בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור בית: אמנות על קצה המזלג

הבית של סלי בן צבי מלא ביצירות אמנות ועמוס חפצים, שאסף עם השנים בארץ ובחו"ל. למרות זאת אין בו תחושת כובד

9תגובות

על אחד הקירות בפינת האוכל בדירתו של סלי בן צבי תלויים מזלגות וסכינים. אין בכך משהו יוצא דופן, מלבד העובדה שאצל בן צבי הם ממוסגרים ממש כמו יצירות אמנות ונמצאים תחת שכבת זכוכית. "אלו כלים שאני אוהב להגיש בהם", הוא מספר, "ולכן אפשר לפתוח את המסגרת, לשלוף אותם ולהשתמש בהם, ורק הישנים שביניהם נשארים סגורים".

בין המסגרות תלויים גם כמה רישומים עדינים של אורי אבירם ודביר כהן קידר, והדירה כולה מלאה ביצירות אמנות. על קירות הסלון תלויות עבודות של אמנים מפורסמים יותר כמו יאיר גרבוז ולאה ניקל, ושל מפורסמים פחות כמו יואב אדמוני, שצייר עבודה על כנף של ארון מתכת. שתיים מעבודותיה הראשונות של קרן שפילשר, קוף ודג עשויים מקרטון גלי ורקמה, נמצאות בסלון ובחדר השינה של בן צבי. "אמנות ומוסיקה ממלאות חלק חשוב בחיי, אין סגנון מוסיקה אחד שאני לא אוהב. גדלתי בבית שאסור היה לי ללמוד בו אלא אם כן התנגנה מוסיקה קלאסית בחדר", הוא אומר בחיוך.

לפני שנה החליט בן צבי, עורך דין, בן 50, להקים מיזם עסקי חדש שישלב את אהבתו הגדולה לאמנות בפעילותו המקצועית. במשך שנים היה בן צבי שכיר במשרד עורכי דין שהקים שלוחות ברומניה, בולגריה, אוקראינה וסרביה, ולפיכך עבד רבות בחו"ל. מאוחר יותר היה יועץ משפטי בחברה יזמית הפועלת בתחום הנדל"ן בבולגריה. "בכל השנים הללו יצאתי ביום שני בבוקר לחו"ל וחזרתי ביום חמישי בערב לארץ", הוא אומר. "זו היתה פעילות אינטנסיבית מאוד. לא תמיד ידעתי בבוקר באיזו מדינה אני נמצא".

בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 2008 החליט לחזור לפעילות מלאה בארץ ולעבוד כעורך דין עצמאי - והמיזם החדש שהקים מספק מטרייה משפטית לאמנים. "התחלתי עם אמנים פלסטיים והגעתי ליוצרים בתחומי השירה, הקרמיקה ועיצוב הנעליים. זה יכול להיות חוזה שכירות של סטודיו, מכתב שאמן קיבל מבית חולים על טופס 17 והוא לא מבין מה כתוב בו, עסקה מורכבת יותר של אמן שרוצה לשכור חלל עם חברים או הפקת ספרי אמן, סוגיות של זכויות יוצרים, יחסים עם גלריסטים, השאלת עבודות ועוד".

בן צבי נולד ביפו וגדל בחולון עד גיל 12, אז יצאה משפחתו לבריסל בשליחות ארגון הבונדס. אביו ניהל את סניף הבונדס בבלגיה ובלוקסמבורג ולאחר מכן את בונדס אירופה. בן 18 חזר לארץ כדי להתגייס לצבא, למרות מחאת הוריו. הוא התנדב לחטיבת גולני ולשם כך זייף את החתימה של אמו. ביולי 1981, שבוע לפני שהיה אמור להשתחרר וזמן קצר לפני שעמד להתחיל בלימודי רפואה, נפצע כאשר ניסה לחלץ מטייל, אחד מקבוצה שמדריכה הוביל אותה בשביל אסור.

דודו בכר

"הזעקנו רופא ומסוק של 669", הוא מספר. "ירדנו בסנפלינג לתוך הקניון, וכשהגענו אל המטייל הוא כבר היה במצב של מוות קליני. התחלנו בהחייאה ובתוך כך הגיע המסוק. בגלל הרוח שיצר הרוטור שלו ניתק גזע עץ וצנח למטה. אני זוכר כתם שחור נופל מלמעלה. ברגע האחרון הצלחתי להזיז את הראש, והגזע צנח לי על הכתף. הוא שבר לי ארבע חוליות בעמוד השדרה, פגע ביד ימין ותלש קבוצת עצבים שמזינה את היד. כתוצאה מכך שותקתי בכל פלג הגוף הימני ואיבדתי את ההכרה. פינו אותי ואת המטייל באותו מסוק".

לצאת מכיסא הגלגלים

בן צבי פונה לבית החולים רמב"ם בחיפה במצב אנוש. אחרי עשרה ימי אשפוז הועבר לשיקום בבית החולים תל השומר. "הגעתי לתל השומר ובשלב מסוים הגיעה אחות ואמרה שבעוד כמה דקות אני צריך להיות בחדר האוכל. ביקשתי מאחותי שתביא לי את כיסא הגלגלים אבל היא ענתה: ‘תקשיב, אם אתה חושב שמעכשיו נעבוד אצלך אתה טועה, לך תיקח את הכיסא'. כשהגעתי לחדר האוכל לא היה שם אף אחד, גם לא כיסא אחד לרפואה. חשבתי שהקדמתי וחזרתי לחדר. עשר דקות אחר כך שוב נכנסתי לחדר האוכל ועכשיו הוא כבר היה מלא באנשים ישובים בכיסאות גלגלים. זה היה שוק. אז הבנתי שאני חייב לצאת מכיסא הגלגלים, זה היה חשוב לי יותר מלתפקד ביד ימין.

"התחלתי לנהל קרב שהמטרה שלו היתה לקום מכיסא הגלגלים. עשיתי עשרות קילומטרים על הברכיים, כשכולם מסביבי אומרים לאמא שלי שאין סיכוי. אחרי שנה כבר לא הייתי על הכיסא, אבל אוניברסיטת תל אביב הודיעה לי שלא אוכל ללמוד רפואה".

בן צבי נרשם ללימודי מזרחנות ומדעי המדינה ולאחר שסיים את התואר הראשון החליט לחזור ללימודי הרפואה. אבל, הוא אומר,"לקראת השנה השלישית הבנתי שעם יד אחת מתפקדת אני כבר לא אהיה מיקרו-נוירוכירורג ועברתי ללמוד משפטים. סיימתי תואר ראשון, נאבקתי עם התואר השני במשך חמש שנים ובסופו של דבר נטשתי".

קרוב רחוק לת"א

זה שלוש שנים מתגורר בן צבי בדירתו הנוכחית, בקומה השביעית של בניין דירות ברחוב השפלה השקט ברמת השרון, סמוך לגבול עם הרצליה. הוא שכר אותה עם גירושיו, מתוך מחשבה על המסגרת המשפחתית: הדירה, ששטחה 120 מטרים רבועים, כוללת ארבעה חדרי שינה - לו ולשלושת ילדיו, מאיה בת ה-17, אורי בן ה-15 ודן בן ה-13.

"אם הייתי צריך לבחור היום איפה לגור לא הייתי גר ברמת השרון. באופיי אני תל אביבי מאוד: שם הכל קורה, כל מה שמעניין אותי. שם הזירה האמנותית, העבודה, החברים. אבל נשארתי פה בגלל הילדים. רציתי שיהיה חדר לכל אחד מהם; יש מין קלישאה כזאת שאומרת שאם לילדים לא תהיה פינה בבית הם לא יבואו. גם בת הזוג הנוכחית שלי גרה ברמת השרון עם ילדיה. בעוד שנתיים אני מקווה לעבור לתל אביב".

בינתיים הוא מסתפק במראה קו הרקיע של תל אביב הנשקף מהמרפסת. זו צמודה לסלון, הכולל שתי פינות ישיבה. מלבד יצירות האמנות, מפוזרים בסלון הפונה לדרום מגוון פריטים - ממקלות גולף, דרך אוסף שעונים מתקופת האר-דקו שאסף בשוקי פשפשים בחו"ל, ועד פסל שור מעץ שמצא מאובק ושבור בחנות עתיקות. ספה רחבה אפורה עם הרבה כריות מזמינה התפרקדות, לצדה ניצבים כיסאות עץ ישנים. על שולחן העץ הנמוך שבמרכז מונחים כלי קריסטל ונחושת ישנים שעברו במשפחה, לצד ספרי אמנות, אגרטל נרקיסים צהובים וכדור רוגבי.

אף שהבית, ובייחוד הסלון, עמוס בחפצים, הוא לא משרה תחושה של כובד. "אני לא איש של מתכת וזכוכית. אני גם לא איש של קווים ישרים וחדים ובטון חשוף. היה לי חשוב ליצור פינה שתקרין חמימות ואינטימיות, בית שיהיה אפשר לבוא אליו ולהתפרקד עם ספר טוב, ושיהיה נעים, נחמד ונוח גם לילדים, בלי להתפשר על האסתטיקה.

"בתוך כל זה יצא משהו אקלקטי, אוסף של כל מיני דברים. אני לא מאמין בלעלות למטוס, לטוס למילנו ואחרי שבוע לחזור עם בית מרוהט. זה מזעזע בעיני. בית הוא שיקוף של החיים של בעליו, אוסף של פריטים שאתה אוסף לאט לאט, לאו דווקא באותו סגנון או מאותם חומרים, וזה מה שעושה אותו לנוח או לנעים. אני גם לא אוהב חללים מוארים מדי, אני יותר איש של ערב ושל תאורה קטנה".

תחושת האינטימיות מורגשת גם בפינת האוכל, הנמצאת ליד המטבח, ממש מול הכניסה, ומהווה חלל גדול אחד עם הסלון. הפינה מרוהטת בשולחן ובספסל עץ גדולים, בדומה לאלו המפוזרים במתחמי פיקניקים. "חיפשתי הרבה זמן פלטה ואז עלה לי הרעיון לעשות פינת אוכל בדומה לשולחן נזירים. זה לא פורמלי, וכשמארחים, ואנחנו מארחים לא מעט, זה גם ניצול נכון של מקום. ככה כולם גם קרובים אחד לשני, נוגעים אחד בשני כשהם יושבים, וזה משרה אווירה נעימה".

המעוניינים להשתתף במדור מוזמנים לפנות לדוא"ל yuvals@haaretz.co.il

* מיקום: רחוב השפלה, רמת השרון

* קומה: 7

* מספר חדרים: חמישה - סלון ומטבח בחלל גדול אחד וארבעה חדרי שינה

* שטח: 120 מ"ר

* כמה זמן בבית: שלוש שנים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו