שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

למרות הטכנולוגיה, אתגרי הילדות לא השתנו

כיצד השתנה העיצוב לילדים במשך המאה ה-20 ועד כמה התמורות האלה משקפות את מה שהתרחש בחברה האנושית בכלל? אלה רק כמה מהסוגיות שמעלה תערוכה חדשה במומה בניו יורק

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יובל סער

"המאה של הילד" היה שם הספר שפירסמה בשנת 1900 התיאורטיקאית השוודית אלן קיי (Ellen Key) ובו צפתה את העיסוק החדש והמוגבר בזכויות הילד ובהתפתחות התקינה של ילדים. את המשימה של המאה החדשה היא הגדירה בפשטות: לדאוג לרווחתם של הילדים. שנה קודם לכן היא פרסמה את המאמר "יופי לכל", שבו קידמה אידיאל אסתטי של פשטות שיאפשר לילדים הבנה ויזואלית טובה יותר של המרחב בעולם שבו המציאות משתנה מהר כל כך ובהתמדה.

קיי היתה מהראשונים שהקנו חשיבות גדולה למרחב שבו ילדים גדלים ובו מתעצבת ההתפתחות המנטלית והפיסית שלהם. אף שהיא הקדימה את זמנה, סביר להניח שאפילו היא לא יכלה לדמיין עד כמה הכותרת "המאה של הילד" תהיה נכונה כל כך, עד כי נדמה שכל תכליתם של המבוגרים כיום היא לשרת את הילדים: להסיע אותם ממקום למקום, לקנות להם כל מה שירצו ובכלל להיענות במהירות לכל תביעותיהם.

בובות עץ צ'כיות בעיצוב מינקה פודהג'סקה, 1930צילום: באדיבות המוזיאון לאמנות מודרנית ניו יורק

ביום ראשון בשבוע הבא (29.7) תיפתח במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק תערוכה חדשה שתעסוק בתקופת הילדות כפי שהיא באה לידי ביטוי בעולם העיצוב במאה ה‑20. התערוכה ­ "2000‑Century of the Child: Growing by Design 1900" ­ תציע מבט נרחב ראשון מסוגו על העיסוק המודרני בתקופת הילדות. יוצג בה מגוון רב של תחומים ובהם כאלה שלא היה להם ייצוג נפרד בעבר בעולם העיצוב. מאדריכלות של בתי ספר דרך מגרשי משחקים, צעצועים, אנימציה וביגוד ועד בתי חולים לילדים, אביזרי בטיחות ועוד.

שם התערוכה, "המאה של הילד ­ עיצוב וגדילה 1900‑2000", עושה שימוש בחלקו הראשון במאמר של קיי ובחלקו השני בשמו של כנס שהתקיים בעיר אספן ב‑1990, שנקרא "DesignGrowing by". הכנס עסק גם הוא בתפקידו של העיצוב בסיפוק צורכיהם של ילדים ובעקבות זאת גם בצרכים של הקהילה. עם מושאי הדיון בו נמנו הניגוד בין העולם המערבי השבע לעולם הנזקק, ניצול ילדים לעבודה, עוני, מיעוט של מרחב למשחק בערים, החוסר בעיצוב מעורר השראה, והאובססיה של מבוגרים לבטיחות וביטחון על חשבון הרפתקנות ולמידה.

הדוגמה הסקנדינבית

"העבודה על התערוכה, שהתחלתי בה לפני שלוש שנים, נבעה מההכרה עד כמה הקשר בין ילדים לעיצוב מהותי להבנת הדרך שעשו במקביל גם החברה האנושית וגם עולם העיצוב במאה ה‑20", מספרת ג'ולייט קינצ'ין, אוצרת התערוכה, בשיחת טלפון ממשרדה במוזיאון. "רציתי להציג זווית ראייה חדשה על העיצוב המודרני, אמירה על האסתטיקה והערכים של עיצוב דרך ילדים ותקופת הילדות".

תחילה, היא מספרת, "נסעתי לארצות הנורדיות ­ שוודיה, דנמרק, נורווגיה ואיסלנד ­ שם היתה תרבות ילדים מפותחת. זה היה פנטסטי, מאיר עיניים. במקביל התחלתי לבדוק מה יש לנו באוסף הקבוע. גיליתי אוסף מצוין של פריטים רלוונטיים שנוצרו בשנות ה‑20 במוסקבה, שהמנהל הראשון של המוזיאון קנה לאוסף, אבל לא הרבה מעבר לכך. היו שם כמובן גם פריטים של מעצבים איקוניים של המאה ה‑20 כמו מרסל ברויאר ואלבר אאלטו, שברגע שאתה מציב אותם בהקשר שונה הם גורמים לך לחשוב בצורה שונה על המהלך העיצובי".

6 מתוך 6 |
רישום של לוסיאן בלוך, 1935צילום: האדיבות המוזיאון לאמנות מודרנית ניו יורק
1 מתוך 6 |
קורקינט של המעצבים האמריקאים ג'ון רידוט והרולד ון דורן, 1930צילום: באדיבות המוזיאון לאמנות מודרנית ניו יורק
2 מתוך 6 |
מכונית צעצוע פורד קונוורטבל מ-1956צילום: באדיבות המוזיאון לאמנות מודרנית ניו יורק

מה השינוי הגדול מ‑1900 לעומת המאה ה‑21?

"באופן כללי רוב האתגרים נשארו כשהיו. אם בוחנים סוגיות כמו בטיחות של ילדים באזורים ציבוריים, בעיקר בסביבה האורבנית, או בעיות כמו עבדות ילדים בכלכלה הגלובלית, אלו בעיות שהיו קיימות ב‑1900 וקיימות גם היום. מה שהשתנה כמובן הן האפשרויות שמעניקים חומרים חדשים וטכנולוגיות חדשות, שגרמו לעיצוב להיות נגיש יותר. המהפכה הדיגיטלית מתחילה להשפיע על צמיחה, על תהליכי חיברות ועל עוני, וגם על חוסר האיזון בין פעילות אקטיבית ומשחקית מול המחשב לבין ישיבה בבית כל כך הרבה שעות ביום ועל החשיפה של ילדים לתוכן מבוגר או מסוכן".

את התערוכה מלווה ספר של כ‑260 עמודים ובו עשרות מאמרים קצרים של מבחר כותבים במגוון נושאים, כמו ראשיתם של גני הילדים, השימוש בילדים בתעמולת מלחמה, עיצוב לילדים בעלי לקויות, פרסום, אנימציה, אופנה ועוד. סוגיות נוספות שנידונות בו הן הקשר בין עיצוב מתקדם לבין ההתפתחות הפיסית, האינטלקטואלית והרגשית של ילדים; איך משחקי ילדים ותהליכים פדגוגיים נתנו השראה למעצבים; כיצד חידושים רבים בעולם הילדים השפיע על שדות רחבים יותר כמו קומיקס, אנימציה ומשחקי וידיאו; והחשיבות של משחקיות כנקודה מכרעת בחיבור בין העולם הפיסי לזה המדומיין: ולא רק אצל ילדים אלא גם באימוץ של פרקטיקות משחקיות בעולמות פחות צפויים כמו תאגידים וכלכלה.

גבולות מיטשטשים

ההיקף הרחב של המחקר שמלווה את התערוכה מציב את השאלה אם מדובר בתערוכת עיצוב או במשהו גדול הרבה יותר, מחקר תרבותי שעיצוב הוא רק היבט אחד שלו.

"התערוכה עוסקת בקשר הבסיסי בין עיצוב לחינוך, זו תופעה שמאפיינת את המאה ה‑20", אומרת קינצ'ין. "מאחר שילדים הם 'לקוחות' מאתגרים כל כך ­ הם גדלים ומשתנים מהר כל כך ­ כדי לעצב למענם ביעילות צריך לפעול באופן גמיש, חסר גבולות, לפתוח לגמרי את הדמיון. במובן מסוים זה נכון לכל התהליך העיצובי, אבל ברגע שאתה חושב על ילדים אתה באמת צריך לחשוב על העתיד. אתה חושב על איזו מסורת אתה משאיר מאחוריך".

זו לא קלישאה? למען עתיד ילדינו? זה כמו להשתמש בילדים בפוליטיקה כדי להצדיק החלטות.

"אני לא בטוחה. החשיבה על מה אתה משאיר מאחוריך היא מגמה חזקה מאוד בעיצוב המודרני. זה גם המוקד של התערוכה: אנחנו לא מציגים את כל העיצוב לילדים, אלא בעיקר את הקשר בין ילדים לבין עיצוב מודרני ומודרניזם".

זו גם הסיבה שיש בתערוכה יותר מוצגים מפעם ופחות מסוף המאה ה‑20?

"המטרה של התערוכה היא פחות להעריך לאן אנחנו הולכים עם עיצוב לילדים היום ויותר להציג פרספקטיבה היסטורית. אנחנו עדיין צריכים לעסוק בסוגיות של עיצוב בבתי ספר, להתמקד בגישה אינטגרטיבית להתפתחות של ילדים".

אחד הדברים שעולים בתערוכה הוא הגבולות המיטשטשים בין ילדות לבגרות.

"זה נכון. אני חושבת שבחלק מהתחומים מה שגורם לכך הוא שהמבוגרים הופכים את הילדים לילדותיים, מתייחסים אליהם כאל מה שהם חושבים כילדים. אנחנו מתאמצים להגן על ילדים, אבל יכול להיות לכך אפקט הפוך: במקום לגרום להם לבחון את הגבולות, אנחנו מגבילים אותם. חלק גדול מגני השעשועים והמשחקים נבנים כיום במחשבה על תקנות בטיחות. זה כמובן חשוב, אבל צריך להבין את ההשפעה שיש לכך".

מה הכי חשוב כשמעצבים לילדים?

"ההבנה שכל דבר אפשרי. אתה צריך לפתוח את עצמך לילד תמים שחוקר הכל, לעצב בדרך שתוביל אותם להתפתח ולעורר את הדמיון, לנסות לשבור את האיזון בין עודף גירויים לבין מרחב בטוח. צריך לגרום להם ללמד את עצמם".

כיום מבוגרים שמעצבים לילדים משליכים עליהם פעמים רבות את הפנטסיות שלהם.

"אנחנו אכן גורמים לילדים לשאת על גבם את העול הכבד של הפנטסיות והפחדים שלנו. נכון שאנחנו לא חיים בעולם אוטופי, אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לנסות לעשות דברים בצורה טובה יותר. כשאתה מעצב לילדים, במובן מסוים אתה עתיד להיכשל. ילדים הם ילדים, הם לא מה שאנחנו חושבים. הם לא ישות סטטית. חשוב גם לזכור שאתה לא מעצב רק לילד אחד. כל ילד הוא אדם אחר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ