בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חומר ביד היוצרות

האחת מגדירה עצמה כמעצבת, האחרת כאמנית. מיה מוצ'בסקי פרנס וגלי כנעני, זוכות פרס אנדי לאמנות עכשווית, מספרות מה משך אותן ליצירתן ומה ההבדל ביניהן לבין הסטודנטים כיום

3תגובות

ישנם דברים רבים המשותפים לשתי הזוכות בפרס אנדי לשנת 2013, מיה מוצ'בסקי פרנס וגלי כנעני. שתיהן נשים, שסיימו את התואר הראשון ב-1996 במחלקות שבהן הן מלמדות כיום: מוצ'בסקי פרנס במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל, כנעני במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר. שתיהן המשיכו ללימודים בחו"ל, הציגו בתערוכות רבות, זכו בפרסים. ואף שהן פועלות בתחומים שונים, האופי של העבודות שלהן בדרך כלל לא מסחרי. אלה לא אובייקטים כמו תיק או אגרטל אלא עבודות קונצפטואליות.

דבר אחד בכל זאת מבחין בין השתיים. בעוד שכנעני רואה בעצמה מעצבת, מוצ'בסקי פרנס מגדירה את עצמה כאמנית, ולחלופין בעלת מלאכה. "יש לי המון כבוד לעיצוב", היא אומרת, "אין לי מחשבה על משתמש, אני מתייחסת לצופה. כל הדברים שמעניינים מעצבים, אותי פחות מעניינים".

כנעני: "אני כן רואה בעצמי קודם כל מעצבת, אולי כי בעבר הייתי חלק מהתעשייה, וזה היה חלק מההתפתחות המקצועית שלי. עם זאת, הנטייה שלי תמיד היתה פחות פרקטית ויותר מחקרית. אני גם חושבת שעיצוב טקסטיל קצת שונה מתחומי עיצוב אחרים, אולי כי מדובר ביצירה של חומר. לא תמיד מעצב הטקסטיל מגיע למוצר הסופי, אלא הוא מעצב חומר בעבור מעצב נוסף. זה מקרה ייחודי".

אמיל סלמן

אבל היום את לא בצד המסחרי של התחום.

כנעני: "אני עדיין שואפת לכך, גם אם כרגע התמונה מבחינתי שלמה. אם מסתכלים על התערוכה שהצגתי לפני חודשיים בגלריה פריסקופ, שום דבר שם לא שימושי. זה מיצב, יש אובייקטים קטנים שנושקים לתכשיטים, אבל אי אפשר לענוד אותם. מצד שני, אני גם לא בטוחה עד כמה זה דקורטיבי. כך או כך, אני כן בודקת שאלות עיצוביות".

כמו מה?

"התערוכה עוסקת בנושא של פירוק והרכבה של כל מיני חלקים מבגדים; אני פורמת אותם עד לחוטים ואורגת מחדש. החלק השני שלה מורכב מספרים שאני מפרקת ובונה מחדש. זה לא עיצוב טקסטיל, זה לא בד, אלה החומרים שמשמשים אותי בתהליך העבודה ובסופו של דבר יכולים בהסטה קטנה להיהפך לטקסטיל. לא ידעתי מה יקרה בסוף. הרבה אנשים שראו תצלומים של העבודות עם הספרים לא ידעו שמדובר בספרים. חשבו שבכלל מדובר בשטיח. זה המקום המחקרי יותר של העבודה. בכל מקרה, בשני החלקים כלי העבודה שלי הוא החזרתיות ובשניהם אני בודקת בצורה אינטנסיבית מושגים כמו פרופורציות, קנה מידה, צבעוניות וחומר".

אלו מושגים שרלוונטיים גם לעולם האמנות.

רוני כנעני

"בהחלט, אין ספק".

אני לא בטוח אם עולם האמנות היה רואה בכן אמניות.

מוצ'בסקי פרנס: "אתה צודק, אף שקיבלתי סטודיו בסדנאות האמנים ואני שמחה מאוד להיות בחברת אמנים. גם כל התערוכות שהשתתפתי בהן היו תערוכת אמנות, וזה גם האופי של העבודות שלי: מיצבים, אולי אובייקט או שניים. הרבה מהעבודות הן ‘סייט ספסיפיק' (מותאמות למקום מסוים, י"ס). יש לי הרבה עבודות שהן עבודות קיר ארוכות, אני מתייחסת הרבה לתהליכים גיאולוגיים, לנוף. אני גרה בגבעה הצרפתית, במזרח ירושלים, המבט שלי פונה מזרחה להרי מואב, מין רצועה הררית שיש ימים שלא רואים אותם. זה משתנה לפי הזמן, העונה ומזג האוויר, והתהליך הוא חלק משמעותי מהעבודה; הוא לפעמים מכתיב את העבודה עצמה. בכל מקרה מפריע לי הגטו של החומר. השתתפתי בביאנלה הראשונה לקרמיקה אבל מאז הפסקתי להציג בהן. זה חומר, אפשר לעשות בו הכל. אני לא אוהבת את הבידוד שלו, זה לא נכון לעשות הפרדה".

כמו למשל אם היו עושים ביאנלה לצבעי שמן?

"כן, אין דבר כזה. זה לא כמו הביאנלה לרישום, שלא תלויה בחומר".

מרקמים ארוגים

רוני כנעני

פרס אנדי מייסודו של צ'ארלס ברונפמן מוענק ליוצרים מצטיינים בתחומי הקרמיקה, הצורפות, הטקסטיל, האופנה והזכוכית. הפרס נוסד ב-2005 כדי לתמוך בתחומי האמנויות העכשוויות. לכל אחת מהזוכות יוענקו 25 אלף שקל; עבודותיהן יוצגו בתערוכת הפרס במאי 2013 במוזיאון תל אביב לאמנות; שתיים מעבודותיהן יירכשו לאוספי מוזיאון תל אביב לאמנות ומוזיאון ישראל בירושלים. ב-31 בחודש תיפתח במוזיאון תל אביב תערוכת היחיד "ימים יפים" של הצורפת שירלי בר-אמוץ, זוכת פרס אנדי לשנת 2011.

כנעני, ילידת 1968, גדלה בהרצליה ומתגוררת ביישוב הקהילתי הסוללים הסמוך לטבעון. אחרי לימודיה בשנקר למדה עיצוב טקסטיל בקולג' לאמנות ועיצוב Kanazawa ביפאן. מאז 2004 היא מרצה בשנקר ומ-2006 גם במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל. בשנים האחרונות היא עובדת כמעצבת עצמאית ובעבר עבדה בפולגת כמעצבת בדים.

בנימוקי השופטים נכתב כי "המרקמים הארוגים של כנעני הם איים של אינטנסיביות שקטה הנובעים ממיומנויות מסורתית וחיבורים בין תרבותיים של מקומות והיסטוריות. בתהליכים ממושכים של מחקר, של בנייה, פירוק והרכבה, כנעני אורגת ופורמת תוך הפניית תשומת הלב לצירופים חדשים ושימת דגש על פרטים ותוך הפניית המבט לקורלציה בין תהליכי קריאה ואריגה".

את העיסוק בטקסטיל מחברת כנעני לקורות החיים ולמשפחה. "זה משהו שהיה תמיד בבית, אמא שלי תמיד התעסקה בטקסטיל, היא עבדה עם מעצבת האופנה רוז'י בן יוסף ברקמה ועשתה לה במשך כמה עונות פריטים, מערכות שלמות ובגדי ים. היא אמנם לא למדה את התחום בצורה מסודרת, אבל כשהייתי קטנה היא קנתה מכונת סריגה ולימדה את עצמה. גדלתי לתוך זה. מאוחר יותר התברר לי שגם סבא שלי היה אורג".

מוצ'בסקי פרנס נולדה ב-1972 בירושלים וגרה שם גם כיום. את לימודיה בבצלאל סיימה ב-1996 ואחר כך למדה לתואר שני במחלקה לקרמיקה וזכוכית באקדמיה המלכותית בלונדון. מאז 2005 היא מרצה בבצלאל. יש לה סטודיו בסדנאות האמנים בירושלים. צוות השופטים של הפרס זיהה בעבודותיה "ביטויים פוליטיים וחקירות אסתטיות ביצירות תלת ממדיות. המקצועיות של הדיסציפלינה נטועה היטב בגוף עבודותיה של מוצ'בסקי פרנס, אך ההקשרים נמתחים אל מעבר לעיסוק באובייקט".

"הדברים שלי לא נמכרים טוב, הם מוצגים", היא אומרת בחיוך. "אני עובדת לקראת תערוכות, וגם ככה הרבה מהעבודות שלי מתכלות אז לא מפליא אותי שהן לא מבוקשות".

אברהם חי

מה מושך אותך בקרמיקה?

"המדיום הזה טבעי לי, אני מניחה שזו השפה שהכי נוח לי לדבר בה. אני לא בן אדם של דו ממד, הסקיצות שלי מביכות. התחלתי ללמוד בגיל צעיר מאוד, אפילו לא הייתי בת 20. אני מאמינה שזורמים לאן שצריך לזרום. לפעמים אומרים לי שזה בלתי נתפש שאני מגבילה את עצמי לחומר אחד, אבל אני לא חושבת שזו מגבלה, אני מוצאת שם עולם ומלואו. לפעמים המולטימדיה נראית לי דבר בלתי נתפש, אני מרגישה שאני צריכה להכיר חומר כדי לדבר בו".

מה השתנה בתחום מאז שהייתן סטודנטיות?

מוצ'בסקי פרנס: "כשאני למדתי לא היו מסלולי התמחות, היה נוח שלא הייתי צריכה לבחור מה אני. למדתי להכיר חומר, לא נדרשתי להגדיר דברים. עשיתי מה שעשיתי וזרמתי לשם. הסטודנטים היום מאוד פרקטיים, הם נדרשים לבחור מסלול ומגלגלים תסריטים של מה יהיה אחרי הלימודים, ממה הם יתפרנסו, איזה מסלול יותר פרקטי. הם הרבה יותר מחושבים".

כנעני: "גם בעיצוב טקסטיל האוריינטציה שונה ממה שהיה לפני 20 שנה. בזמנו האג'נדה של המחלקה היתה להכין מעצבים לתעשייה כי היתה תעשייה, המחלקה והמוסד נתמכו על ידי התעשייה, היו תקציבים, היה ברור שזה מה שאתה הולך לעשות. היום זה פשוט עולם אחר. כך או כך, אני עדיין רואה את הצורך וההתמסרות של הסטודנטים לעשייה הידנית. זה כמעט תרפויטי, יש הרבה רצון לעשייה הזאת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו