בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבוע העיצוב של הולנד: בחזרה לקהילה

שבוע העיצוב שהתקיים באיינדהובן קטן יותר מדומיו ברחבי העולם, מסחרי פחות ושם דגש על חזרה למלאכת כפיים

2תגובות

היה רגע אחד בביקור בשבוע העיצוב של הולנד, שהתקיים בשבוע שעבר באיינדהובן וננעל אתמול (ראשון), שבו היה ברור למה העיצוב ההולנדי זכה למעמד ולהכרה שהוא נהנה מהם בעולם.

זה קרה בתערוכה של המועמדים הסופיים לפרסי העיצוב ההולנדי לשנת 2012. התערוכה, שלא היתה גדולה במיוחד, הוצגה בבניין העירייה של איינדהובן. זו לצד זו הוצגו העבודות בקטגוריות השונות ¬ מוצר, תקשורת, חלל, פרויקטים אישיים ועוד ¬ ואיפשרו למבקרים להתרשם מהאיכות הגבוהה של העיצוב ההולנדי. אחת העבודות שהוצגו היתה מערכת השילוט של שדה התעופה הבינלאומי סחיפהול באמסטרדם.

כדי להבין באיזו קטגוריה מתחרה שדה התעופה התקרבתי לטקסט ההסבר והתחלתי לקרוא אותו. בהתחלה חשבתי שאני לא מבין, כי בכיתוב לצד העבודה היה מצוין ששדה התעופה מועמד בקטגוריית הלקוח הטוב ביותר. הייתי בטוח שהבעיה היא אצלי או שאולי משהו קרה בתרגום מהולנדית לאנגלית; אבל בירור קצר הבהיר שאכן, לפני שש שנים היתוספה לתחרות קטגוריית הלקוח הטוב ביותר.

ומה הופך לקוח ללקוח טוב? העובדה שבמשך שנים הוא עובד בעקביות עם אותם מעצבים, מנחה אותם כמו שצריך ולא סתם מבקש שיעשו יפה, מכיר בתפקיד המשמעותי שיש לעיצוב בחוויית המשתמש של הצרכן ועוד. כדי לזכות בפרס לא צריך להיות בהכרח גוף ציבורי: בשנה שעברה זכתה בו יצרנית רהיטים מקומית. השנה זכתה להקת הבלט הלאומית של הולנד.

הפרס על מפעל חיים ראוי גם כן לציון. השנה הוא הוענק למעצב והטיפוגרף חירארד אונגר, בן 70, שעבודותיו המפורסמות ביותר בהולנד הן שילוט הדרכים, שדוגמה שלו הוצבה בבית העירייה בגודל אחד על אחד. בנימוקים לפרס נכתב שלעיצוב הטיפוגרפי של אונגר יש ערך חברתי גדול, שרבים מהעיצובים שלו הובילו לחיסכון במקום (וכתוצאה מכך גם חיסכון בנייר) ושבנוסף לכך הוא מוכן תמיד לחלוק את הידע שלו עם קהילת המעצבים ועם הקהל הצעיר יותר. פרסים אלו הם רק שתי דוגמאות להכרה של החברה ההולנדית בחשיבות העיצוב ובתרומה הגדולה שלו לקהילה ולכלכלה המקומית.

איפה הדיגיטל

זו היתה הפעם ה 11 ששבוע העיצוב מתקיים באיינדהובן. בעבר הוא נמשך יום אחד וכיום תשעה ימים. כ 1,800 מעצבים הציגו השנה ב 85 מקומות וב 300 אירועים שונים שהתקיימו במשך שבוע העיצוב. בשנה שעברה היו באיינדהובן 180 אלף מבקרים, ומארגני האירוע מעריכים כי מספר המבקרים השנה דומה.

אף ששבוע העיצוב ההולנדי אינו גדול כמו מקביליו במילאנו או בלונדון, הוא מעורר עניין בעולם העיצוב. בניגוד אליהם, ההשתתפות בשבוע העיצוב של הולנד מותרת רק למעצבים שפועלים בהולנד. לפיכך אין לו היומרה להתחרות בירידים המסחריים: מותגי העיצוב הגדולים לא מוצגים בו, וכמעט שלא מוצג בו עיצוב מסחרי קלאסי.

בנוסף, בניגוד לשבועות העיצוב המתחרים שנקראים על שם העיר שמארחת אותם ¬ כמו אלה של לונדון, הלסינקי, בייג'ין ואפילו חולון ¬ האירוע שמתקיים באיינדהובן נקרא שבוע העיצוב של הולנד. עם זאת, אין זהו עיצוב הולנדי אלא עיצוב שנעשה בהולנד. זה לא הבדל סמנטי אלא ביטוי לכך שבעידן הגלובלי, שבו כבר קשה לדבר על המקומי, כמעט אי אפשר לייחד עיצוב של מדינה אחת מזה של מדינה אחרת.

מה בכל זאת אפשר ללמוד משבוע העיצוב שהתקיים באיינדהובן על העיצוב בהולנד? שיש בו פתיחות רבה לעומת מקומות אחרים, פחות דוגמטיות, דגש חזק על חזרה למלאכת כפיים, בחינה מחודשת של תהליכי עבודה וחזרה לייצור המקומי.

במסיבת העיתונאים שפתחה את שבוע העיצוב אמר הנס רוברטוס, המנכ"ל שלו: "אתה מבקר בשבוע העיצוב של מילאנו כדי לראות את הדברים שקורים עכשיו. באיינדהובן אתה מבקר כדי לראות מה יהיה בחנויות בעוד שלוש שנים".

המקום הראשון שאפשר לבחון בו את ההצהרה הזאת הוא תערוכת הבוגרים של האקדמיה לעיצוב של איינדהובן, אחד מבתי הספר המובילים בעולם לעיצוב. כ 130 בוגרים הציגו בה את עבודותיהם. אלה התאפיינו בהעדר מפתיע של זיקה לעולם הדיגיטלי, באסתטיקה מוקפדת ובחשיבה קונצפטואלית מעמיקה. רובן עסקו בסוגיות חברתיות.

ב"בית העיצוב" נפתחה התערוכה מעוררת המחשבה "תרבות המזון: אוכל ועיצוב", שאצרה המעצבת מריה ווגלזן. התערוכה עוסקת בשאלה כיצד מעצבים יכולים לעזור לאנושות לבצע את השינויים ההכרחיים בשרשרת המזון שלה (סקירה נפרדת של שתי התערוכות תפורסם בשבועות הקרובים).

אלטרנטיבה לתיעוש

התערוכה "סי פאבריק", שאצרו איתי אהלי ותומא ואיי (שניהם בוגרי התואר השני של האקדמיה לעיצוב באיינדהובן המתגוררים בעיר), ייצגה אף היא כמה מהנושאים הבוערים בעולם העיצוב: העיסוק במקומי, אובדן הקשר עם תהליך הייצור ועם קהל המשתמשים, ויצירת אלטרנטיבה לצרכנות, לתיעוש ולייצור.

בתערוכה הוצגו 14 קווי ייצור, רובם הוקמו במיוחד בעבורה, ואפשר היה ללמוד מהם על תהליכי מיחזור של נייר, הדפס, איור, עיצוב וייצור נעליים ועוד. כל קו ייצור היה בו-בזמן אטלייה, מפעל, מוזיאון וחנות: חלל התערוכה שימש את המעצבים הצעירים לעבודה, ליצירה, לייצור ובמקביל גם להצגת תהליך העבודה שלהם לקהל המבקרים. המעצבים הצעירים תבעו מחדש איפוא את השליטה על תהליך העבודה והייצור שלהם והציעו אלטרנטיבה רעננה לתיעוש הגלובלי.

לפי אהלי, הבחירה להציג דווקא קווי ייצור נבעה מכך שהם מאחדים בין כל תחומי העיצוב; קו ייצור מאפשר את יצירת העבודה, הצגתה ולבסוף גם את מכירתה. במשך שבוע העיצוב נכחו המעצבים בחלל התערוכה והפעילו את קווי הייצור. "רצינו לקחת את תהליך הייצור של מוצר קיים ולפרוט אותו לשלבים", הסביר אהלי. "זה מה שביקשנו מהמשתתפים בתערוכה: להפוך את תהליך העבודה שלהם לתהליך שיהיה מובן לקהל הרחב. לכל מעצב יש הרי תהליך העבודה והייצור שלו, שלפעמים מתרחש כולו על אותו השולחן בסטודיו, אבל ברגע שאתה חושב עליו ומפרק את הסיפור שלך כדי שיהיה מובן לאנשים גם אתה מגלה דברים חדשים. רצינו ליצור מרכז שמאפשר לפגוש אנשים שאתה רואה שהתהליך מדבר אליהם. בתוך שנייה מהרגע שבו המעצבים התחילו לעבוד אנשים התקבצו סביבם והתחילו לשאול שאלות. "זה גם עוזר למכירות", הוא מוסיף בחיוך. "ברגע שלאנשים יש סיפור מאחורי המוצר, אם הם נכחו בתהליך הייצור שלו ויכלו להתערב בו, הם מעריכים ומבינים אותו יותר. ככה כל מי שבא אליך הביתה, אתה יכול לספר לו שקדחת פה או שבחרת את הצבע. זה גם הופך אותך לצרכן טוב יותר: לא תזרוק את מה שקנית פה שנייה לאחר מכן כי זה משעמם אותך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו