טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרד הסטודנטים

"ארבע וחמישה" היא קבוצת מעצבים צעירה שפועלת במתכונת קיבוצית וחולקת את חלל העבודה, הכלים והרעיונות. היום תיפתח בסטודיו שלהם בנמל יפו התערוכה "נכון להיום", ששואפת ליותר מאשר מכירת רהיטים

תגובות

כשחברי קבוצת העיצוב "ארבע וחמישה", שסיימו את לימודיהם במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל לפני תשעה חודשים, החליטו לפתוח חלל עבודה משותף, הם חיפשו תקדימים למודל עבודה משותף שיהיה להם על מה להישען.

הם בדקו קבוצות עיצוב כמו סטודיו "או-קי" מלונדון או קבוצת "דרוך" מהולנד, אבל את המודל הכי קרוב למה שחיפשו מצאו לבסוף, מבין כל המקומות, בקיבוץ, כפי שמספר איתי לניאדו, אחד מחברי הקבוצה. "ידענו שיום אחד נסיים את הלימודים, זה משהו שהיה לנו ברור כבר בשנה השניה של הלימודים", הוא אומר בחיוך.

"ידענו מה מחכה לנו, או ליתר דיוק מה לא מחכה לנו. במהלך הלימודים היה לנו טוב - שיתפנו אחד את השני בתהליכי פיתוח, במחשבות על עיצוב, עשינו ארוחות ערב ביחד, ורצינו להמשיך את זה. התחלנו לחשוב על העתיד כמו כל מי שמסתכל כמה שנים קדימה. אז עלה הרעיון של להמשיך את הסמיכות הפיסית שהיתה קיימת בלימודים, לעבוד שולחן ליד שולחן בסביבה מאד מפרה, אבל לא סתם לעבוד אחד ליד השני בלי מחויבות, אלא להמשיך גם בתור קבוצה. לקראת סוף הלימודים התחלנו לדבר על זה בקול רם. פחדנו שלא יהיה לנו לאן לתעל את כל האנרגיה היצירתית וניבלע בשוק העבודה האפרורי".

print-image-1.1704451-1
דניאל בר און

לפני שנה וחצי שכרו התשעה - ארבע בנות (נעה הימלפרב, נעם טבנקין, שירה קרת, הדס שלם) וחמישה בנים (עדי זפרן וייסלר, רון יוסף, איתי לניאדו, בועז מנדל וינון רטיג) - האנגר ברציף הדייגים בנמל יפו, והתחילו לעבוד בו.

"חיפשנו מודל להישען עליו, בפורמטים כאלו או אחרים. הקטע המצחיק הוא שהמודל הכי קרוב שמצאנו בסופו של דבר היה קיבוץ: שיתוף החלל, הדרך שבה אנחנו עובדים ביחד, מנהלים פרויקטים, מחלקים את הכסף וכן הלאה. המודל שמצאנו לא היה בתחום יצירתי אלא בתחום של קיבוץ".

איך אתם מחלקים את הכסף?

"היו כמה מודלים. בהתחלה חילקנו שווה בשווה לפי כמות האנשים שהשתתפו בפרויקט. בהמשך שיכללנו את המודל כך שיתבסס על עבודה לפי יעדים. המודל הנוכחי מחלק את העבודה לפי ציר זמן שמתאר מה צריך לעשות ומה מוביל למה. לכל משימה יש משקל שלא נמדד בשעות עבודה, אלא ביעד שמתומחר מראש. זה יותר מסובך לניהול, אבל זה עוזר לנו להרגיש טוב יותר ולקבל תשלום בהתאם למה שכל אחד עושה".

סטודיו פתוח

לפני חצי שנה עיצבו חברי הקבוצה את מזכרות האגף החדש של מוזיאון תל אביב: סימניות, סיכות דש, משקולת נייר, אגרטל, מחזיקי מפתחות ועוד, שהיוו מחווה צורנית למבנה החדש. אולם, חברי הקבוצה לא מסתפקים בעבודה המשותפת, ומעבר להיותם פעילים בסטודיו המספק שירותי עיצוב, הם מעוניינים להיות חלק מן ההתרחשות בשדה העיצוב הישראלי.

היום תיפתח בחלל העבודה המשותף של הקבוצה בנמל יפו תערוכת עיצוב עכשווי שיזמה הקבוצה: "נכון להיום - תערוכה לעיצוב מקומי". בתערוכה, שתתפרס על שטח של כ-100 מ"ר, יוצגו 16 פריטי ריהוט שהוכנו במיוחד עבורה. שירה קרת והדס שלם יציגו ספסל ושני שרפרפי עץ שמשולבים בהם ריפוד בד צבעוני שארוג לתוכם.

print-image-1.1704452-2
דניאל בר און

איתי לניאדו יציג מדפי עץ תחת הכותרת "אפשרות של מדף", קונסטרוקציה מפיסות עץ עדינות בהשראת הנמל והסירות מסביב. סטודיו בייקרי יציג את "וודיני", שרפרפי עץ שמסעד הכסא שלהם עשויים מפרספקס שרוף צבעוני. בנוסף לעבודות של חברי הקבוצה יציגו גם מעצבים פעילים אחרים הנמצאים בתחילת דרכם, וביניהם סטודיו בייקרי (רן אמיתי וגילי קוצ'יק), יואב אבינועם, מיכל פרגו, קובי סיבוני, הדר שניר, איציק אסקיו ונגה ברמן.

זאת לא התערוכה הראשונה שיזמו חברי הקבוצה. לפני שנה הציגו באותו החלל את התערוכה "67 קילומטר", ששמה מבטא את המרחק בקילומטרים מבצלאל בירושלים לנמל יפו. בתערוכה הוצגו תשעה אובייקטים, שהביעו את הפרשנות השונה שנתן כל אחד מחברי הקבוצה לסיום הלימודים והמעבר ליפו.

"רצינו לעשות עוד תערוכה", אומר לניאדו. "חשבנו הרבה על מה אנחנו רוצים לעשות, מה מעניין אותנו, והיה לנו חשוב להזמין עוד מעצבים להציג אתנו. זה מגניב שיש לנו את היכולת לפתוח את הדלת גם למעצבים צעירים אחרים שאף פעם לא הציגו. לבסוף החלטנו להתעסק בהווה, במה שקורה עכשיו, כשהכוונה היתה להציג רק אובייקטים חדשים. לא רצינו להציג עוד פעם את האובייקטים שעוברים בין כל תערוכות העיצוב ושכולם כבר מכירים.

"קשה להתפרנס מעיצוב בארץ. בתחום הזה, אם אתה פועל במקום שאנחנו נמצאים בו, אתה כל הזמן צריך לייצר לעצמך הזדמנויות. למדת עיצוב אבל אתה צריך להיות יזם, וכמה שאמרו לנו את זה במהלך הלימודים, לא הבנו כמה זה משמעותי. אנחנו עושים את התערוכה כמעט בלי מימון ולא מרוויחים ממנה, כי חשוב לנו שיקרו כאלו דברים. זו לא תערוכת מכירה. נשמח, כמובן, אם מישהו ימכור, אבל זאת לא המטרה."

ארבע וחמישה
יגאל פדרו

איך זה עובד מבחינה טכנית?

"ברמה הכי בסיסית אנחנו חולקים חלל ומכונות - מסורים, כלים ידניים ועוד. אבל אנחנו לא רק מין חלל להשכרה עם שולחנות, אנחנו עומדים כתשעה חברים גם מול העולם וגם מול עצמנו, ניגשים לפרויקטים ביחד, לפעמים כל התשעה, במטרה לאפשר שיתופי פעולה ולקיים שיחה וסיעור מוחות שמהם יצמחו דברים - פרויקט, מוצר, תערוכה - לא משנה.

"בהתחלה לרוב האנשים היה ה'דיי ג'וב' שלהם: הם היו מגיעים בערב, או מתי שהיה להם נוח. לאט לאט הם התחילו להגיע יותר וצימצמו או עזבו את העבודות האחרות שלהם. ככל שאנחנו מגיעים יותר לסטודיו, כך שיתוף הפעולה גובר. עם הזמן אפשר לראות אנשים מסוימים בעבודות שלי ואותי בעבודות של אנשים אחרים. אנחנו לומדים המון אחד מהשני, ואני חושב שמתחיל להיות לנו סגנון שהוא לא משותף, אבל הוא מאוד רווי אחד בשני".

למה התמקמתם דווקא בנמל יפו?

"רצינו להיות באינטראקציה עם אנשים. הסטודיו פתוח לכל מי שעובר ברציף, וכל אחד יכול להיכנס ולראות מה אנחנו עושים".

איך אנשים מגיבים כשהם מציצים פנימה?

"הם שואלים ‘מה זה כאן'? ‘מה אתם עושים'? ‘אתם עושים מיחזור'? פעם אחת אפילו שאלו אותנו אם אנחנו עמותה של נזקקים. זה קטע כשאתה רואה חבר'ה צעירים יושבים במחסן ועושים דברים שלנו נראים טבעיים לחלוטין - זאת סיטואציה מוזרה. יש אינטראקציה מעניינת גם עם השכנים בנמל, שזה גם מגניב.

"נמל יפו הוא מקום מיוחד מבחינה תרבותית. קורה בו משהו מעניין מבחינה אנושית, הדייגים, כל החבר'ה האחרים שנמצאים פה, מסעדת הקונטיינר שלידינו, היאכטיונרים. זה גם מתאים לנו מבחינה תרבותית: המקום שאנחנו מתעסקים בו בעיצוב הוא ישראליות, או מקומיות. אפשר למצוא תשובות מעניינות לשאלות הללו בנמל יפו."



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות