טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבוע העיצוב במילאנו: איקאה הפתיעה לטובה

שבוע העיצוב התקיים השנה בצל המשבר הכלכלי, עם מעט חידושים ומספר קטן של מבקרים ומציגים. מבין כל התצוגות, דווקא זו של איקאה התבלטה

תגובות

קצת מוזר לסכם את שבוע העיצוב של מילאנו שננעל בשבוע שעבר במלה אחת, ולבחור דווקא באיקאה. ענקית הריהוט השוודית אינה משתייכת לתעשיית העיצוב האיטלקית, מזוהה עם ריהוט בסיסי לאו דווקא באיכות הטובה ביותר, וזו בסך הכל הפעם השלישית שאפשר היה לפגוש את המוצרים שלה בשבוע העיצוב.

ובכל זאת, מבין כל חברות הרהיטים, המעצבים הצעירים, הגלריות הוותיקות והפרויקטים הניסיוניים - דווקא התצוגה של איקאה הצליחה לבלוט. חלל התצוגה הזמני שהקימה החברה ב"וונטורה למברטה", אזור שמאופיין דווקא במציגים בעלי אופי מסחרי פחות ואקספרימנטלי או אמנותי יותר, היה מזמין, נעים ומושך לעין.

החלל פוצל לשלושה חלקים עיקריים שבהם הציגה איקאה את קולקציית "פי-אס" החדשה שלה, שאפשר היה לזהות בה בבירור השפעות של חברות עיצוב איטלקיות ותיקות; את קולקציית הטקסטיל החדשה שאופיינה בצבעוניות רעננה שובת לב; ואת החידוש המרכזי של החברה - קולקציית רהיטים שמשולבים בהם מכשירי טלוויזיה של איקאה - ששם קץ לצורך להתאים את הרהיט לטלוויזיה ולמערכת הסאונד, ולא פחות חשוב מכך - לכבלי חשמל חשופים שצוברים אבק.

"מקומו של עיצוב בבתים אמיתיים" היתה הסיסמה שליוותה את שלטי החוצות והפרסומים של החברה, והמסר היה ברור: בעוד שאחרים מנסים להרשים בפריטי ריהוט יקרים מדי או ניסיוניים מדי, באיקאה אפשר למצוא את הדבר האמיתי, את מה שבאמת צריך בבית, ולא פחות חשוב - את מה שכמעט כל אחד יכול להרשות לעצמו לקנות.

"אנחנו מציגים רק מוצרים מוגמרים", אמר פבריציו קונקס, מנהל השיווק של איקאה איטליה. "אנחנו לא מציגים פרינטים ניסיוניים או גחמות של מעצבים. אם אתה אוהב את מה שאתה רואה, אתה יכול ללכת לחנות הקרובה למקום מגוריך ולקנות את זה. את מה שאנחנו מציגים פה, התחלנו למכור השבוע בחנויות הרשת באיטליה".

באדיבות Cosmit

לשאלה מדוע הציגה איקאה עד כה רק שלוש פעמים באירוע הכי חשוב של עולם העיצוב, משיב קונקס בפשטות: "אנחנו מציגים רק כשיש לנו משהו חדש להגיד".

דבריו של קונקס מקבלים משנה תוקף כאשר משווים את התצוגה של איקאה למה שהתרחש ביריד המסחרי הידוע בכינוי סלון הרהיטים של מילאנו. העובדה שדווקא איקאה הצליחה לבלוט מעידה על מה שהתרחש שם: תחילה היה נראה שבאירוע החשוב ביותר בעולם העיצוב כבר יותר מ-50 שנה העסקים כרגיל. הרכבת למרכז הירידים היתה דחוסה באנשים ושערי הכניסה למתחם התצוגה היו עמוסים. גם באולמות התצוגה הענקיים חזרו המראות המוכרים: אלפי אנשים עם עגלות נשיאה וערימות של כרטיסי ביקור גודשים את דוכני החברות, מצלמים את הדוכנים, לכולם המבט הסורק שמנסה לאתר את הדבר הבא, את השולחן, הכיסא, או הספה שכולם ידברו עליה השנה.

אין חדש

אך לאחר סיבוב קצר ביריד נראה היה כאילו החברות השונות שיתפו פעולה והחליטו על אסטרטגיית תצוגה זהה, שבבסיסה הניסיון לטשטש את ההבדלים בין הפריטים החדשים לבין מה שכבר הוצג בעבר. מי שלא ביקר בירידים קודמים ולא היה בקיא בקולקציות של החברות, לא יכול היה לדעת מה חדש ומה מציע גרסה אחרת של פריט שהוצג בעבר ומיוצר כעת בצבעוניות חדשה, בהרכב חדש של חומרים, בגרסה מוקטנת או מוגדלת וכיוצא בזה.

כמעט בשום מקום לא צוינה שנת הייצור ולא הופיעה המלה "חדש"; פריטי ריהוט שהוצגו בשנים קודמות הובלטו באותה מידה כמו פריטים חדשים. היטיב לתאר זאת אחד הקמעונאים שאמר: "לא פלא שאתה לא יודע מה חדש, כי אין חדש. חלק גדול מהחברות גם השתמש באותם הביתנים מהשנה שעברה".

סטודיו בורולק

הסיבה לכך ברורה: אם מאז 2008 אפשר היה לטשטש את ההשפעות של המשבר הכלכלי הגלובלי על עולם העיצוב, הגיע הרגע שבו כבר אי אפשר להתעלם ממנו. מכיוון שתהליך הפיתוח של פריטי ריהוט חדשים נמשך כמה שנים, בשנים קודמות אפשר היה לראות מוצרים חדשים שתהליך הפיתוח שלהם החל לפני פרוץ המשבר. כעת נראה כאילו מישהו סגר את הברז והקפיא את הפיתוח של רהיטים חדשים.

המשבר הכלכלי אינו מתבסס על תחושות בלבד, אלא גם מגובה במספרים. לפי המידע שחילקה מארגנת היריד, חברת Cosmit האיטלקית, כ-321 אלף איש נכחו במתחם היריד ב-2011, לעומת כ-334 אלף ב-2010. ירידה תלולה אף יותר ניכרת כאשר משווים את השנים האחרונות לשיא של 383 אלף מבקרים שנקבע ב-2008.

עמנואל טורטורה

גם השנה מקווים המארגנים לחצות את קו ה-300 אלף מבקרים, כש-70 אחוז מהם יגיעו מחוץ לאיטליה. מספר המציגים השנה קטן אף הוא: 2,479 לעומת 2,720 בשנה שעברה. אין להקל בכך ראש. היריד המסחרי הוא הדלק שמניע את התעשייה: שם נחתמות עסקאות הרכש לכל השנה, שם נקבע גורלם של חברות ושל מעצבים, והקהל הרב שהוא מושך למילאנו מרחבי

העולם מעניק את זכות הקיום גם לאירועי הלוויין של היריד, כמו תצוגות בתי הספר לעיצוב, הגלריות, המעצבים העצמאיים ועוד.

כרגיל, כשאין חדש, צצים הגימיקים. המעצב הבריטי הוותיק טום דיקסון השתלט על מוזיאון המדע והטכנולוגיה של מילאנו והקים בו מתחם מעצבים ששמו "Most" (ראשי התיבות של המוזיאון). בפתח המתחם הציג דיקסון את גופי התאורה החדשים שלו. הגימיק חיכה בהמשך: המוצגים הקבועים של המוזיאון, שכוללים צוללות, ספינות ומטוסי קרב בגודל אמיתי, האפילו על התצוגות הזמניות של המעצבים שבחר דיקסון.

יוצא דופן היה המתחם של חברת סודה סטרים הישראלית, שהשיקה את המכשיר החדש שלה להכנת המשקה המוגז. המכשיר עוצב מחדש על ידי המעצב הידוע איב בהאר, הן מבחינה פונקציונלית והן מבחינה אסתטית, מתוך כוונה להפחית את השימוש בבקבוקי פלסטיק.

בגימיק לא אופייני משלה השיקה חברת קרטל באולם התצוגה שלה בעיר את שיתוף הפעולה שלה עם כוכב הרוק לני קרביץ. קשה לקרוא למה שקרביץ עשה בשם עיצוב: הוא לקח את כיסא המדמואזל, אחד הכיסאות המפורסמים שעיצב פיליפ סטארק בעבור קרטל, ונתן לו פרשנות רוקיסטית לכאורה בדמות כיסויים דמויי פרווה, עור נחש, רקמה ועוד.

אף שהתצוגה של קרטל במרכז הירידים היתה מוקפדת ומעניינת יותר, גם שם התעוררה התחושה כי מדובר בניסיון להסב את תשומת הלב מהעובדה שהשנה יש פחות מוצרים חדשים. החברה הציגה לצד הפריטים הסופיים גם אבות טיפוס, סקיצות ודגמים מוקדמים יותר ששפכו אור על תהליכי הייצור.

במוזיאון הטריאנלה הוצגו כ-20 תערוכות ותצוגות, רובן מסחריות. בלטו לטובה תערוכה מרשימה בהיקפה שהציגה את העיצוב הגרפי האיטלקי בעשורים האחרונים, ושתי תערוכות קטנות מוצלחות במיוחד של "פאבריקה", חממת העיצוב של חברת האופנה האיטלקית בנטון, שאפשר היה לראות בהן שילוב מוצלח בין מסחריות לאקספרימנטליות.

בתערוכה אחת הוצגו 15 פריטי ריהוט מעץ שנוצרו בסדנה שנערכה במוזיאון בבלגיה ובה נשאלו עובדי המוזיאון מה האובייקט האהוב עליהם. בתערוכה השנייה הוצגו מתקני תצוגה חדשים לחנויות שהיו עשויים מעץ, מתכת ופרספקס שקוף בצבעי כחול, צהוב, אדום וירוק, ונראו יותר כמו מתקנים בגן שעשועים מאשר מתקני תצוגה אפרוריים ופונקציונליים.

עמנואל טורטורה

יו נגויין, המנהל הקריאיטיבי של בנטון, אמר שהמטרה היתה שמי שייכנס לחנות יבין שמדובר במערכת תצוגה, אבל שבמקביל גם יגיד לעצמו: "אני רוצה כזה גם בבית". "מערכות התצוגה כיום ברובן רק פונקציונליות", אמר נגויין, "המערכת הזאת גמישה ופונקציונלית, ועדיין אסתטית ויפה". המתקנים כבר הוצבו בחנות הדגל של החברה במילאנו ובעתיד הם צפויים להיראות גם בשאר חנויות הרשת.

ייצור אלטרנטיבי

אף על פי שכמעט ולא היה חדש דווקא בשבוע שאמור להיות כולו מלא בחידושים, היו בכל זאת שני נושאים שסימנו את העתיד שאליו פונה עולם העיצוב. האקדמיה לעיצוב באיינדהובן הציגה תערוכה מרשימה תחת הכותרת "50 פרויקטים בעלי קשר הדוק לחיים ולרצון לתת להם מובן"

התערוכה שכנה בחלל גדול ומזמין, והפרויקטים שהוצגו בה התאפיינו באסתטיקה המוקפדת שמאפיינת את העיצוב ההולנדי. אולם, מה שהרשים במיוחד היה התוכן של הפרויקטים שלא עסקו רק באסתטיקה או בסגנון חיים, אלא בבעיות מהותיות יותר. לדוגמה, משחק שאמור להכין ילדים למצבי דחק רפואיים כמו סריקת סי-טי, או ניתוח; שמיכה לבית חולים שאפשר לצייר עליה ואמורה לסייע לתהליך ההחלמה של ילדים; פרויקט שילוט שעסק בשיטפונות ובהתחממות כדור הארץ, ועוד.

גם בתערוכה של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל אפשר היה למצוא פרויקטים דומים, כמו שולחן שאמור להגן על ילדים בבתי ספר מפני רעידות אדמה, או מערכת מודולרית שאמורה לסייע בחילוץ מהריסות. הנושא השני שבא לידי ביטוי בתערוכות אלה והתחיל לזכות בחשיפה רבה יותר גם בתצוגות אחרות היה קשור לאחת המגמות שמאפיינות את עולם העיצוב בשנים האחרונות: הפופולריות הגדולה של מלאכות היד, והחיבור שלהן לייצור תעשייתי המוני.

צור קוצר

מגמה זו באה לידי ביטוי בכך שאנשים רוצים ליצור את הדברים שהם קונים או משתמשים בהם: לא מדובר רק בפרסונליזציה או בהתאמה אישית, אלא ברצון לקחת חלק בתהליך הייצור של האובייקט, באבולוציה שלו, במה שיוצר קשר רגשי עם המוצר.

לדוגמה, הרעיון שעומד מאחורי "Crowdsourcing" (שאיבת רעיונות מקהל) הוא הניסיון להשתמש בכישרון הקולקטיבי של הקהילה ולפתח בעזרתו פתרונות עיצוב חדשים (וכך להפקיד בידי ההמונים את הכוח להחליט). מעצבים אחרים יוצרים פלטפורמות פתוחות, מבוססות-תוכנה, המספקות לאנשים פרטיים כלים ליצירה ו/או להתאמה אישית של מוצרים ייחודיים, או מציגים רעיונות שאפשר לחלק בחינם או למכור, וכך להפקיד את כוח היצירה בידיו של הקונה.

באופן דומה, "Hacking" הוא מונח שחורג מעבר לפריצת תוכנות מחשב וחודר אל המודעות הציבורית. שולחנות, מכשירי אייפון ואופניים עוברים תכנון מחדש, התאמות וכיוונונים ומקבלים מראה או צורת תפקוד חדשים על ידי המשתמש. נושאים אלו באו לידי ביטוי לא רק בתערוכות בוגרים, אלא גם בתערוכות שאירגנו מוסדות מרכזיים, כמו התערוכה "The Future in the Making" שאירגן המגזין "דומוס" בשיתוף עם יצרנית הרכב אאודי. תערוכה זו בחנה אפשרויות שונות של הדפסת תלת ממד ואפשרויות אלטרנטיביות לייצור.

הכוח ליוצרים

ב"וונטורה למברטה" הוצגו שלושה פרויקטים מתוך תערוכה שתוצג בבלגיה ביוני ושמה "המכונה: מעצבים מהפכה תעשייתית חדשה". אחד הפרויקטים היה של המעצב הקוריאני יון לי שהציג אובייקט הדומה לאקדח דבק, המאפשר ליצור אובייקטים בהדפסת תלת ממד בהתאמה אישית.

אף שמדובר רק בחלק מזערי מבין שלל האירועים שהתקיימו בשבוע העיצוב של מילאנו, אין מדובר בעתיד דמיוני, אלא בתרחישים שעשויים לשנות כליל את עולם העיצוב. לראייה, אפילו חנות הכלבו היוקרתית "רינשנטה", הסמוכה לקתדרלת הדומו, קיימה בשטחה פעילויות בנושא שיועדו לקהל הרחב והקדישה לכך את חלונות הראווה שלה. אלה נשאו סיסמאות כמו "הכוח ליוצרים", "הלאה החדש, קדימה לפרוץ" או "ברוכים הבאים החושבים, היוצרים וההאקרים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות