בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאחורי היער

בין אסון אקולוגי למשחק ילדים, בין חדר פלאות לחנות יוקרה - שירלי בר אמוץ נוטעת בחיות המיניאטוריות שעיצבה הקשרים מתעתעים של כאן ועכשיו

6תגובות

האסוציאציה הראשונה שעלתה מול ויטרינת הזכוכית הגדולה, המוצבת במרכז חלל התערוכה החדשה "ימים יפים" במוזיאון תל אביב, היתה הכרישים, הכבשים והפרות ששימר האמן הבריטי דמיאן הירסט בפורמלין.

היו לכך כמה סיבות: החלל המוזיאלי הגדול והלבן, האווירה הקרירה בעיצומו של קיץ לוהט, השקט שהכתיבה ההתהלכות במוזיאון והחיות שקפאו במקומן. אבל בעוד שהירסט השתמש בחיות אמיתיות והציג את הקרביים שלהן לראווה במוזיאון כיצירות אמנות לכל דבר, המהלך של שירלי בר אמוץ, זוכת פרס אנדי לשנת 2012, היה שונה, ולא רק בגלל קנה המידה המיניאטורי או מאחר שאלה בסופו של דבר תכשיטים שאפשר לענוד.

החיות ששימר הירסט הזכירו מיד את מעבדת הביולוגיה בבית הספר או את המוזיאונים לטבע על שלל הפוחלצים בהם. לעומת זאת, את אקווריום הזכוכית של בר אמוץ היה צריך להקיף כמה פעמים עד שהתמונה התגלתה בשלמותה. הפעם לא היה מדובר בפרה, כבשה או כריש משומרים, ואפילו לא בפרפרים. בר אמוץ לקחה את זיכרונות הילדות שלה מאירופה, את החיות "משם", ברבורים, צבאים וארנבות ששוכנים ביערות העבותים לצד אגמים שלווים, הרים מושלגים ושדות ירוקים. היא הוסיפה להם חיות קרקס כגון דובים, אריות ופילים, ויצרה מהם כמאה מיניאטורות, רובן סיכות כסף עגולות, עשירות בדימויים ובצבעים עזים.

דודו בכר

בר אמוץ נוטעת בהם הקשרים של "כאן ועכשיו" ויוצרת סיטואציה מהפנטת ביופיה, הכלאה בין אסון אקולוגי אפל ודוחה לבין משחק ילדים נוצץ ומפתה, בין חדר פלאות קסום לבין חנות צעצועים יוקרתית. לדוגמה, פיל קרקס שעומד בין בלונים העשויים מפנינים ונורות המנצנצות כיהלומים; זאב תקוע בספק ערימת זפת ספק סלע שחור ומבריק; היפופוטם עטור פנינים טבעיות, מצמיח מפיו ומאחוריו עשב ירוק העשוי מפנינים סינתטיות (האם זה בכלל משנה מה אמיתי ומה מזויף?); גמל בעל קרני צבי שמגופו צומחים עשבים ירוקים העשויים גם הם מפנינים סינתטיות; קרנף שצמח לו על הגב גידול נוצץ בצבע ורוד, ספק גידול ימי ספק מוטציה.

וגם: אייל שחור שהקרניים שלו הסתבכו בשרשרת פנינים לבנות; ארנב שדורך על כנף שחורה ומגלגל אבן סינתטית מלוטשת גדולה המצופה בטפלון; ארנב אחר שגוש סלעי שחור נדבק לאחוריו, נאבק ומנסה לגרור את המטען שלו בחוסר תוחלת; אייל נוסף ששרשרת פנינים עוברת דרך הקרניים והחלק האחורי של הגוף שלו, משתרכת מאחוריו ממתינה למגלשה או לעגלת מסע שיירתמו אליה.

דודו בכר

בשלב הזה העובדה שמדובר בתכשיטים נשכחה לגמרי והיופי המצמית והסוריאליסטי של האוביקטים גרם לדמיון לעבוד שעות נוספות: מהו המטען הדמיוני שאיתו נאבקות החיות? על פי בר אמוץ, שחזרה מ"שם" לקיבוץ, אין מדובר בדמיון כי אם במציאות שבה זיכרונות שנמחקו יצרו כמיהה לרומנטיקה ולנוסטלגיה שהמודרניזם החף מכל קישוט מחק; בניסיון ליצור משהו חדש, מקומי, ישראלי, באמצעות דימויים רומנטיים שמרככים מציאות קשה. והפער בין המראה הצבעוני והעליז לבין החיות ששוקעות בבוץ הטובעני, שמנסות לסחוב על גבן את עול ההיסטוריה, הוא שנותן קול לנציגי תרבות אירופה הגלותית של דור המייסדים, אותה תרבות חומרית של פורצלנים וגובלנים שהחברה הציונית דחקה ומחקה מתוך רצון ליצור תרבות חדשה.

את התמונה משלימה בר אמוץ בכניסה לתערוכה באמצעות שני מקבצים של תמונות מתוך סדרת עבודות ששמה זהה לשם התערוכה, "ימים יפים". היא כוללת בין השאר הולוגרמות של נמרים וזאבים ותמונות של אגמים והרים מושלגים שגם אותם הטביעה בכתמים שחורים. כך, גם על הקיר לצד אקווריום הזכוכית הגדול, תלויה תמונה נוספת מאותה סדרה ­ גומי שחור, אבני זירקון והדפסה דיגיטלית שמתארת נוף דומה, מוכתם אף הוא בגוש זפת שחור.

דודו בכר

מהם אם כך אותם "ימים יפים"? קשה שלא להתייחס אל השם בציניות או באירוניה: האם הימים באמת יפים? האם פעם היה יותר יפה מהיום? מהו בכלל יופי, ומי קובע מה יפה ומה לא? וככלל, קשה גם שלא לחשוב על מושג היופי כפי שהוא נתפש בבתי הספר לאמנות ולעיצוב, שם הוא משמש לעתים באופן אירוני דווקא כתואר גנאי, כי אין די ביפה.

אוצרת התערוכה, איריס פישוף, פותרת את התעלומה כשהיא מתייחסת לכך בקטלוג: "דימויי אדם וחיות, צמחים ושורשים חשופים, מטוסים, מדליות ופצצות, משמשים את בר אמוץ לבחינת הזהות הציונית והחברה הישראלית, ולעיסוק במשבר הערכים הפוקד אותה. כמו דמותה של ויני במחזה של סמואל בקט 'אח, הימים היפים', הקבורה עד מותניה ואחר כך עד צווארה בתל עפר המכסה עשב שרוף, כך גם דמויות החיות של בר אמוץ קבורות בתוך המציאות הקיומית שלהן, תחת מעטה מתעתע של צבעוניות וקרנבליות. 'אח, איזה עוד יום יפה, היום הזה'".[1]

שירלי בר אמוץ ­ "ימים יפים". אוצרת: איריס פישוף. מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב. שעות פתיחה: שני ורביעי: 10:00‑16:00, שלישי וחמישי: 10:00‑22:00, שישי: 10:00‑14:00, שבת: 10:00‑16:00. עד 31.10



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו