איך מציירים מפות בעידן האינטרנט? - עיצוב - הארץ

איך מציירים מפות בעידן האינטרנט?

דווקא הנגישות של המיפוי באינטרנט פינתה מקום למפות חדשות: מאוירות, סיפוריות, שפונות לדמיון - כך מספר הנדריק הליג, שהיה שותף ביצירת אטלס מאויר שראה אור בגרמניה

יובל סער
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יובל סער

לכאורה, אפשר היה להסתדר גם בלי מאות המפות המאוירות שמופיעות בספר ״מפה של העולם״ (A Map of the World), שיצא לאור בחודש שעבר בהוצאת גשטאלטן הגרמנית, בפורמט אלבומי מהודר. במבט ראשון חלקן מזכיר את המפות הגיאוגרפיות, אלו שאמורות להיות אובייקטיביות ונאמנות לגבולות ונתונים ברורים, אולם מבט שני יגלה מפות אבסטרקטיות יותר, שמעבר לשימושן ככלי עזר לניווט מתארות סצינות מקומיות ומספרות סיפורים שיוצריהן רצו להבליט. כך או כך, המשותף לכולן הוא שאלו מפות שמעלות חיוך, או כפי שנכתב בהקדמה לספר - “מפות שאי אפשר שלא לבטוח בהן, להתאהב בהן: הן הפאם-פטאל של הקרטוגרפיה, והן משתמשות בצבעים, בפרספקטיבות ובאייקונים פתייניים״.

כ-90 מאיירים ומעצבים מציגים בספר כ-200 מפות, רובן חדשות שנוצרו בשלוש-ארבע השנים האחרונות, ואת רובן מצאו עורכי הספר באינטרנט או אצל מאיירים שעבדו בעבר עם ההוצאה לאור. הספר נפתח במפת הארועים של קיץ 2011 ששווה לשים אליהם לב, שהופיעה במגזין "מונוקל"; הוא ממשיך עם מפות הניווט העירוניות שמוציא לאור מגזין "וולפייפר" במדריכים שלו; ונגמר במפה שמספרת היכן נולדו המצאות חשובות והופיעה במגזין “הטיימס” הלונדוני. בין לבין אפשר למצוא כאן את מפת לוס אנג'לס ששמות הרחובות הוחלפו בה לשמות סרטים - כמו פארק היורה, (הסיוט ב)רחוב אלם, עמק הבובות או צ'יינהטאון; מפה שמציגה את השכונות השונות של לונדון ובה טיפוגרפיה מאוירת של שמות השכונות; מפה שמציגה את הארועים הראשיים של הלסינקי כבירת העיצוב העולמית, ועוד.

לדברי אחד מעורכי הספר, הנדריק הליג, מה שהתחיל כדרך אינטואיטיבית לסמן דרך ולעשות סדר בעולם, נהפך עם השנים לכלי חזותי מתוחכם, שעוזר למשתמשים להבין את העולם מסביבם במבט אחד. המפות שמופיעות בספר, כמעט כמו כל מפה סטנדרטית, מאפשרות לעשות סדר ולהבין את העולם הפיסי, לאלף אותו ולשלוט בו - בין אם זו מפה של ממלכה עתיקה או שרטוט ששורבט על מפית שמראה את הדרך למסיבה, מפות תיירותיות או מפות של אזורי רעש אדמה, מפות שמציגות את החנויות הכי שוות או המסעדות הכי טובות והברים הכי חמים.

5 מתוך 5 |
1 מתוך 5 |
2 מתוך 5 |

״ניסינו למצוא מפות מכל העולם כי רצינו להציג מגוון רחב ככל האפשר, אבל תוך כדי תהליך המחקר והאיסוף גילינו שמפות מאוירות מהסוג שמופיע בספר פופולאריות בעיקר בארצות הברית ובאירופה, ובמיוחד באנגליה״, מספר הליג בשיחת טלפון ממשרדי ההוצאה בברלין. ״משום מה דווקא באנגליה המפות האלו פופולריות מאוד, אולי בגלל שיוצאים שם לאור הרבה מגזיני 'לייפסטייל' ועיצוב שמרבים להשתמש במפות מאוירות".

נקודת המוצא של הספר, הוא נזכר, היתה שמפות - גם אלו המאוירות - עוזרות לנו להבין את העולם ולנווט בו. על אף שבמשך מאות שנים הפכו המפות הסטנדרטיות למעודכנות ומדויקות יותר, ושירותים כמו "גוגל מאפס" ומכשירי ג׳י־פי־אס הפכו לכלי האוטומטי שלנו לניווט, הרי המפות מהסוג המוצג בספר הפכו גם הן לאמצעי פופולרי לספר סיפור ולהתמצא בעולם בצורה חזותית. למעשה, דווקא העידן הדיגיטלי, שבו כל אחד יכול להיעזר בשירות המפות של גוגל ובג’־פי־אס, תרם למוטיבציה של עורכי המגזינים לחדש ולהיות רלוונטיים.

״המפות בספר”, מציין הליג, “מכסות מגוון רחב של תחומים והן אטרקטיביות בדיוק משום שהן שונות מהמפות באייפון, באייפד ובאתרי אינטנרנט, שתפקידן הוא רק אוריינטציה. לעומתן, המפות שלנו מייצגות אידיאל של מפה: הן לא נצמדות בהכרח למציאות אלא מתמקדות ברעיון שלשמו נוצרו. מפה שמציגה בתים בלונדון לא חייבת להיות נאמנה במאת האחוזים למציאות ולקנה המידה האמיתי. המפות המאוירות והאישיות צצו כתגובת נגד למפות הגנריות המונוטוניות של גוגל ולאובססיה המודרנית שיש לנו עם דיוק. ועדיין, כולן עכשוויות והן חלק מרוח הזמן: אנושיות, עם סיפור, הן מאפשרות להבין את הסביבה ואת עצמנו בדרך אנושית יותר, מאפשרות לנו לחלום.

הליג מדמה את הגישה להיסטורית דווקא, לא גיאוגרפית: ״אפשר לראות במפות פרשנות למה שאנחנו רגילים לתפוס כ'מפות', וזה קצת כמו היסטוריה: כששלושה אנשים שונים בוחנים את העבר, התוצאה יכולה להיות שלושה סיפורים שונים גם אם כולם בוחנים את אותה תקופה. הספר כולל חמש מפות של לונדון והן כולן שונות זו מזו כי חמישה אנשים בחנו חמש זויות שונות ובחרו להתמקד בחמישה נושאים שונים שעניינו אותם״.

נקודות המבט השונות מכתיבות ממילא גם שפות איוריות וגרפיות שונות - החל מאיורים ידניים שנסרקו למחשב ועובדו שם ועד לאיורים שנוצרו בעזרת תוכנות גרפיות. אולם, לדברי הליג, על אף המגוון האיורי הרחב לכולן משותף גירוי הדמיון. ״היה מעניין לגלות שמפות הן אמצעי לבטא לא רק את הדמיון האישי אלא גם את הדמיון של המתבונן. כשאתה משתמש במפה ועובר עליה עם האצבע, משרטט מסלול דמיוני על פי הפירוט הרב, אתה נסחף למקום אחר״.

הפירוט הרב תורם גם לאמון שאנשים רוחשים למפות האלו. ״אפשר לראות שהעבודה על חלק מהמפות בספר היתה רבה והמאיירים השקיעו בהן זמן רב”, אומר הליג. “זו עבודה תובענית, כי בחלק מהמקרים הפירוט הוא מדהים. בנוסף, כל המפות האלו הן כאמור משחקיות, מה שנועד לגרום לאנשים לחלום על מקומות אחרים, לרצות להגיע אליהם. בסופו של דבר, אלו לפעמים כבר לא מפות אלא דימוי שמייצג חיים, שמספר סיפור, וגם איור שיכול לעמוד בפני עצמו מבחינה אמנותית״.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ