בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חברת התאורה האיטלקית "פלוס" חוגגת 50

פיירו גנדיני, המנכ"ל והבעלים, מסביר מדוע מעצבי החברה, בהם כמה מהשמות הגדולים של עולם העיצוב, לא מקבלים הנחיות לביצוע, ומה הופך את גופי התאורה שלהם לאייקונים עיצוביים

תגובות

כשמעצב חדש מתחיל לעבוד עם חברת התאורה האיטלקית "פלוס" (Flos), בניגוד למה שקורה בדרך כלל בחברות אחרות, הוא לא מקבל הוראות או הנחיות לביצוע. "גם ככה הקטלוג של החברה מציב בפניו אתגר גדול, אני לא רוצה שמישהו ירגיש יותר מאוים ממה שצריך", מסביר בחיוך פיירו גנדיני, המנכ"ל והבעלים של החברה, בעת יריד העיצוב שהתקיים במילאנו באפריל.

ואכן, הקטלוג מציג כמה מהשמות הגדולים של עולם העיצוב לצד כמה גופי תאורה שהפכו לאייקונים עיצוביים, ואשר זכו בפרסים רבים ונמצאים בכמה מהאוספים הקבועים של מוזיאוני עיצוב ברחבי העולם. בארץ אפשר למצוא את גופי התאורה האיקוניים של פלוס אצל היבואנית קרני תכלת. לדוגמה, הAK47- של פיליפ סטארק, שהגוף שלו עוצב בדמות רובה הקלצ'ניקוב המפורסם שנצבע בזהב; הArco- של האחים קסטיליוני, שהפך מזמן לאובייקט שהופך כל חלל ל"מעוצב"; או "May Day" (קריאת המצוקה האוניברסלית של כלי שיט ותעופה) של קונסטנטין גרצ'יץ', מנורה שאפשר להעביר בקלות מחדר לחדר ומדירה לדירה, ואפשר גם לתלות אותה, גם להניח כמעט על כל משטח וגם לשאת ביד.

אתה כבר יודע מה יהפוך לאייקון?

"אני חושב שאתה יכול לזהות כריזמה של אובייקט. יש אובייקטים שכבר מהרגע הראשון מקרינים אנרגיה יצירתית איקונית. לפעמים הם הופכים לרבי מכר ולפעמים לא, זה לא משנה. בכל מקרה זה לא מה שיגרום לנו להחליט אם לייצר או לא".

מה השיקולים אם כך?

"העבודה הראשונה היא כאמור לגמרי חופשית, לאחר מכן זה תלוי. לפעמים המעצב מגיע עם הצעה משלו ולפעמים אנחנו מבקשים ממנו. החוכמה היא לדעת איך להגיב להצעה חדשה. כשקסטיליוני הגיע עם הרעיון של 'ארקו' היה אפשר להגיד לו שישכח מזה, אבל אנחנו מנסים להיות פתוחים לרעיונות חדשים. אתה אף פעם לא יודע מה יצליח. אני לא מאמין לאנשים שאומרים לך שהם יודעים מה יצליח".

איפה עובר הקו בין לדחות מישהו שמציע משהו לא ריאלי לבין לבדוק אולי בכל זאת יש משהו במה שהוא מציע? היית אומר היום כן לקסטיליוני?

"זו בדיוק הנקודה. אני אומר את זה לצוות שלי כל הזמן. מה יקרה אם בחור צעיר יגיע אלינו היום ויגיד שהוא רוצה להציע לנו מנורת תלייה, אבל זו לא בדיוק מנורת תלייה כי היא צריכה להיתלות על קשת באורך שני מטר, ולהיתמך על ידי כמה קילו טובים של שיש? האם אנחנו הולכים להגיד 'אני רוצה להבין יותר' או 'אתה משוגע, זה בחיים לא ימכור'? זה ההבדל. זה האתגר, אנחנו צריכים לשמור כל הזמן על הסקרנות שלנו, לנקוט בגישה אמיצה, להישאר חדשנים ופתוחים לרעיונות חדשים. הכי קל לנסות לשמור על השם שלנו מבלי לסכן שום דבר".

פגישות עסקים עם אבא

פלוס, שציינה השנה 50 שנה להיווסדה, החלה לעבוד עם מעצבי-על כבר מתחילת דרכה. שנתיים לאחר שנוסדה הצטרף לחברה סרג'יו, אביו של גנדיני, ומונה ליושב הראש שלה. כך, אף על פי שמעולם לא למד עיצוב באופן מסודר, את החיבה והקשר לעולם העיצוב קיבל גנדיני הבן (כיום בן 49) בבית: אמו ניהלה במשך שנים רבות חנויות עיצוב ואביו ניהל את החברה במשך יותר מ 30 שנה.

"גדלתי לתוך עולם העיצוב", הוא אומר. "בכל מקום היה עיצוב. כשאחותי ואני שיחקנו בחנות והתיישבנו על כיסא, היו אומרים לנו זה הכיסא של צ'ארלס וריי אימס, או זה הכיסא של המעצב ההוא. מאוחר יותר לא הייתי תלמיד טוב בבית ספר. כשהייתי בן 15 16, במקום לצאת לחופשת קיץ עם המשפחה, הייתי צריך להישאר לעבוד במפעל של החברה. ככה יצא לי להכיר הרבה אנשים שעד היום עדיין עובדים בחברה. כשאבא שלי היה צריך לנסוע לנסיעות עסקיות הוא היה לוקח אותי, למשל לניו יורק. השתתפתי בפגישות שלו, אמנם בלי הזכות להגיד משהו, אבל הייתי שם. "באותה תקופה, בערך ב-1984 כבר לא הלכתי לבית ספר, ואבא שלי שלח אותי למפעל שעבד עם פלוס בגרמניה. בקושי דיברתי גרמנית אבל הלכתי כל יום למפעל, פגשתי אנשים, התחלתי להכיר את המכונות, ואז קראו לי בחזרה לחברה באיטליה. ככה התחלתי. כשאבא שלי חלה קיבלתי לאט לאט יותר סמכויות עד שב 1996 הפכתי למנכ"ל וב 1999 לנשיא".

עם הזמן רכש גנדיני את המיומנות של טביעת העין לגבי מעצבים חדשים, אולם כפי שהוא מספר, לא פעם מדובר במשהו אקראי. כך לדוגמה, נוצר שיתוף הפעולה של פלוס עם המעצב הישראלי שפועל בניו יורק, רון גלעד, ששיתוף הפעולה הראשון שלו עם פלוס בא לידי ביטוי בשני גופי תאורה, Teca וMini-Teca - מחווה לאהילים קלאסיים שהכניס גלעד לקופסאות שקופות.

"הייתי בניו יורק וחבר אמר לי 'פיירו, יש איזה בחור שאני חושב שאתה צריך לראות'", נזכר גנדיני. "שאלתי איפה הוא גר, הוא אמר לי בוויליאמסבורג. אמרתי, נו באמת, שיבוא למנהטן, אני לא רוצה ללכת לשם לבזבז זמן. הוא אמר לי 'תאמין לי, אתה לא תצטער'. בסוף אמרתי לעצמי נלך לוויליאמסבורג, יש את הרגעים האלו שאתה מחליט משהו ואתה לא מצטער לאחר מכן.

"כשהגעתי לדירה שלו, ששימשה אותו גם כסטודיו, הוא לא היה מוכר כפי שהוא היום. היתה לי ההזדמנות להכיר אותו, לדבר אתו במשך כמה שעות על הרבה דברים חוץ מעיצוב, להיכנס לעולם הפואטי שלו".

המקרה של המעצב ההולנדי טים דרהאג היה דומה. "הייתי בחופשה וחבר אחר התקשר ואמר שהאחיין שלו בחופשה באיטליה, לא רחוק מאיפה שאני נמצא, הוא רוצה להיות מעצב והוא רוצה להראות לי את העבודות שלו. אמרתי לו תשמע, אני בחופש עכשיו, תגיד לו שיחזור בספטמבר-אוקטובר. הוא אמר 'פיירו, בחייך, הוא קרוב אליך בחופשה באיטליה, הבטחתי לו'. אז אמרתי אוקי, מה כבר יכול להיות. הגיע בחור הולנדי צעיר שהוציא כל מיני סקיצות ואמרתי לו 'אתה יודע מה, אנחנו עושים את זה'. זו היתה הצלחה גדולה".

איך אתה מתמודד עם חיקויים? מה שמצליח אצלכם מיד מחקים אותו.

"אחת הסתירות שמאפיינות את איטליה היא שמצד אחד היא מולדת העיצוב אבל מצד שני היא אחת המדינות שיש בה הכי הרבה חיקויים. היה לי לא מזמן ויכוח עם מישהו שאמר לי שאנחנו יקרים ושהוא יכול לקנות בדיוק אותו דבר במחיר זול יותר. הוא טען שאנחנו חברת יוקרה, אבל מעולם לא היינו חברת יוקרה. זו מעולם לא היתה הגישה שלנו, וגם היום יש לנו מוצרים יקרים יותר ויקרים פחות.

"צריך להבין שתהליכי חדשנות עולים כסף, ולקיחת סיכונים גם עולה כסף. כשאתה עובד על עשרה מוצרים חדשים לוקח זמן להבין איך לייצר אותם. וגם אחרי שהשקעת את הזמן והכסף לייצר אותם, אתה צריך לצלם, לפרסם ולהציג אותם כמו שצריך. התמחור שלנו לא נועד להפוך אותנו לעשירים אלא כדי לשלם על כל התהליך הזה. ברור שמי שלא צריך לשלם על כל התהליך יכול להיות יותר זול, אבל זה לא הגון. האתגר הוא להיות חדשן ולגרום לאנשים להכיר בכך. בסופו של דבר אני חושב שאנשים מבינים את זה. אם נהיה יותר מדי חמדנים ופחות קריאטיביים אנשים ישימו לב".

איך משפיע המצב הכלכלי?

"2009 לא היתה שנה טובה, אבל 2010 ו 2011 כבר היו שנים טובות יותר. יש מקומות עייפים יותר כמו השוק האיטלקי, שלא במצב טוב, אבל יש שווקים חדשים כמו רוסיה או מרכז אירופה, זה מפצה אחד על השני. בנוסף יש את השוק המוסדי שגם התאושש מאז".

בהשוואה מלפני 50 שנה מה אותו דבר ומה השתנה?

"מה שנשאר אותו דבר היא הגישה לחדשנות. צריכים לשמור על הגישה הזו ולא משנה אם זו חברה של חמישה אנשים או 370 עובדים כמו שאנחנו היום. מה ששונה זה המעבר מתאורה לאלקטרוניקה, 'מאלקטריסיטי לאלקטרוניקה', גופי תאורה שכוללים היום צ'יפים ולדים שמאפשרים מגוון רחב יותר של אפשרויות ליצור לא רק גופי תאורה אלא לעצב אווירה או תחושה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו