בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מייד אין צ'יינה, במובן הטוב

שיתוף פעולה בין חברת אלסי לאדריכלים סינים הניב יותר מסדרה של מגשי תה. גארי צ'אנג, האדריכל שעמד בראשו, מקווה שהפרויקט ישנה את תדמיתם של מוצרים "תוצרת סין"

תגובות

אלברטו אלסי, שעומד בראש מותג העיצוב האיטלקי "אלסי", פנה לפני כעשר שנים ל-22 אדריכלים וביקש מהם שיעצבו בעבור "אלסי" קומקום תה. המהלך הזה היה המשך טבעי למורשת החברה שהקים סבו לפני 90 שנה ולשיתוף הפעולה שלה עם אדריכלים ומעצבים. כעת, אחד מאותם 22 אדריכלים, גארי צ'אנג מפירמת האדריכלים ההונג-קונגית "Edge Design", הוזמן לאצור פרויקט דומה, גם אם בקנה מידה קטן יותר: לבחור שמונה אדריכלים סינים ולבקש מהם לעצב מגשי תה לחברה. זאת, כחלק משיתוף פעולה בין "אלסי" לבין המרכז לעיצוב תעשייתי בבייג'ין.

התוצאה: שמונה מגשים, שונים זה מזה, המספקים הצצה לפוטנציאל העיצוב הסיני. מקצת האדריכלים נשענו על המסורת הסינית וכלי הבמבוק המסורתיים, אחרים שאבו השראה דווקא משיטות בנייה עכשוויות ומודרניות יותר.

הבחירה במגש ברורה: מדובר באובייקט המזוהה מצד אחד עם "אלסי" ומצד שני עם תרבות שתיית התה של סין. באופן סמלי, הפרויקט, שזכה לכותרת "העיר ה(לא) אסורה", מציע גשר בין מזרח למערב: בין תרבות העיצוב והתעשייה האיטלקית לבין תרבות העיצוב והאירוח הסינית. המגשים הוצגו לראשונה בשבוע העיצוב שהתקיים בבייג'ין בשנה שעברה וייכנסו לקטלוג החברה כבר בחודש הבא (בארץ יהיה אפשר לרכוש אותם ברשת טולמנ'ס).

צ'אנג מספר, בראיון בדואר האלקטרוני, כי "אלברטו אלסי סבור שהמגש הוא טיפולוגיה בסיסית הקשורה למחווה ולטקסים של נתינה. הוא גם סבור שעיצוב גדול נובע ביסודו מאדריכלות: ממנה נובעים התפישה והביטוי של גוונים אסתטיים ואנתרופולוגיים כאחד, דקויות שרוב המעצבים התעשייתיים מתעלמים מהם.

"בנוסף לכך, מגש התה הוא אחד המוצרים הבסיסיים ביותר בקטלוג של "אלסי": פריט שדורות של מעצבים רואים בו אתגר ואבן בוחן לכישרונם. חשבנו שהמגש יוכל לשמש זירת מבחן טובה כדי להבין מה עומד מאחורי חפץ פשוט לכאורה, המספק נקודת מוצא לחילופי רעיונות על היחסים בין אדריכלות לעיצוב".

על משמעות שמו של הפרויקט מספר צ'אנג ש"בתחילת הדרך היה לפרויקט שם זמני, ‘העיר האסורה 2011'. אמרו לי שאוכל לשנות אותו בהתאם לשיקולי האוצרות. לימים הוספתי את ה'לא', כי רציתי להתרחב ולחרוג מהפירוש המילולי של ‘עיר אסורה'; ה'לא' מציין את העובדה שהפרויקט שלנו נועד לחקור מעבר לנורמה ולשחרר אותנו מהפרשנות הממוסדת ביחס לזהות שלנו בימים אלה, כמו ביחס למגש התה.

"באמצעות הפרויקט אלסי ניסה לברר, בדרך פרובוקטיבית, אם יש גבול בין ייצור לבין חשיבה, מיהו המעצב ומיהו היצרן: האם תהליך הייצור, כלומר מתן הצורה לרעיון, אכן שונה בהרבה מתהליך העיצוב.

מה היו התגובות של המשתתפים כשפנית אליהם?

"כולנו נדהמנו מהמותרות שנפלו בחלקנו מבחינת לוח הזמנים: לעצב חפץ, מגש, בתוך יותר מ-12 חודשים, זמן שאנחנו יכולים לפתח בו רעיונות ולקיים דיונים עם אנשי ‘אלסי'. זהו פרק זמן שבדרך כלל היינו מספיקים לגמור בו פרויקט אדריכלי גדול בסין. כולנו מאמינים שקצב הבנייה המהיר בסין הוא לא בריא מבחינות מסוימות, כי פרויקט טוב צריך זמן, או לפחות זמן סביר".

יש דבר כזה בכלל שאפשר לקרוא לו "עיצוב סיני"?

"יש כיום עניין, אובססיה, אפילו חשש, ממוצרים שבאו מסין או שעוסקים בסין. זה מתפתח לא רק בקרב המעצבים הסינים המקומיים, אלא אפשר גם לראות מגמה בולטת של אנשים שאינם סינים שעוסקים ברעיון של ה'סיניות', המהות הסינית, בתחומים שנעים מאופנה עד אדריכלות ומעבר לזה. בכל מקרה, אני מאמין שיום אחד התשובה תהיה כן, ושיש סיכוי שהמעמד של מוצרים המתויגים ‘תוצרת סין' ישתווה ביום מן הימים למוצרים המתויגים ‘תוצרת איטליה'".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו