בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור בית

צימר לכל החיים

לפני 16 שנה הזמינו אורלי וינטראוב-לוק ובעלה בית עץ מוכן מארצות הברית. מאז הם חיים בו עם שלושת ילדיהם בתוך חורש טבעי שנראה מבפנים כמו חלק מהבית

9תגובות

כשאורלי וינטראוב-לוק חיפשה עם בעלה דני בית לגדל בו את ילדיהם, היא נמשכה לאזור שבו גדלה, בית שמש ועמק האלה. זה היה לפני 16 שנה: היא ובעלה גרו בירושלים, תחילה במעונות הסטודנטים ולאחר מכן בשכונת בית הכרם. "היינו מחוברים להווי הסטודנטיאלי אבל לא לעיר", היא מספרת. לבסוף החליטו להתמקם במושב שריגים שבעמק האלה, שמאז היווסדו שונה שמו ללי-און אך תושבים רבים עדין דבקים בזה המקורי.

"באנו לכאן במקרה ופשוט התאהבנו במקום", היא מספרת. "באותה תקופה למדתי לתואר שני בתקשורת באוניברסיטה העברית ובדיוק עשיתי מחקר השוואתי בין פרסומות. העין שלי קלטה פרסומת של עמותה אקולוגית שבונה בטבע, שנכתב בה 'נפגשים ליד עץ החרוב'. זה הדליק אותי. נסענו וחיפשנו את המקום, ודי התעצבנו כי היו מיליון עצי חרוב. דקה לפני שהתייאשנו פגשנו קבוצת אנשים שנראתה איכותית ונחמדה.

"לא היה פה כלום. הגענו ליער, אפילו כביש סלול לא הוביל אליו אלא רק שביל עפר שסבב את היישוב, ואמרו לנו: 'פה תיבנה ההרחבה של היישוב'. כשראינו את השקיעה אמרתי שכאן אני רוצה לגור. אני לא מיסטיקנית אבל הרגשתי שאם אראה את הנוף הזה עם השקיעה בכל יום זה יעשה לי טוב, וזה באמת עושה לי טוב".

ואכן, חלקו המרכזי של הבית פונה לכיוון מערב, והוא פתוח כולו אל הנוף של פארק בריטניה ­ אל החורש הטבעי עם עצי החרוב, הזית, האלה, האלון והרבה אורנים. לתחושה הכפרית תורמת גם העובדה שהבית בנוי כולו מעץ. "דני חי בחו"ל עם המשפחה שלו ויצא לו לגור בהרבה בתי עץ. גם אני גרתי בבתים כאלו ואהבתי את התחושה שהם מקנים. ידענו שזה מה שאנחנו רוצים, בית עץ, אף על פי שאנשים התחילו להגיד לנו שאין ניסיון של בניית בתים כאלו בארץ, שחרקים יאכלו לנו את הבית, ובכלל ­ מה פתאום".

לבסוף מצאו בני הזוג קבלן שהיה יבואן של בתי עץ מארצות הברית. את הבית, אומרת וינטראוב-לוק, הם בחרו מתוך קטלוג, והשינוי המשמעותי היחיד שנאלצו להכניס בו נבע מאילוץ הממ"ד. השאר ­ מטבח, חלונות, דלתות, שירותים ­ הגיע באותו משלוח.

"אנחנו מתים על הבית הזה. בחורף נעים לגור בו וגם בקיץ הבידוד מצוין, גם מבחינת הרעש. אנחנו משפחה שמטיילת המון בעולם, ישנו גם בחושות עלובות וגם בארמונות מהרג'ה בהודו, והילדים תמיד שמחים לחזור לבית הזה. זה משהו שמחמם את הלב, וזה לא מובן מאליו".

"אנחנו" זה וינטראוב-לוק עצמה, בת 47, יזמית ומפיקה בתחום האירוח והתיירות, כהגדרתה, והיום בעלת מקום כנסים ואירועים בשם "מרגו" בקיבוץ צרעה; בעלה דני, מנהל חברת השקעות, וילדיהם תם, בת 18, שסיימה שנת שירות בעמותת איילים ומתגייסת בשבוע הבא לצבא, גל, בת 15, ורועי, בן 12. והאהבה של שני הדורות במשפחה לביתם מובנת מיד גם למבקר מבחוץ.

דודו בכר

כדי להיכנס לבית מהרחוב צריך לרדת בגרם מדרגות המכוסה כולו בגפנים. חלל המבואה של קומת הקרקע מוביל אל החלל המרכזי, שבחלקו הימני נמצא חצי חדר המשמש כפינת עבודה ונגינה וכולל שולחן עץ קטן, כורסת ראטן, ספרייה על קיר שלם ופינת מחשב; פינת העבודה מחוברת לסלון, לפינת האוכל ולמטבח, ומזה האחרון יש יציאה לשירותי אורחים ולממ"ד. בחצר שליד יש כמה גאזיבו ונדנדה בין העצים, שמשתלשלים מהם פעמונים, כדורי זכוכית צבעוניים ועששיות. הקומה העליונה כוללת ארבעה חדרי שינה קטנים יחסית וחדר אמבטיה גדול עם שירותים.

"תמיד ידעתי שלא משנה איך הבית ייראה, אני רוצה דלת גדולה שפתוחה לנוף. זה מרכז החיים שלנו. החדרים בבית חשובים פחות, גם המטבח ממש לא חשוב. החברים שלנו טוענים שאנחנו חיים בצימר כל החיים, וזה די נכון וגם תואם את השקפת העולם שלנו. יש בבית המון פריטים קטנים שהבאנו ממסעותינו בעולם, ממרוקו, הודו, תאילנד, נפאל או לאוס, ובאופן כללי הבית שלנו משתנה עם עונות השנה. עכשיו הוא קצת ורוד, לפני כמה חודשים הוא היה כתום, פעם הוא היה אוריינטלי יותר, היום הוא יותר רומנטי. אנחנו לא מתייחסים לשום דבר בבית ברצינות תהומית ומעצבים על פי מצב הרוח. העיקר שיהיה נעים, כיף ולא יקר".

ואכן, בחלל המרכזי של הבית ניצבים שידת עץ, שולחן ראטן עם פלטת זכוכית וספה, ופריטי ריהוט שגם הם עשויים מעץ: שולחן אוכל ולו שישה כיסאות, ארונות ויטרינה המכילים חפצי נוי, וגם פריטים שנוצרו בעבודת יד, ועוד. מעל שולחן האוכל תלויה נברשת נחושת מעוטרת בפרחים ועלים, והווילונות הוורודים והירוקים מכניסים קצת צבע לחלל.

"לקנות ספה בכמה עשרות אלפי שקלים זה ממש לא הקטע שלי. אני גם אעדיף תמיד רהיט יפה ולא נוח על נוח ומכוער. אני פשוט לא יכולה להכניס הביתה משהו מכוער. גם לא מפלסטיק. לא תמצא בבית שום דבר מפלסטיק, חוץ מהדלי של הספונג'ה והגיגית של הכביסה. אפילו קערות מפלסטיק אין לי. עיצוב זה משחק שכל תפקידו הוא לעשות טוב למי שגר בבית. הבית לא סטרילי ויכול להיות נורא רומנטי ­ לא קורה שאנחנו אוכלים ארוחת ערב בלי נרות. אני מוכנה לאכול בארוחת ערב קורנפלקס כל עוד יש נרות".

מיקום: מושב שריגים (לי-און), עמק האלה

בית פרטי, שתי קומות

מספר החדרים: 6.5

שטח המגרש: דונם

שטח בנוי: 150 מ"ר

כמה זמן בבית: 16 שנה

 

המעוניינים להשתתף במדור, מוזמנים לפנות לדוא"ל @ yuvals@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו