בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ויטראז' "חלון 12 השבטים" יוצא מן המרתף

אמן האר־דקו פרידריך אדלר השתייך לתנועה שניסתה להחדיר רוחניות לעולם התעשייה. תערוכה חדשה במוזיאון תל אביב מספקת הצצה לעולמו

3תגובות

שנתיים אחרי פרסום הצהרת בלפור, בסתיו 1919, רכש חברו הקרוב של חיים ויצמן, התעשיין קונרד ‏(אלחנן‏) גולדמן, משק חקלאי בכפר מרקנהוף הסמוך לעיר פרייבורג, שבה פעל מפעל שבבעלותו. את המשק הוא ייעד לחוות הכשרה חקלאית לצעירים יהודים גרמנים ששאפו לעלות לארץ. למען אלה - ובעיקר למען אחיו שהגיע מליטא ורצה ללמוד תורה במקום - ביקש גולדמן להקים בחווה בית כנסת. בעצתו של הצייר הרמן שטרוק הוא פנה לאמן האר־דקו פרידריך אדלר והזמין אותו לעצב את פנים בית הכנסת. אדלר נענה להזמנה, ובין השאר עיצב ויטראז’ שהציג את 12 השבטים.

החווה לא פעלה זמן רב. כמה שנים אחר כך החל גולדמן מתקשה בהחזקתה וב–1926 נאלץ למכור אותה. חמש שנים לאחר מכן החל להתכתב עם מאיר דיזנגוף, ראש העיר תל אביב ומי שעמד בראש הוועד להקמת מוזיאון תל אביב, ונשא ונתן אתו על משלוח חלונות הזכוכית הצבעונית של מרקנהוף ותרומתם למוזיאון המתהווה. הוויטראז’ ‏(“חלון 12 השבטים”‏) אכן הועבר לארץ והוצג בבית דיזנגוף עד תחילת שנות ה–50. מאז הוא שכן במרתפי המוזיאון.

מיום חמישי הקרוב, לאחר עשרות שנות אחסון, יהיה הוויטראז’ אחד המוצגים הבולטים בתערוכה “פרידריך אדלר, במישרין ובעקיפין” שתיפתח במוזיאון. יחד אתו יוצגו כ–30 פריטי אמנות שימושית, ובהם כוס בקליט ‏(1934‏), ממוצרי הבקליט הראשונים בעולם, כלי בית מפיוטר מלוטשים להפליא, תכשיטים, חפצי קרמיקה, בטיקים ומתווים לבטיקים שנוצרו על פי פטנט פרי המצאתו של אדלר ונמנים עם המקוריות שבעבודותיו.

על עצם הגעתו של הוויטראז’ למוזיאון מספרת אוצרת התערוכה, ד”ר בת־שבע גולדמן אידה, כי בזמנו היה האתוס הציוני בסיס לדיאלוג פורה עם אספני ושוחרי אמנות יהודים ברחבי העולם, ובייחוד בגרמניה. “כבחור צעיר האזין דיזנגוף לדבריו של מרטין בובר בקונגרס הציוני החמישי, ב–1901, על הרנסנס היהודי שהתהווה דרך האמנות. מאוחר יותר, כשנעשה ראש עיר, הוא רצה להביא לתל אביב אמנים יהודים שעסקו בנושאים יהודיים ותנ”כיים, בתקווה לעורר כאן רנסנס תרבותי יהודי”, היא מספרת. “הודות לעניין שלו באמנים אלו שרדו יצירות ייחודיות רבות את השואה, שכן הן נתרמו או הובאו לארץ לפני המלחמה. יש פה אוסף נדיר והוויטראז’ הוא אחד הפריטים בו.

“מעניין לציין כי בהקשר זה קיבלה הרבנות הראשית של העיר תל אביב החלטה הלכתית חשובה. במענה לתהייתו של גולדמן, אם ההלכה מתירה להעביר למוזיאון חפצים שמקורם בבית כנסת, היא קבעה כי זה נחשב לגניזה ולפיכך אפשר להעביר אליו תשמישי קדושה ופריטים אחרים מבתי כנסת”.

בשנת 1936 הגיע אדלר לארץ ויחד עם בתו אינגבורג ראה את החלונות במשכנם החדש. אף שאהד את הרעיון הציוני, ולמרות הפצרות תלמידיו לשעבר, הוא חזר להמבורג. מעיר זו הוא נשלח לאושוויץ ב–11 באפריל 1942 והוצא להורג זמן קצר אחר כך.

שימושי מעוטר

אדלר, שנולד ב–1878, נמנה עם קבוצה של אמנים, אדריכלים ותעשיינים שהקדישו את עצמם לאמנויות השימושיות וסללו את הדרך מן ההיסטוריציזם ליוגנדשטיל, לאר־דקו ולמודרניזם במחצית הראשונה של המאה ה–20. “אדלר נחשב לאחד מחלוצי המעצבים התעשייתיים של העידן המודרני”, קובעת גולדמן. “הוא היה חלק מקבוצה של אמנים ואדריכלים שהתחילו להתמודד עם התעשייה. הם רצו לחקות את התעשייה, את האיכות הגבוהה שהיא מאפשרת. הם חשבו שהמוצר הגרמני לא אסתטי במיוחד ולכן היוזמה שלהם היתה ממשלתית, להחדיר רוחניות מסוימת בעולם התעשייתי הקפיטליסטי. היום לא כל כך מדברים על זה כי ב–1933 הממשל הנאצי ניסה לאמץ אותם. זה לא הסתדר, אבל היוזמה היתה ליצור מוצר שיהיה ‘מייד אין ג’רמני’”.

הגישה הזאת איפיינה אותו כבר מלכתחילה. “כבר בעת הכשרתו בבית ספר דבשיץ עמד אדלר על כך שתלמידיו יעבדו עם חברות מסחריות למן ראשית לימודיהם. אבל הנטייה התחזקה בעקבות הצטרפותו לאיגוד המעצבים, האדריכלים והתעשיינים הגרמני, הוורקבונד, ששם לו למטרה להחדיר ‘סגנון ונשמה’ לעולם התעשייה - להבדיל מתנועת הארטס אנד קרפטס, שחתרה להתגבר על התיעוש באמצעות חזרה למלאכות היד”.
ברוח זו שיתף אדלר פעולה עם יותר מ–30 חברות יצרניות בתחומים שונים - מפעלי מתכת, שטיחים ואריגי קטיפה, יציקות פלסטיק, טקסטיל ועוד. “מאחר שהגיע מבית יהודי הוא עיצב גם מצבות ובתי כנסת על פי אותם העקרונות המודרניסטיים. גם פה הוא היה חלק מקבוצה שעזבה את הסגנון של המאה ה–19 - של היהודי האוריינטליסטי - ואימצה את הצד המודרניסטי, שהלך לא פעם יד ביד עם ליברליזם ורפורמה בדת”.

פרטי היודאיקה וחפצי האמנות השימושית של אדלר - כפי שאפשר לראות בתערוכה - מזמנים הצצה נדירה אל עולמו של הוורקבונד הגרמני. “אדלר מייצג משהו שקדם לבאוהאוס, שיכול ללמד אותנו על תחילת הבאוהאוס וגם על דרך חלופית לו, שבאה לידי ביטוי בשימור של עיטוריות השונה מהפונקציונליזם שלו. כל מי שלומד היסטוריה של העיצוב נתקל בוויכוח המפורסם משנת 1914 בין סטנדרטיזציה לאינדיווידואליות: האם כשעובדים בייצור המוני צריך לאמץ סגנון אחד שחוזר על עצמו, או שאפשר לתת ביטוי אישי, והאם לגיטימי לשלב עיטורים באמנויות השימושיות. המיוחד באדלר היה שהוא הראה איך אפשר גם להיות מודרניסט וגם לשמור על הצד העיטורי”.

ומה מיוחד כל כך בוויטראז’ “חלון 12 השבטים”?
“צורותיו המצולעות הזוויתיות של הוויטראז’, החוזרות על עצמן, וסקאלת הצבעים, המורכבת מצהוב, ירוק, תכלת, סגול ואפור, הופכות אותו למייצג של העיצוב בסגנון האר־דקו. יש בו גם התייחסות עכשווית לנושאים יהודיים, ואפשר לראות בו את המעבר מיוגנדשטיל לאר־דקו. אפשר לזהות בו קצת מהאקספרסיוניזם הגרמני, אפילו קנדינסקי מוקדם, מעין התייחסות לתרבות היהודית כאל תרבות עממית. אדלר לקח נושא תנ”כי והפך אותו ליצירת אמנות מעניינת כשלעצמה.

“’חלון 12 השבטים’ שונה מחלונות קודמים שעיצב אדלר, הן משום שאין בו כותרות בעברית והן משום שסמלי השבטים מורכבים בו ממצולעים חדי זווית. המעבר הזה מסגנון היוגנדשטיל לאר־דקו ניכר גם בעבודות אחרות שאדלר עיצב סביב שנת 1920. אולי בגלל שניתנה לו פה יד חופשית, אולי משום שהושפע ממה שראה סביבו וקלט את הכיוונים החדשים של האמנות של אותה התקופה. זו עבודה אישית וייחודית שלו. חשוב לזכור שבאותה תקופה לא היה מקובל לעסוק בצורה כזאת בעניין היהודי”.


מה לדעתך היה אדלר חושב על מה שקורה היום אילו היה עדיין חי?
“אני חושבת שהוא היה מתחבר מאוד למה שקורה היום בעיצוב, לעבודה עם התעשייה, לשיתוף הפעולה אתה. אני חושבת שהוא היה פשוט ממשיך במה שעשה”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו