שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כיכר השוק ריקה: הבירה כהשראה לאמן

מה גרם לגבריאלה ברוך, אחת המאיירות הצעירות המוכשרות בישראל, לצייר דווקא את ירושלים, ואיך זה קשור ל"אליס בארץ הפלאות?

יובל סער
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יובל סער

במשך כמה שבועות שוטטה המאיירת הצעירה גבריאלה ברוך בירושלים עם ספר סקיצות. משימתה היתה פשוטה: לבחור את עשר הנקודות המשמעותיות ביותר בעבורה בעיר ולתת להן פרשנות איורית בדמות יומן מסע.

"נסעתי כמעט כל יום מתל אביב לירושלים במשך חודש", היא מספרת. "הכנתי רשימה של מקומות שאני חייבת לתעד. הסתובבתי, צילמתי, אבל כשחזרתי הביתה הרגשתי שאין לי עם מה לעבוד. לא היה לי מה להוסיף".

אילו מקומות למשל?

גבריאלה ברוךצילום: דניאל בר און

"הכותל, ובכלל כל אזור העיר העתיקה. צילמתי, צילמתי וצילמתי, ולא היה לי עם מה לעבוד. בסוף הלכתי לגן הבוטני, רק שם יכולתי להתחיל לאייר".

לבסוף הצטרפו אל הגן הבוטני מקומות נוספים: גן החיות התנ"כי, משכנות שאננים, הטיילת שמחברת בין רחוב מטודלה לעמק המצלבה, גן הפעמון והשוק בעיר העתיקה. "ירושלים היא מקום כל כך טעון בהיסטוריה, לכל דבר יש סיפור. אתה יושב על ספסל ולא יכול לדעת כמה שנים הוא שם ומי ישב שם לפניך. באיורים שלי היה לי חשוב להתייחס לעיר נקייה מהפן האנושי. הפיסיות שלה מדהימה, זו אחת הערים המדהימות בארץ ובעולם. הרבה אנשים לא רואים את זה כי זו עיר כל כך טעונה. היה לי חשוב לנסות להעביר איך אני רואה אותה 'נטו'".

אבל אי אפשר להתעלם מהאנשים ומהבעיות.

"גם אי אפשר להתעלם מהעיר. נדיר שעוצרים לרגע ואומרים 'יפה כאן'. גם מזה קל להתעלם. אני מנסה להעביר את העיר דרך הדמיון שלי, איך שאני רואה אותה. אני מקווה שמי שיבחן את האיורים יסתכל על ירושלים בצורה טיפה שונה, שלמי שיבקר בפעם הבאה במשכנות שאננים, יהיה הדימוי שאני יצרתי וזה ישנה משהו בתפישתו את העיר. בזמן הלימודים גרתי בירושלים ארבע שנים. אהבתי לגור בה. גם אז זה לא היה מיינסטרים להגיד את זה, אבל אני ממש אוהבת את העיר הזאת".

ברוך, בת 27, ילידת אשקלון, היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל 2011. את היומן יצרה לאחר שנבחרה ל"אמנית העונה" של עונת התרבות בירושלים. בשבועות הקרובים תקיים ברוך סיורים בעקבות היומן, שיימכר במגוון אתרים שמשתתפים בעונת התרבות בירושלים ובאינטרנט.

אף על פי שברוך סיימה את לימודיה רק בשנה שעברה, היא הצליחה ליצור סגנון מובחן ומזוהה שהופיע כבר בפרויקט הגמר שלה, שם איירה תשעה שירים מהמאה ה 19 מתוך חמשירי האיגיון (נונסנס) של אדוארד ליר. ברוך העניקה לחמשירים פרשנות ייחודית ומקורית: היא בחרה בסגנון שמשלב בין דימויים סוריאליסטיים לבין דיוק ריאליסטי, שיצר תוצאה באווירה לירית ופואטית. הטכניקה שבה השתמשה משלבת בין עבודה דיגיטלית במחשב לבין עבודה ידנית של צביעה ואיור.

בשנה האחרונה איירה בעבור כמה מגזינים צרפתיים, הציגה את עבודתה בפצ'ה קוצ'ה בתל אביב, איירה לוח שנה לחברה בדנמרק, איירה את עטיפת הדיסק "עץ על מים" של עמיר בניון, ועוד. היא נבחרה לאחת מ 51 המאיירים המוכשרים של 2011 על ידי מגזין "CMYK" והגיעה למקום השלישי בתחרות ע"ש ריצ'רד סולומון לאמנים פורצי דרך ל 2011. בימים אלה היא מקיימת מגעים עם סוכנות בפאריס להוצאת ספר בן 64 עמ', שיתבסס על פרויקט הגמר שלה.

איור של גבריאלה ברוך

"אני חושבת שההצלחה של ברוך נובעת מהאיכות יוצאת הדופן של השפה החזותית והסיפורית שלה", אומרת מרב סלומון, ראש תחום האיור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. "הסגנון האיורי שלה אמנם מאוד אופנתי, וזה כמובן חלק מההצלחה, אבל היא זכתה להצלחה והכרה בינלאומית כל כך רחבה ומהירה מכיוון שהאיורים שלה נותנים לצופים סיפוק מלא גם בתחום הסיפורי: בסוריאליזם, בהומור הדק, בתחושה החלומית וגם בהרבה כלים דקורטיביים כמו צמחייה, עמלנות בתיאורים מפורטים של פרווה או נוצות, ועוד.

"השפה שהיא יוצרת קצת מיתית, מאוד מובחנת ודרמטית. יש בה כוח של סמלים לצד ריאליזם שמנגיש את הסיפור. האיורים שלה קריאים ולצד זאת לא מילולים מדי או צפויים מדי. יש בשפה שלה גם משהו שהוא מאוד אחיד והדוק, מה שגורם לנו להאמין לה. מעניין שאם בוחנים את השפה שלה מגלים שהיא קיטשית ומתקתקה, אבל בזכות הנוכחות העיצובית החזקה באיור שלה ¬ היחס בין הדימויים לפורמט, בין האלמנטים המעובדים כמעט באובססיביות לצבעוניות מאופקת, המתח בין תנועה לסטטיות, בין דרמטיות לקיפאון ¬ התוצאה הסופית מצליחה להפתיע. יש משהו מאוד עשיר וראוותני בסגנון שלה, וזה מרשים, מעורר כבוד ומסקרן".

"מלים הן מקור ההשראה הכי גדול שיש, ונונסנס במיוחד", מנסה ברוך להסביר את ההשראה שלה. "אני מתחברת לסוריאליזם שלוקח חלקים ממציאות אחת ויוצר עולם אחר, מציאות חדשה ומרתקת. לא צריך יותר מזה. לא בכדי 'אליס בארץ הפלאות' הוא הספר שאני הכי אוהבת בעולם. אבל השראה יכולה לבוא גם משירה או ממוסיקה, והאיורים משתנים לפי המוסיקה שאני שומעת. הייתה תקופה שיונה וולך מאוד השפיעה עלי, היתה תקופה של 'ניין אינץ ניילס' או 'פורקיופיין טרי', הפסקול של הסרט 'אמלי' שימש לי השראה לפרויקט בבצלאל".

תמיד איירת?

"תמיד אהבתי ליצור קולאז'ים. בתיכון הייתי במגמת גרפיקה אבל מה שעשינו היה גזירות והדבקות של ניירות. אמא שלי אמרה לי שאני צריכה ללכת ללמוד בבצלאל, אבל אני בכלל רציתי להיות עורכת דין וכבר התחלתי מכינה ללימודי משפטים. באותה תקופה סבתא שלי, שנולדה בפאריס, לקחה אותי לטיול שורשים. כשחזרתי משם היה לי ברור שאני הולכת לבצלאל, אלה היו שבועיים של תרבות נטו".

עד בצלאל לא איירת?

"לא. אני זוכרת שבמבחני קבלה אמרתי שאני לא יודעת לצייר".

מתי הבנת שאיור זה הדבר בשבילך?

"בהתחלה לא ידעתי בכלל מה זה איור. בשבילי איור היה לשבת מול אובייקט ולצייר אותו הכי טוב שאפשר. בדיעבד הסתכלתי על תיק העבודות שלי והבנתי שכולו היה איור. גם בסוף השנה השנייה ללימודים, כשהיינו צריכים לבחור מסלול התמחות, בחרתי בברודקסט כי רציתי לעשות אנימציה כמו טים ברטון, ליצור בובות ולאייר אותן, אבל אחרי שבועיים הבנתי שהתוכנות האלה לא בשבילי ועברתי למסלול איור. שם כבר הרגשתי לגמרי בבית".

מתי התחיל הסגנון שלך?

"כשהתחלתי במסלול איור בדקתי כל סגנון וטכניקה אפשריים. לא הייתי סגורה על עצמי. באותה תקופה עברתי משבר ואיירתי מתוך עצב. איירתי ציפור עם ידיים וקיבלתי תגובות מטורפות. הבנתי שכנראה משהו פה עובד והמשכתי באותה טכניקה. כנראה זה היה טבעי כי עשיתי את זה באמת לעצמי, לא במסגרת הלימודים, באמת לפרוק את מה שהיה בתוכי. עם הזמן הסגנון השתכלל. ככל שעובדים יותר, זמן המנעד נעשה יותר רחב. פתאום הבנתי איך ליצור נוף או דמות, איך להרכיב סיטואציה".


איור של ברוך

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ