בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אם תרצו, 
אין זו כרזה

אלפי התמונות בספר “סימנים של שלום” מתעדות לא רק את ימי השלווה, אלא בעיקר דימויים מלחמתיים, ועומדות על שינויים בין מדינות ותרבויות. ישראל זוכה לייצוג נרחב, החל ב”שלום עכשיו” וכלה ב”אם תרצו”

6תגובות

הדפדוף בספר "סימנים של שלום" מתחיל בתחושה אופטימית: הכריכה והעמודים הראשונים, שצבועים בכתום, ורוד, ירוק, צהוב ותכלת בוהקים, מבטיחים סוף טוב, וכמוהם גם שמו של הספר. ואולם, די מהר העתיד הוורוד מתחלף לנוכח הדימויים המלחמתיים שמופיעים בין כמעט 600 עמודי הספר, והם משקפים טוב יותר את כותרת המשנה שלו, "אנציקלופדיה חזותית בלתי אפשרית". תמונות השלום של ג'ון לנון, של היונים ושל הקשתות והמלאכים אינן יכולות להתחרות באלפי התמונות של החיילים, הרובים, הטנקים, הפצצות וההריסות מכל העולם שמופיעות בין דפי הספר.

מובן שגם מקומה של ישראל אינו נפקד מספר מסוג זה. מלבד הערך שקיבלה ישראל, בדומה לאזורי סכסוך אחרים בעולם, אט אט צצים בין דפיו הדימויים של השלום שאינו קיים כאן: הנה הלוגו של "שלום עכשיו", שם "די לכיבוש", פתאום תמונה קטנה של רבין, ערפאת וקלינטון, והנה חומת ההפרדה או הלוגו של "קואליציית הנשים לשלום" ואהוד ברק בכרזה לציון 18 שנה לכיבוש. והנה גם העמודים שהוקדשו רק לישראל, שמציגים את הכרזות של דוד טרטקובר ושל יוסי למל, אבל גם את אלו של עידו (סאני) ארזי ואפילו של "אם תרצו", תנועה שהקשר בינה לבין השלום באמת אינו ברור.

רודי באור וורה באור קוקוט

"זו באמת היתה אחת השאלות המרכזיות שהתעכבנו עליה, מה ההבדל בין דימויים הרמוניים שמטרתם לתמוך ברעיון השלום לבין דימויים מסוג אחר, שמציגים סמלים או סיסמאות נגד המלחמה", מספר בראיון טלפוני המעצב הגרפי השווייצי רודי באור, שערך את הספר יחד עם אשתו, הסוציולוגית ורה באור קוקוט. "אני חושב שקשה להפריד בין השניים, במיוחד בתרבות המערבית. לעומת זאת, כשאתה משווה את הדימויים של התרבות החזותית הסינית, שמבוססת על הרמוניה ושלווה, אתה יכול למצוא שם לדוגמה את הדרקון שיוצא לאור רק כשמגיע השלום. בתרבות המערבית אנחנו עושים מלחמה כדי שבסוף יהיה שלום.

"בנצרות, השלום והשלווה נמצאים בגן עדן, וגן עדן לא נמצא במציאות היום־יומית”, הוא מוסיף. “השלווה היא משהו שקרה בעבר או יקרה בעתיד, ובכל מקרה היא לא נמצאת כאן ועכשיו; נגיע לגן עדן אם נתנהג יפה. בדתות אחרות, גן עדן נמצא גם בהווה, הבודהיזם מדבר על איך אתה יכול להביא את גן עדן - או את השלום - לחיי היום־יום".

אלפי תמונות נכללות בספר, שיצא לאור לאחרונה בהוצאת לארס מילר השווייצית. הן אינן מספרות את ההיסטוריה של כל סמל או תמונה, אלא מדגישות את העובדה שבעידן תקשורת ההמונים, המלחמה על השלום אינה נערכת רק בשדה הקרב, אלא גם בשדה החזותי של ייצוגיו, המופצים באמצעי התקשורת ובתרבות החזותית בכלל. "מספיק לפתוח את העיתון כדי להבין שהצורך בדימויים כאלו לא יפסיק", כותב באור בהקדמה לספר, שערכיו מסודרים בסדר אלפביתי. כך, לצד ערכים כמו אקטיביזם, הסכמי שלום, גלובליזציה, הפצצה, האביב הערבי, נשיקה, יונה ואמנות, מדינות רבות קיבלו ערך משלהם; עמן נמנות לא רק ישראל אלא גם אפגניסטן, בורמה, צ'צ’ניה, יפן, קוריאה ולבנון.

העבודה על הספר החלה כשהמשרד של באור התבקש על ידי לקוח פרטי למתג את השלום. "חשבנו שזה רעיון קצת טיפשי", הוא נזכר בחיוך. "קצת בלתי אפשרי ליצור דימוי אחד לנושא מורכב כל כך. היו לנו שיחות ארוכות, ניסינו לחשוב מה ההבדלים בין הביטויים של שלום בתרבויות שונות, איך אומרים שלום בתרבויות שונות ובמצבי סכסוך שונים, ובסוף החלטנו שהדבר הנכון יהיה להוציא ספר".

איך בחרתם את הקטגוריות?

"ההחלטה הראשונה היתה לא לדבר על אנשים. לא רצינו להתמקד בהכרח בזוכי פרסי נובל לשלום או משהו כזה, רצינו ספר שהדגש שלו חזותי. התחלנו עם מלחמות ואזורי קונפליקט שונים לאורך ההיסטוריה ועם אלמנטים מדתות שונות, ואז כל תמונה שלא התאימה לאחת מהקטגוריות האלו נהפכה לקטגוריה חדשה. מבחינה כרונולוגית, התחלנו מדימויים עכשוויים ואט אט הלכנו אחורה בהיסטוריה. לא רצינו להגביל את עצמנו ולהוציא לקסיקון עכשווי בלבד, ואני חושב שזה אחד הדברים המעניינים בתוצאה הסופית: יש דימויים חדשים יותר וחדשים פחות, ויש סמלים כמו סמל השלום, שנחשב עכשווי אף שהוא נוצר בשנות ה-70, אבל יש גם סמלים דתיים ישנים יותר".

מצאתם הבדלים בייצוגים של השלום בין המדינות?

"מעבר לדוגמה של סין, שהסמלים שם עוסקים יותר בהרמוניה (אם כי כיום הם אינם משתמשים בסמלים האלו יותר מדי, אלא יותר בדימויים גלובליים) - אחד ההבדלים המעניינים שמצאנו הוא בין מדינות שמחוץ לאזורי קונפליקט לבין מדינות שהיו או שהן עדיין באזורי קונפליקט. הדימויים שמצאנו אצל מדינות שאין בהן שלום הרבה יותר אישיים. זו היתה הפתעה גדולה לגלות את זה. ביקרנו, לדוגמה, בדרום אמריקה במקום טעון מאוד והאנשים שם סיפרו לנו שרק כשהם הולכים למספרה, הם מרגישים את השקט והשלווה שלהם. דבר כזה חייב להשפיע גם על הדימויים שנוצרים באותו מקום".

רודי באור וורה באור קוקוט

אפשר בכלל ליצור דימוי שהוא לא קלישאתי בכל הנוגע לשלום?

"הרעננות נמצאת בקונטקסט. קשה לדבר על שלום באופן כללי, לכל סכסוך יש את המאפיינים שלו. אתה יכול לראות את זה בא לידי ביטוי בתמונות שצולמו לדוגמה באפריקה או במדינות שהדרך שבה הן נאבקות למען השלום שונה מהדרך של העולם המערבי. גם בסדנאות שאנחנו מעבירים ברחבי העולם בעקבות הספר, אנחנו מגלים שהסיפור האישי של כל אחד משפיע על הדרך שבה הוא רואה או מתרגם את החוויה שלו מבחינה חזותית. לא כולם צריכים להשתמש בתמונה של ג'ורג' בוש או בסמל השלום כדי להעביר מסר ברור".

דימוי יכול בכלל לשנות מציאות?

"כן, גם אם לא כל הדימויים חזקים כמו ‘גרניקה’ של פיקאסו. יש כמובן תמונות שההשפעה שלהן תהיה רק של תמיכה מבחוץ, אבל גם זה חשוב - לתמוך בקהילה בסכסוך, שתדע שהיא לא לבד. עיצוב גרפי יכול לשנות, גם אם רק קצת".

אחרי כל כך הרבה שנים שאתה עוסק בתחום, יהיה יום אחד שלום עולמי? אתה אופטימי?

"אני אופטימי אבל לא במובן שלא יהיו בכלל קונפליקטים. אני מקווה שהידע שנצבר בספר יעזור לנו בעתיד. זה לא אומר שכולם חייבים להחזיק באותן הדעות אלא האתגר הוא איך אנחנו יכולים לדבר יחד דווקא כשאנחנו לא חושבים אותו הדבר. מבחינה זו, אני מקווה שהספר הוא כלי עזר למעצבים גרפיים שבעתיד יוכלו לראות את מגוון האפשרויות שבהן אפשר לעשות שינוי. אני מקווה שבדומה לכרזה, גם הספר יוכל לשנות, אפילו קצת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו