקביל גם בעלי נכנס לעניין.

"התגלית הגדולה היתה כשחזרנו ארצה, נדהמנו לגלות שיש פה אמני זכוכית. לאט לאט המשרד נהפך לגלריה לזכוכית שפעלה ברחוב מוזיר בתל אביב. ב-2005 עברנו לרחוב אחד העם, אבל כעבור שלוש שנים פרץ המשבר הכלכלי של 2008 ונאלצנו לסגור".

דודו בכר

האורות של פאריס

בד בבד התחילה יניב ליצור בעצמה בזכוכית. "בהתחלה רק עיצבתי ואחרים ניפחו או יצקו. היום אני עדיין לא עושה ניפוח, אבל יציקות כן, זה תהליך שלוקח זמן. עכשיו אני גם לומדת קדרות".

בביאנלה האחרונה לזכוכית שהוצגה במוזיאון ארץ ישראל בשנה שעברה, הוצגו כמה מעבודות הזכוכית של יניב, ובהן גם הבקבוקים דמויי בקבוקי הסודה-סטרים, שמונחים על מדף מעל שולחן העבודה שבכניסה לבית. "הבקבוקים האלה הם אנחנו - גם כמשפחה וגם כישראלים. במהלך נסיעות, ה'אנחנו' הזה נורא מתחדד".

כיום יניב ממשיכה עם הפעילות של הגלריה מביתה ומנסה לקדם אמני זכוכית ישראלים, לדבריה ללא תמורה. "קשה לעשות את זה כשאין גלריה פיסית, קשה לייצג אמנים ככה, אבל בכל זאת אני עושה כמיטב יכולתי. אני מביאה אלי הביתה לקוחות מהעולם ומשתדלת לקחת אותם לסטודיאות של אמנים, שיראו שם עבודות. בנוסף אני רוצה לעשות פה כתות אמן, אף שזה קצת מסובך".

דודו בכר

כשחזרו בני הזוג לארץ בפעם האחרונה חיפשו דירה שתחליף את הדירה שהיתה להם ברחוב ארנון בתל אביב. "הלכנו עם מפה, עשינו סיורים ברחבי העיר וחיפשנו איפה לגור. קודם לכן גרנו ברחוב ארנון, אבל ההזנחה של רחוב בן יהודה היתה לנו קשה. לפה הגענו כי יש פה אווירה שכונתית, והאורות בלילה הזכירו לנו את האורות הצהובים של פאריס, משהו מאוד נעים. זו סביבה יחסית מטופחת שקרובה לכל דבר, שקט פה כמו בכפר, ואתה הולך כמה מטרים ואתה ברחוב אבן גבירול".

בכניסה לדירה נמצא האזור הציבורי שלה, שכולל מבואה ופינת עבודה ובה שולחן שעליו מונחים מחשב נייד, מדפסת ומגירות, ומעליו תלויים על הקיר שלושה מדפים מלאים בעבודות זכוכית.

משמאל לפינת העבודה נמצאים הסלון ופינת האוכל. חלונות הזכוכית הגדולים שפונים לכיוון דרום מכניסים הרבה אור, ולאורכם יש אדניות שמאכלסות צמחי קקטוס רבים, צמחי תבלין, שיח עגבניות, פלפלים חריפים ועוד. "אנחנו קוראים להן ‘הגנים התלויים'", אומרת יניב בחיוך.

על קירות הסלון וברחבי הבית מפוזרות יצירות אמנות ועיצוב רבות, רובן מזכוכית, של יוצרים ישראלים כמו אלינה רון כהן, שציירה על שני חלונות זכוכית ישנים בזפת וטיפקס; סרגיי בונקוב שצייר באמצעות התזת חול; ליזבט ביגר, גד אולמן, בוריס שפייזמן, מרסל קליין, אולה ברנר ועוד.

דודו בכר

פריטי הריהוט הם בחלקם פריטי אספנות, וכוללים בין השאר שולחן זכוכית וכסאות מתכת של לה קורבוזייה, אוסף מנורות של אינגו מאורר, ועוד. אוסף הספרים כולל כצפוי הרבה ספרים שעוסקים בזכוכית ואמנות, אולם גם ספרי קריאה רבים, ספרים העוסקים במדעי המדינה, פוליטיקה וביטחון לאומי וספרי בישול.

ספרי הבישול, כמו גם המטבח המאובזר שנמצא מימין למבואה, מעידים על העניין הרב שיש ליניב בבישול ואירוח. "אנחנו מבשלים ומארחים הרבה. בנוסף לעיסוק שלי בזכוכית אני מתכננת לעשות גם סדנאות בישול. הרעיון הוא לעשות מעין כיתת אמן, ולא קורס בישול, שזה אומר לתת דגש גם על עיצוב האוכל, האסתטיקה שלו, ההגשה והחלוקה שלו - והכל תוך בישול ביתי ברמה גבוהה. לשם כך אני עובדת עם צ'יזורו נישינו, שפית יפאנית שגרה בכליל, ואנחנו מקווים שגם לפריטי הזכוכית יהיה מקום בכל הסיפור".

שאר חלקי הבית מאופיינים באווירה חמה יותר. במרכז המטבח ניצב שולחן עץ עגול עם שני כסאות, "מבית הורי, שיצר אברהם קריניצי, ראש העיר הראשון של רמת גן. לאחרונה גילינו שולחן דומה בבית ביאליק בתל אביב. אין היום בישראל איכות עבודה כזו - מעולם לא שיפצנו אותו, והוא עדיין במצב מצוין".

כך גם חדר השינה, שכולל פסלי עץ מהג'ונגלים של דרום אמריקה ומיטה ושידות בסגנון ארטס אנד קראפטס בריטי. "זו מיטה מאוד מפורסמת שמופיעה בהרבה ספרי עיצוב. ביחד כולם מעניקים לחדר אווירה חמימה יותר".

דודו בכר

המעוניינים להשתתף במדור מוזמנים לפנות לדוא"ל yuvals@haaretz.co.il

-

* מיקום: רחוב ילין, ת"א

* קומה: 1

* מספר חדרים: 3 - סלון ופינת אוכל, חדר אורחים, חדר שינה

* שטח: 120 מ"ר

* משך זמן בבית: 10 שנים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו