בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחברת רהיטים משפחתית לפסגת עולם העיצוב

פטריציה מורוסו, המנהלת הקריאייטיבית של חברת הרהיטים הנושאת את שמה, תשוחח הערב עם המעצב רון ארד על שיתוף הפעולה ביניהם

תגובות

יום אחד, כשעדיין הייתה סטודנטית לאמנות, קיבלה פטריציה מורוסו שיחת טלפון מהוריה, הבעלים והמייסדים של יצרנית הרהיטים המשפחתית הנושאת עד היום את שם משפחתם.

"זה היה רגע מאוד מיוחד", נזכרת מורוסו בשיחה אתה ביריד העיצוב במילאנו. "אלו היו שנות ה-80, גרתי בבולניה, ובכל אירופה היה משבר כלכלי גדול. מחירי הנפט עלו ובכל העולם התחיל מיתון. בתוך כמה חודשים השוק פשוט נעלם. אז אח שלי ואני מקבלים את שיחת הטלפון מההורים שלי, שהתקשרו ואמרו 'ילדים, יש שתי אפשרויות: או שאנחנו סוגרים את החברה או שאתם באים לעזור'. אתה יודע איך זה משפחה, ובמיוחד משפחות איטלקיות", היא צוחקת, "מה כבר יכולתי לעשות?".

25 שנה לאחר מכן ומורוסו מכהנת כיום כמנהלת הקריאייטיבית של החברה, אחת החברות האיטלקיות היחידות שעדין נשארו בבעלות משפחתית. השנה חגגה מורוסו 60 שנה להקמתה. החברה, שהיתה חברת רהיטים שמרנית יחסית, שינתה את פניה מאז. היא מונה כיום 140 עובדים ומחזור העסקים שלה בשנה האחרונה עמד על 30 מיליון יורו, חלק גדול מכך נזקף לזכותה. טביעת העין שלה עזרה להזניק את החברה לפסגת עולם העיצוב תוך שהיא מזניקה גם כמה מהשמות הידועים של עולם העיצוב ובהם רון ארד, טורד בונטייה, טוקוג'ין יושיאוקה פטריציה אורקיולה ועוד.

אחד המעצבים הראשונים שמורוסו שיתפה אתו פעולה היה רון ארד, ושיתוף הפעולה ביניהם סימן את תחילת העבודה המשותפת של מורוסו עם מעצבים בינלאומיים. היום ישוחחו השניים על עבודתם המשותפת בסניף הרצליה של רשת טולמנ'ס, שקיבלה לאחרונה את הזכיון לייבוא הרהיטים של מורוסו לישראל.

מה היה התפקיד הראשון שלך בחברה?

"בהתחלה עזרתי בהכל. רק שנתיים לאחר מכן העזתי להגיד שאני מוכנה להישאר אבל יש לי רעיונות משלי. הייתי מוקפת בחבורה של אמנים והיה לי חבר שהיה סטודנט לאדריכלות בפירנצה, שהיה גם קומיקסאי נהדר עם תשוקה גדולה לעיצוב. הוא התחיל לדבר אתי על האפשרות ליצור יחד קולקציה והראה לי את הרעיונות שלו. אמרתי למה לא, בוא ננסה. הצגתי אותן בתוך החברה וגם הם אמרו למה לא. משפחה זה מקום נחמד, זה לא כמו חברה שיש בה מנהלים גדולים. הם אמרו בואו ניתן לילדים לנסות, הם כבר יראו לבד כמה זה מסובך ובטח לא יצליחו. ככה עיצבנו וייצרנו את הקולקציה הראשונה, בשם 'דינמי', שהיתה הצלחה גדולה. היא הושפעה מהפוטוריזם האיטלקי אבל גם מהמיינסטרים האמריקאי. מאוד חדש, מאד משוגע, אבל כולם היו מרוצים. שנות ה 80 באיטליה ובמילאנו היו תקופה מאוד מרגשת גם בכלל וגם בשבילי, התקופה של קבוצת ממפיס, של קבוצת אלכימיה".

אנה בוטולוסו

בעבר אמרת שאטורה סוטסאס היה האדם שהכי השפיע עליך מבחינת עיצוב.

"כן. שנה אחרי שהצגנו את הקולקציה הראשונה אותו חבר הפך להיות החבר האחרון בממפיס ואחרי שנה הקבוצה התפרקה. זו היתה תקופה עם המון השראה, ושם התחלתי".

כמו הר געש

ב 1989 השיקה מורוסו את הקולקציה הראשונה שלה עם ארד, לפני שזכה למעמד של מעצב על. "בשבילי הוא היה אמן גדול", מספרת מורוסו, הייתי מעריצה גדולה שלו. אני זוכרת את הדברים הראשונים שהוא עשה עם הבטון, הייתי מגיעה ללונדון לראות את הדברים שלו בקובנט גארדן, אבל באותה תקופה הייתי מאוד ביישנית וחששתי לפנות אליו".

את ביישנית?

"כן. הייתי ילדה קטנה, רק התחלתי לעשות את הדברים שלי, התביישתי לשאול אותו אם הוא רוצה לשתף פעולה. אבל אחרי שחבר משותף הכיר בינינו זה היה פנטסטי. גיליתי שהוא בדיוק חיפש מישהו שיוכל לקחת את הפסלים היפהפיים שלו, את הרעיונות שלו, ולהפוך אותם לפריטי ריהוט בייצור תעשייתי; מישהו שיוכל לייצר את הרעיונות שלו במחירים הגיוניים יותר. עד אז רק אספנים או מוזיאונים התעניינו בדברים שהוא עשה. הוא היה פשוט נהדר. אני הייתי ביישנית כי אמרתי הוא האמן, אבל גיליתי שבמציאות הוא אדם מאוד עדין, מאוד מיוחד".

איך את בוחרת עם מי לעבוד?

"אני תמיד נמשכת לכישרון, אבל אני מנסה לעבוד עם אנשים שאני מתחברת לאנרגיה ולאישיות שלהם. היחסים עם המעצבים הם קודם כל יחסים בין בני אדם. העבודה באה אחר כך".

כשמעצב מציע משהו, מה חשוב לך וכמה את מעורבת בתהליך העיצוב?

"מעצבים שונים מציעים סוגים שונים של פרויקטים. חלקם מציעים פרויקט שמתוכנן עד הפרט האחרון, הכל מאוד מדויק, כל דבר בדיוק במקום, ולפעמים הם באים רק עם רעיון. פטריציה (אורקיולה) היא כמו הר געש, היא תמיד באה ואומרת בהתלהבות 'יש לי רעיון' והיא מאוהבת ברעיון הזה. כל השאר מגיע לאחר מכן. זה יכול להיות משהו פנטסטי או משהו רע אבל זה מתחיל תמיד בהתלהבות. ניפה דושי וג'ונתן לוויאן הם ההיפך הגמור, הם מאד מדויקים. אני אוהבת את הדיוק שלהם, כי יש בו הרבה חן, זה לא רק שירטוט טכני. הם מגישים שירטוט בעפרונות צבעוניים שמאפשר לי הבנה טובה יותר של הפרויקט. בפעם הבאה הם כבר באים עם מודל תלת ממד מושלם שכל מה שצריך לעשות זה לשים אותו במכונה ולהתחיל לייצר. יש להם רעיון מאוד ברור של מה שהם רוצים מבחינת צורה או צבע".

השפעה אימהית

שיתוף הפעולה של דושי לויאן עם מורוסו התחיל בשנת 2006 כשהשניים שלחו למורוסו מכתב שבו הציגו את עצמם והציעו לה לשתף פעולה. את הסיבה לבחירה דווקא במורוסו הם הסבירו ברב גוניות של הקולקציות של מורוסו ובפתיחות לגישות שונות בעיצוב שקלטו מהן. פריטי הריהוט שלהם הם דוגמה מייצגת לרהיטים של מורוסו: שילוב צבעים יוצא דופן, צורות לא סימטריות, אלמנטים גרפיים רקומים בעבודת יד, והתחושה שכל פרט נמצא בדיוק במקום שבו הוא אמור להיראות. הכל ביחד יוצר פריטי ריהוט מרגשים ומדויקים.

העבודות של השניים הצליחו ללכוד בתוכן כמה מהמגמות הרווחות בעיצוב העכשווי, כמו השפעה רב תרבותית והשימוש בקראפט בייצור המוני. לדוגמה, קולקציית הספות Backside My Beautiful מאופיינת בחוסר סימטריה והיא מרופדת בלבד ובצמר. על הכריות ועל גב הספה הודפסו אורנמנטים גרפיים בדוגמת משקפי שמש, נעלי עקב, פרחים ואלמנטים גרפיים נוספים בפויל זהב וכסף, בדומה לפריטים מעולם האופנה. לספה אין גב, ובמקומו מחוברות לבסיסה כריות בגדלים, בצורות ובצבעים שונים, שנדמה כאילו הן צפות באוויר. התוצאה היא ספה מודרנית ואופנתית שמהווה פריט עיצובי מרשים, שאפשר להתפעל ממנו מכל צדדיו. הצד השני של המטבע הוא שפריטים רבים שהחברה מייצרת דומים זה לזה וההבדל בין המעצבים השונים לא תמיד מובהק.

מה מייחד את מורוסו משאר החברות?

"יש לנו המון אהבה לדברים שאנחנו עושים. אנחנו כמו אימהות", היא צוחקת. "אני חושבת שכל מעצב הוא אבא, אבל הילד יוצא שונה לפי האמא".

אף על פי שאותות המשבר הכלכלי והמיתון ניכרו השנה ביריד הרהיטים, מורוסו מפגינה ביטחון, אולי משום שמלכתחילה היא פונה לפלח שוק מצומצם יחסית. "עוד לא הספקתי להסתובב ביריד אבל ממה שאני שומעת יש הרבה פרצופים עצובים. בתקופה כזו במיוחד, אם אתה לא נלהב ממה שאתה עושה גם בזמנים קשים ¬ אתה לא במקצוע הנכון. אני מאושרת ממה שאני עושה. זה הרגע שלי, לפני יומיים גמרנו להכין את הכל ליריד והייתי כל כך מרוצה ממה שעשינו השנה, ועכשיו נראה מה יהיה. אני מרגישה טוב".

מה את עושה בדרך כלל אחרי שהיריד נגמר?

"כלום. במשך עשרה ימים אני פשוט לא עושה כלום".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו