האוצר המתוק משוק הפשפשים

חיים גרוסמן מצא בשוק הפשפשים ביפו אוצר של ממש - אוסף של 1,400 עטיפות מסטיקים ישנות. עכשיו האוסף יוצא גם כספר

יובל סער
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יובל סער

כאספן של פריטי ישראליאנה, ד"ר חיים גרוסמן נוהג לשוטט בשוקי פשפשים כדי לחפש מציאות. ביום שישי אחד לפני יותר מעשר שנים, בשעה ארבע לפנות בבוקר, הוא נתקל בשוק הפשפשים ביפו במחברת עמודים רגילה שבה ילד אלמוני הדביק עטיפות של מסטיקים וסידר אותם לפי נושאים: שחקני כדורגל, גיבורי ארצנו, ארצות ודגלים, סיפורי ילדים ועוד. בסך הכל כ-1,400 עטיפות.

"ודאי זרקו את המחברת, מצא את זה מישהו על פח אשפה, שמכר למישהו בשוק הפשפשים ואני קניתי ממנו במחיר מפולפל של 400 שקלים", הוא מחייך, "אבל קיבלתי אוסף שכולל כ-1,400 עטיפות. אין לאף אחד בעולם משהו כזה". לימים נפגש גרוסמן עם המעצב הגרפי חגי מרום, שאוסף גם הוא חומרים מסוג זה, בעיקר משנות ה-70. זה קרה בדיוק כשמרום החליט להקים הוצאת ספרים - "מרום תרבות ישראלית" - שתתמחה בהפקת ספרי אספנות, רטרו ונוסטלגיה ארץ-ישראלית.

"היתה לי תמיד זיקה לנוסטלגיה, גם כמעצב אריזות ובעל סטודיו לעיצוב גרפי", מספר מרום. "כשחיים פנה אלי בהצעה לשיתוף פעולה תוך שנייה השבתי בחיוב. הוא לא ידע שאני כבר מספר שנים עוקב אחריו כאספן, זו זכות גדולה בשבילי". התוצאה של שיתוף הפעולה בין השניים היא "מסטיק של פעם", הספר הראשון שיצא בהוצאה, שמציג את אוסף עטיפות המסטיקים ההיסטורי של גרוסמן.

9 מתוך 9 |
עטיפות מסטיק ישנות, מתוך הספרצילום: חגי מרום
1 מתוך 9 |
עטיפות מסטיק ישנות, מתוך הספרצילום: חגי מרום
2 מתוך 9 |
עטיפות מסטיק ישנות, מתוך הספרצילום: חגי מרום

יש משהו נאיבי בגרפיקה שמוצגת ב-200 עמודי הספר, שיצא לאור בפורמט קטן וידידותי ובכריכה קשה. לא מדובר רק בסגנון המיושן של התצלומים או באיורים הנאיביים של סיפורי הילדים, עמי העולם או גיבורי התנ"ך שמופיעים על האריזות. קשה לדמיין עטיפות מסוג זה של מוצרי מזון שייצאו היום, וגם אם אפשר למצוא את שחקן האן-בי-איי עמרי כספי על אריזות הקורנפלקס של תלמה, הרי שמדובר בחריג. באותה תקופה עטיפות המסטיקים ייצגו תרבות ויזואלית שלמה שהופיעה על גבי לוחות משחק, כרטיסי איסוף, ממתקים, חוברות, ספרים ועוד.

"זה היה חלק מתרבות שלמה שהמבוגרים ביקשו להנחיל לילדים", אומר גרוסמן, "שהתקיימה בזמן אמיתי. הניסיון של היצרנים להיות גם סוכני תרבות כלל מבחינתם הנחלת ידע ופרטי טריוויה חשובים. זה היה עידן אחר, שבו הקוד החינוכי היה מוגדר וסגור, אי אפשר היה לפתוח את האינטרנט וללמוד לבד. זו היתה חברה עם קוד מערבי אירופי שחשבה שראוי שילדים יכירו שמות מדינות ואת ערי הבירה שלהן. אני הכרתי בניינים מפורסמים בעולם מכוח התמונות האלו, ככה למדנו דברים, דרך החומרים האלו, והשינוי בעטיפות המסטיקים מלמד על שינויים תרבותיים".

אילו שינויים למשל?

"לדוגמה, בשנות ה-60 כבר לא מופיעים פוליטיקאים על העטיפות ובמקומם יש דגמים של מכוניות. מעטיפות שחקני הקולנוע אפשר ללמוד כמה צרפת היתה פעם שחקן מרכזי במחוזותינו, עדות ליחסים אחרים בעידן שלפני האמריקניזציה. כך גם לגבי הופעת שחקני הקולנוע, ביטוי של שפע, כמו גם הופעת דמויות של שחקני טלוויזיה או דמויות כמו דונלד-דק. אני בטוח שהעובדה שחיינו בארץ סגורה שמוקפת באויבים השפיעה על השאיפה העצומה למידע על העולם הרחב והרצון, כנראה, לחרוג מהגבולות הצרים של המדינה. אני באמת רואה בחומרים האלו דרך לדעת מה חשבו מבוגרים. היום אין עולם כזה, וגם אם הוא היה תמים הוא משדר מהות של רצון לידע ולמשמעות, במיוחד על רקע הממסד של היום, שאני לא מזהה אצלו שום מטרה, אף יעד חינוכי או תרבותי".

עדות אחרת לשינויים התרבותיים מופיעה באחד המקומות המפתיעים בספר, בפרק שמוקדש לעטיפות של בזוקה. מסתסבר שבעתידות המקומיות של בזוקה ההבטחה להגיע לירח עד גיל 21 הוחלפה בהבטחה "עד גיל 21 תגיע להודו". "גם העתידות של בזוקה הותאמו למציאות העכשווית. בחורצ'יק בגיל 21 אחרי צבא רוצה לעשות טיול שחרור בהודו. זה מתחבר להווה, זו מחשבה פרסומית".

מרום מספר שגם הוא הופתע מכמה מהעטיפות שבאוסף של גרוסמן, כשנתקל בהן לראשונה. "היו עטיפות שפשוט הדהימו אותי: כוכבי קולנוע שלא ראיתי מעולם, שחקני כדורגל, חיילים בצבא המולדת - איפה תראה היום כאלו עטיפות? גם הסדרה של הפוליטיקאים משנת 1948 - גולדה מאיר, דוד בן גוריון - אני לא חושב שמישהו יוציא היום מסטיק ביבי או ליברמן".

דווקא מסטיק ביבי יכול מאוד להצליח.

"כן, זה יכול להיות להיט. אני מתנדב לעצב את העטיפה". *

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ