הכל עשר: לקראת שבוע העיצוב בחולון - עיצוב - הארץ

הכל עשר: לקראת שבוע העיצוב בחולון

מעצבים ישראלים שסיימו את לימודיהם לפני כעשור יציגו בתערוכה חדשה. האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב חולון מסבירה מה עומד מאחורי הרעיון

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יובל סער

בראיון שהתפרסם ב"גלריה" בסוף 2010 התייחסה האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב חולון, גלית גאון, לביקורת שנשמעה כנגד המוזיאון על ההתעלמות שלו מסצינת העיצוב המקומית. "צריך להבין שהמרחב הוא מרחב בינלאומי", אמרה. "המעצבים הישראלים שחיים בארץ - ­ ואולי צריך להפסיק להגיד עיצוב ישראלי אלא מעצבים ישראלים - ­ עובדים בקונטקסט בינלאומי ומוצגים בתערוכות בינלאומיות. מרחב הפעולה שלהם הוא לא רק בארץ ואנחנו מנסים להציג אותם בתוך ההקשר הרחב. אני לא בטוחה שלתערוכה שמבוססת רק על מקום המגורים של האמן יש זכות קיום. צריכה להיות סיבה הרבה יותר טובה מזה; זה לא מוזיאון לגיאוגרפיה".

שנה וחצי לאחר מכן, ושנתיים לאחר פתיחת המוזיאון, גאון סבורה שהיא מצאה את הסיבה. ביום ראשון תיפתח במוזיאון התערוכה "מעצבים פלוס עשר", ובה יציגו מעצבים ישראלים שסיימו את לימודי העיצוב שלהם לפני כעשור, בתחומי עיצוב תעשייתי, עיצוב גרפי, אופנה, טכסטיל ותכשיטים. כל מעצב יציג עבודה אחת שיצר לפני עשר שנים ועבודה אחת מהזמן האחרון.

6 מתוך 6 |
"קורקרס"צילום: דן לב
1 מתוך 6 |
נעליים של "קאפל אוף", 2012צילום: מיכאל פיש
2 מתוך 6 |
"שוגר דדי"צילום: איתמר דאובה

לפי גאון, אף שמדובר בתערוכה שתציג רק מעצבים ישראלים, זה לא היה הקריטריון היחיד. "התערוכה מתקיימת במסגרת שבוע העיצוב חולון והיא מתוכננת כתערוכה שתחזור על עצמה אחת לשנה", מספרת גאון. "הבאנו בחשבון שמדי שנה נחתוך שכבה אחרת, אולי פלוס עשר או 20 או 30, כדי להסתכל על מעצבים שפועלים בארץ בתחומים השונים ולא בהכרח על פי תחום מסוים. אנחנו גם לא נתמקד באוביקטים שיוצגו בתערוכה, כפי שעשינו בתערוכות עד היום, אלא במעצבים עצמם. אני מרגישה שאנחנו לא יכולים עדיין להגדיר מה זה עיצוב ישראלי. צריך לחקור וללמוד את התחום כמו שצריך, צריך פרספקטיבה. מה שכן אפשר לעשות זה לדבר על מעצבים ישראלים ­ מי הם, מה הקשיים שבפניהם הם עומדים, מה הם תופשים כהצלחה, מה התפישה שלהם את עצמם והתפישה של השוק אותם, ועוד".

מה בכל זאת אפשר ללמוד מהתערוכה על העיצוב הישראלי?

"מוקדם עדיין ללמוד מתערוכה אחת על המאפיינים של היצירה בארץ. יקח לי לפחות חמש-שש תערוכות כאלו כדי שאוכל לייצר מבט רוחבי על הדרך שבה מעצבים ישראלים מתמודדים עם חומר או רעיון. דבר אחד שבכל זאת אפשר להגיד הוא שמצד אחד משהו בשיטת העבודה או בתהליך של המעצבים הוא מאוד מילולי, מאוד חקרני, מאוד מתלבט. מצד שני מדובר בתהליכים מאוד קצרים וזריזים. אני מאמינה שזה קשור לכך שאין פה מסורות של חומר, יש פה עדיין יותר מסורת של טקסט".

למה דווקא עשר שנים?

"מכמה טעמים. הראשון, אנחנו מניחים שאם אתה כבר עשר שנים עוסק בעיצוב באופן אקטיבי, לא רק מלמד או עושה תערוכות אלא קם כל יום בבוקר ועובד, יש להניח שזה המקצוע שלך ושתמשיך לעסוק בו. מי שעבר את העשר שנים האלו, 'זה שלו'. הסיבה השנייה היא שלפני עשר שנים קרו שני דברים: האחד, ההשקה של 'גוגל אימג'ס'. למרות שנדמה שהאפשרות לחפש תמונות היתה קיימת תמיד, עד לפני עשר שנים סטודנטים שלמדו עיצוב הלכו לספרייה לדפדף בספרים או שהיו צריכים לסמוך על השיעורים בתולדות העיצוב. היום מאוד פשוט וקל, ואולי קל מדי, לכתוב בשורת החיפוש 'כיסא' ולקבל את כל העולם לקצות אצבעותיך. זה קירב את כל עולם העיצוב באופן מיידי.

גלית גאוןצילום: יובל טבול

"דבר אחר שקרה לפני עשר שנים היה שאיקאה פתחה את הסניף הראשון שלה בארץ. כתוצאה מכך נוצרה פה תרבות של צריכת חפצים קטנים ומעוצבים, מה שפתח את הדלת למעצבים לעסוק בז'אנר של אובייקטים שפעם קראנו להם מתנות, והיום אלו חפצים שמשתוקקים אליהם. כיף לקנות אותם וכיף שהם יהיו בבית. נוצרה פה נישה שלא היתה קיימת קודם, והדבר השפיע על הסצינה המקומית".

עשר זה גם מספר עגול ויפה.

"בדיוק. וצריך לזכור את סדרת תערוכות האמנות יוצאות דופן של קבוצת 'עשר פלוס' שהיתה אחת החשובות בתולדות האמנות הישראלית. אמנים ישראלים צעירים שרצו להיכנס לממסד הלכו לעשר פלוס".

איך מתחילים לעבוד על כזו תערוכה?

"פנינו לכל בתי הספר לעיצוב, ביקשנו את רשימות הבוגרים שלהם (לא כללנו אדריכלות ועיצוב פנים) והתחלנו לבדוק מה כל אחד עושה. זו היתה ממש עבודת בלשות. לשם כך גויסו גם שתי אוצרות המשנה, ליאורה רוזין וניצן דבי, שעשו הרבה עבודת רגליים וטלפונים שכללו שאלות כמו 'אתה זוכר מי ישב לידך בכתה, איפה הוא היום', וכך הלאה. אני בטוחה שפספסנו אנשים וזה אולי גם המקום שבו צריך להגיד למעצבים, תארגנו לעצמכם אתר כדי שיהיה אפשר למצוא אתכם".

צילום: דודו בכר

כמה אנשים היו ברשימות?

"אספנו כ‑1,000 בוגרים שסיימו בשנים 2000‑2002. מתוכם משהו כמו שליש ממשיכים לעבוד בעיצוב, בניהול עיצוב ובהוראה. אני בטוחה שיש יותר מעצבים שלא עלינו עליהם ולא הגענו אליהם. יש גם הרבה אנשים שהיה לנו דיון אתם מה זאת אומרת לקום בבוקר ולעבוד בתחום. האנשים שעובדים בתקשורת חזותית ובאיור עובדים הכי הרבה. זו קבוצה שלא מרפה, עובדת ומחדשת כל הזמן".

מה זה אומר שרק שליש עובד בתחום? זה די מעט.

"קודם כל זה אומר שקשה. מצד אחד זה מאבק יומיומי ומצד שני זו הרבה אהבה. צילמנו את כל המשתתפים מדברים על העבודה שלהם וכולם אמרו שאין ברירה, שהם חייבים לעשות את זה ולא יכולים לעשות שום דבר אחר. זה לא מובן מאליו, זה לא פשוט, אתה מלמד את הלקוחות, מתווכח אתם, מנסה לכוון אותם למקום הנכון. הם כולם שותפים לתחושה שהצלחה זה לא דבר פשוט. הדבר הכי יפה היה לגלות שכולם מאוד אוהבים את זה. זה מה שהם וזה מה שהם עושים".

Read this article in English: The good, the bad, and the not-so-ugly of Israeli designers

    תגובות

    הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
    בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ