טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פותחים דף חדש: מחברות נייר מעוצבות

החברה הוותיקה דפרון אמנם נסגרה והעידן הדיגיטלי מציע אפשרויות חדשות, אבל מעצבים ואמנים רבים לא מוותרים על מחברת הנייר

תגובות

הידיעה שהתפרסמה בראשית החודש על סגירתה של חברת דפרון, יצרנית המחברות הוותיקה, לא היתה מפתיעה, שכן הכתובת הופיעה מזמן על הקיר. אם להשתמש בדימוי עדכני יותר, היא הופיעה בתוצאות מנוע החיפוש של גוגל: מי שיקליד בשורת החיפוש את המלה "notebook" יקבל בעמוד התוצאות יותר תמונות של מחשבים ניידים מאשר תמונות של מחברות נייר. לא מדובר, כאמור, בסמנטיקה בלבד: לאחר יותר מ‑60 שנה לא יימכרו עוד המחברות החומות של דפרון, אלה שבעבר כמעט כל ילד בישראל תירגל בהן לראשונה את האלף-בית וכתב בהן את שיעורי הבית שלו.

לא קשה להצביע על הסיבות: העידן הדיגיטלי והפופולריות של מחשבים, טאבלטים ומכשירי טלפונים חכמים, לצד הקושי להתחרות ביבוא מהמזרח הרחוק שהפך את הייצור ללא כדאי. והיו גם המחברות הממותגות, הצבעוניות, שפגמו בכוח המשיכה של המחברות החומות הקלאסיות, אף על פי שדפרון ניסתה להילחם גם במגרש הזה.

חגי לפלר

ואולם, בשנים האחרונות, דווקא בעידן הדיגיטלי, אפשר להבחין גם בישראל בפריחה של מוצרי נייר. אלה מעוצבים ומיוצרים בדרך כלל על ידי חברות קטנות ומעצבים עצמאיים. למשל המעצב איציק מימון, שייסד לפני עשר שנים את סטודיו "נוטבוק, אופנה בנייר". מימון מעצב ומייצר מגוון מוצרים ובהם מחברות שורה, ספרי סקיצה, פנקסים, ספרי בישול ודפי תזכורות, תוך שימוש בחומרים קיימים כמו ספרים, תקליטים ועיתונים ישנים.

"תמיד אהבתי מחברות ובכל העולם אני נכנס תמיד לחנויות של מוצרי נייר", הוא מספר. והעידן הדיגיטלי? מבחינתו של מימון לא מדובר באיום; להיפך. "העידן הדיגיטלי רק חיזק את הסטודיו שלי", הוא קובע. "גם אני חלק מהעולם הדיגיטלי ואני חולה על גאדג'טים: יש לי אייפד ואייפון וכל מה שהעולם הזה מציע, אני אוהב אותו מאוד, אבל זה לא בא במקום הנייר, זו חוויה אחרת לחלוטין. יש הרבה אנשים שלא מוכנים לוותר על החוויה הזאת ובצדק. הרבה אנשים חושבים על מחברת כעל משהו ששייך לבית ספר או אוניברסיטה, אבל המחברות שלי שונות".

חגי לפלר

לדבריו, "יש למוצרים יותר ויותר ביקוש. בשנה האחרונה מכרתי פי שניים יומנים מבדרך כלל, וגם אותם כבר הספידו לא פעם. אני חושב שאפשר להסביר זאת בכך שהעולם הדיגיטלי מאבד מהייחוד שלו. אם יש לך מכשיר מסוים, לכולם יש אותו. המחברות שלי נמכרות כי אתה מתאים את המחברת למי שאתה ומה שאתה רוצה לייצג. למוצר שלי יש גם פחות תחרות מאחר שאני משתמש בחומרים מקומיים ולכן אתה לא יכול לייבא אותו מסין".

גם רונית ברקאי מעצבת מוצרי נייר שימושיים, פשוטים ואסתטיים, בהם פנקסים, מחברות ובלוק כתיבה, לצד כריות ומוצרי טקסטיל רקומים ואפילו פריטי ריהוט קומפקטיים שבהם היא משלבת אותיות ומשחקים טיפוגרפיים. גם היא לא ממהרת להספיד את המחברת המודפסת: "אני חושבת שלא רק שהמחברות לא ייעלמו אלא שהן יחזרו ובגדול. באירופה יש פריחה אדירה של מחברות, מחלקות שלמות בבתי כל-בו שמלאות במחברות וחנויות ספציפיות למוצרי נייר".

רונית ברקאי

גם היא סבורה שאחת הסיבות לכך היא הרצון להיות ייחודי בעולם דיגיטלי שגורם לאחידות אסתטית בקרב משתמשיו. "אחד הדברים הכי חשובים בעולם בשנים האחרונות הוא הרצון להיות ההיפך מסטנדרטי", אומרת ברקאי. "במחברת הסטנדרטית אין שום עניין, כי אתה יכול להכניס את התוכן הזה לטלפון או למחשב. כיום, כשאנשים מוציאים מחברת מהתיק הם אומרים משהו על עצמם; בעצם זה שיש להם מחברת, שהם יכולים להוציא בכל סיטואציה את המחברת האישית שלהם ולכתוב רעיונות".

זה לא עצוב, הנטישה של המחברת הקלאסית והסטנדרטית?

"אני חושבת שזה עצוב רק למי שזוכר אותה".

סיפור פשוט

זירה נוספת שבה היתה עדנה למחברת היא עולם האמנות. דוגמה לכך היא הפרויקט "פושטית" של האוצר גיא מורג צפלביץ'. "הפושטית", מסביר מורג צפלביץ', "היא אותה מחברת חומה ששימשה אנשים במשך שנים רבות. כיום, כשהשוק מוצף במחברות מהודרות וצבעוניות, עם ספירלה והדפסים רבים, הפושטית נדחקה הצדה ככוכבת שעבר זמנה".

את אותה מחברת "פושטית" שלח מורג צפלביץ' לאמנים ברחבי העולם בצירוף בקשה ליצירה בהשראתה. יותר מ‑350 אמנים מ‑45 מדינות נענו לבקשה. "הם יכלו להשתמש בכל כלי, טכניקה וחומר, לגזור, לכתוב, להעתיק, לצלם ולהדביק, לצקת או להתיך. כל אמן לפי רצונו. גם לא היתה חובה לשמור על צורתה הכללית של המחברת", מסביר מורג צפלביץ'. בחודש ספטמבר יוצג הפרויקט בגימנסיה הרצליה בתל אביב. לאחר מכן הוא יוצג ככל הנראה כתערוכה נודדת בארץ ובעולם.

תומר אפלבאום

"הפרויקט מנסה לגעת בקסם של תקופה פשוטה יותר וצרכנית פחות, לבדוק את החיבור של הקסם הזה למציאות שלנו היום, לחגוג את אינסוף נקודות המבט הייחודיות ולהראות כי אפילו ממחברת 'פשוטה' אפשר ליצור עולם ומלואו", אומר האוצר.

למה מחברת?

"אני עובד בגימנסיה הרצליה במטרה לחבר את התלמידים לאמנות. חיפשתי משהו שיהיה פשוט ועם זאת שיתחבר לחינוך. באופן טבעי הייתי צריך להביא בחשבון גם את העלויות, עד עכשיו אני מממן את כל הפרויקט מהכיס שלי. לא רציתי עוד פינגווינים או צלחות, רציתי לתת לאמנים יד חופשית, וגם לא פניתי רק לציירים. רציתי להרחיב את מה שהתלמידים מבינים בתור אמנות.

דב שכטר

"פניתי לאמני מיצג, סאונד ומחשב, לכל מי שפגשתי שעניין אותי בשנים האחרונות. התחלתי כמובן בארץ וההתלהבות היתה כל כך גדולה עד שהחלטתי לפנות גם לאמנים מחו"ל. אז התברר לי שבכל מקום היתה מחברת כזאת, 'פושטית', עם עטיפה חומה ודפים מנייר נטול עץ".

מה היו התגובות?

"הרבה אמנים התחברו לפן הנוסטלגי של הפרויקט, גם הם השתמשו במחברות כאלו. אחרים התחברו למחברת בתור מצע, בתור קנבס. זו לא היתה רק התרפקות על העבר אלא טריגר לנסות תחומים חדשים ביצירה. אמנית וידיאו שלחה, למשל, יצירה סרוגה בצמר, ומאיירת יפאנית שלחה סרט וידיאו מרגש על הצונאמי בארצה והאסון הגרעיני שבא בעקבותיו. רבים השתמשו במחברת כמעין יומן ויצרו יצירות ביוגרפיות אישיות ומרגשות. העובדה שהיצירה לא אמורה להימכר אלא להמשיך ולנדוד בעולם שיחררה את האמנים משיקולים מסחריים ואיפשרה להם לעשות עבודה מכל הלב".

דב שכטר

אז גם אתה לא ממהר להספיד את המחברת?

"נכון. כשהתחלתי את הפרויקט לא תיכננתי שיפסיקו לייצר את המחברות האלו. יש המון אנשים שאוהבים את הנייר, הם לא יפסיקו להתעסק אתו. האם החבר'ה הצעירים יפסיקו להתעסק אתו? אני לא יודע. בעולם האמנות הוא בוודאי לא ייעלם. במשך העבודה על הפרויקט התברר לי שהרגשות שלי דומים לתחושות של אנשים רבים בארץ ובעולם בעניין הזה. בסופו של דבר הפרויקט מוכיח שכל מה שצריך כדי ליצור ולאצור הוא רצון טוב, רעיון וחתיכת נייר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות