בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המאיירת שבוראת עולמות על הבמה

אורית ברגמן מעולם לא הסתפקה בנייר ותו לא. שיתוף הפעולה שלה עם תיאטרון קליפה מאפשר לה קשר עם הקהל ועם יוצרים אחרים

תגובות

ב-2008 הזמינה עידית הרמן, המנהלת האמנותית של תיאטרון קליפה, את המאיירת אורית ברגמן, לעבד את ספרה השני להצגה. הספר, "שבתאי מסכן", שיצא בהוצאת כנרת ב-2004, מספר על שבתאי הכלב שנשאר כל יום לבדו בבית, אולם בניגוד למצופה, האיור מספר סיפור אחר מהטקסט. "את זה רק מי שגם כותב את הספר וגם מאייר אותו יכול לעשות", אומרת ברגמן בחיוך.

כך, בעוד שהסיפור מספר על הכלב המסכן שנשאר בבית, האיורים מציגים תמונה אחרת, של כלב המוצא עיסוקים משעשעים בזמן שבעליו נעדר מהבית: בעוד שהילדה תוהה "אולי הוא רעב", האיור מתאר חיות משתוללות במטבח, למשל. "הסתירה בין הטקסט לאיור יוצרת היפוך תפקידים מצחיק בין ההורה המקריא, שאינו מודע למה שקורה בבית, לבין הילד שקורא את האיורים ומפרש נכון את את המציאות”, אומרת ברגמן.

גדי דגון

מה ההבדלים בין הספר להצגה?

"בהצגה עיניין אותי להכניס לאיור אלמנט של זמן. יצרתי תפאורה שהיא כמו ספר נפתח והיא מסתובבת על גלגלים. בכל פעם פותחים דף נוסף ובשיא ההצגה התפאורה מסתובבת במהירות והדמויות רצות בין החדרים. ניסיתי ליצור פרפסקטיבה מוזרה, חלל שטוח שהדמויות עומדות לפניו כמו בהצגה, מין 'דו-ממד תלת-ממדי'. בנוסף לכך, בספר ילדים הקצב נקבע על ידי הדפדוף, והוא מקובע למספר נתון מראש של כפולות. כדי ליצור הפתעה, או להיפך - תחושה של זמן מתמשך - אני משתמשת בדרמה של הפיכת הדף, כל כפולה היא סצינה חדשה. בספר רגע הפיכת הדף נתון בידי הקורא, במחזה השליטה בהפיכת הדף עוברת למחזאי ולבמאי. כמאיירת גיליתי שבתיאטרון אפשר להכניס הרבה כפולות לאותה הסצינה, והמעבר מכפולה לכפולה יכול להיעשות על ידי מיקוד תאורה על אלמנט בתפאורה, שינוי קצב המשחק או כניסה של דמות. זה פשוט תענוג".

סירה בהתכתבות

ברגמן, בת 46, נולדה בירושלים ומתגוררת בכרם מהר״ל. היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל וכיום מלמדת בה איור ועיצוב. היא זוכת פרס העיצוב מטעם משרד התרבות והספורט ל-2009 וזוכת פרס מדליית כסף מטעם מוזיאון ישראל לאיור ילדים ל-2010.

אבישג שאר-ישוב

לאחר סיום לימודיה עבדה בהיי-טק בתפקידי קריאייטיב שעסקו בתכנים לאינטרנט, בין השאר בניו יורק. בשובה לארץ החליטה להתמקד באיור. בין השאר איירה לעיתונים “ידיעות אחרונות”, “מעריב” ו”הארץ” וכן החלה לעבוד על ספרי ילדים. “הבנתי שאני רוצה גם לכתוב”, היא אומרת, “כי כך אוכל לאייר את הסיפורים שאני רוצה. וככה כתבתי את הספר הראשון שלי, 'הדולפינה הכחולה', שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד, המספר על אבא שבונה בגינה שלו בירושלים סירת מפרש בהתכתבות".

בניצנים למעבר מדו-ממד לתלת-ממד אפשר היה להבחין כבר בספרה הראשון, שאליו הוסיפה ברגמן דף נתלש עם דגם של הסירה בניסיון לפרוץ את הפורמט המוגבל של ספר. "הבנתי שאני רוצה לצאת מהנייר, שאיור יכול לחיות בחללים אחרים. גם כשעבדתי בהיי-טק עבדתי בתוכנות תלת-ממד. עד היום, בכל הפרויקטים שלי, אני יוצרת בסביבה איורית בעולם אמיתי, פיסי".

לאחר "שבתאי מסכן" נמשך שיתוף הפעולה בין ברגמן לתיאטרון קליפה בארבע הצגות נוספות שבהן היא מילאה שורה של תפקידים הקשורים לתפאורה, כתיבה, עיצוב תלבושות, דרמטורגיה, איור כרזות ועוד.

אורית ברגמן

פרויקט מרשים שהביא לשיא את כישרונה היה "ק", מופע תלוי-מקום שהתקיים במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים בפסטיבל ישראל 2009. ברגמן יצרה כרזה לפי סיפור קצר של קפקא, "השאיפה להיות אינדיאני", שהיתה חלק מתפאורת ההצגה. על עבודה זו זכתה במדליית כסף מטעם אגודת המאיירים האמריקאית - המאיירת הישראלית הראשונה החיה ועובדת בארץ שזכתה בפרס זה.

"זו הצגה שהיתה מורכבת מהרבה הצגות קטנות שהוצגו בתאי הכלא, כל אחת היתה מבוססת על סיפור קצר אחר של קפקא”, היא מתארת. “ניסינו לחשוב איך לאגד את כל ההצגות האלו למופע אחד, אז עלה הרעיון של יריד מוזרויות, פריק שואו, שבו מופעים שונים מתחרים על תשומת הלב של הקהל, שנדרש לבחור לאן להיכנס. יצרנו ביחד עם קובי ברחד ונועה שוורץ תוכנייה שמורכבת מעלונים נפרדים, המכילים בצד אחד את הסיפור ובצד השני את האיור. העלונים חולקו בחצר הכלא לפני שהקהל נכנס למופע והתוכנייה הייתה האוגדן, מה שאיפשר לצופים לקחת את הסיפור ולקרוא אותו בבית.

"בנוסף לכך יצרתי לחמישה מהמופעים כרזות שמפרסמות אותם וריצפתי את קירות המוזיאון בכרזות כדי ליצור אווירה של יריד מופעים. רצינו ליצור תחושה קפקאית של ערעור המציאות ותעתועים של משמעות. לכן הכרזות מתארות מציאות שקרית של המופעים. לדוגמה, הכרזה של הרווק מתארת דמות גברית מאצ'ואיסטית וסטריאוטיפית, בעוד שבמופע עצמו הוא מוצג כדמות עלובה המכינה תיאטרון בובות מלחם ובסופו של דבר אוכלת את כולו".

סיפורה של צבועה

שיתוף הפעולה האחרון בין ברגמן לתיאטרון קליפה הוא עיבוד בימתי לספרה של ברגמן "השיר של לולה", שיצא ב-2008 בהוצאת מודן ושהצגת הבכורה שלו התקיימה בחודש שעבר. בהצגה היתה ברגמן אחראית על הכתיבה ועיצוב התלבושות והבמה. הספר מגוללת את סיפורה של צבועה לא פופולרית. "מקצוע האיור הוא מקצוע בודד, ובשיתוף הפעולה עם עידית מצאתי דרך ליצור ביחד”, היא אומרת. הפרשנויות שעידית נותנת בבימוי שלה, והדרך שבה הסיפור והאיור קמים לחיים, הם מופלאים בעיני. כל אחד מהאנשים שעובדים על ההצגה - השחקנים, הכוריאוגרפית, יוצרת התלבושות, המוסיקאים, התאורן - מוסיפים נקודת התבוננות אחרת על הסיפור שלי. תמיד רציתי לראות את האנשים שיושבים בערב במיטה של הילד ומקריאים את הסיפורים שכתבתי; ההצגה היא הזדמנות לראות גם את הקהל וגם את היוצרים שעובדים אתי, מקריאים את הספר בדרכם".

יש הבדל בין האיור שלך למבוגרים לבין זה לילדים?

"ילדים פתוחים לקבל איור יותר ממבוגרים, בוודאי יותר ממה שמבוגרים חושבים. אני לא מנסה להיות נחמדה לילדים יותר משאני נחמדה לאנשים מבוגרים, כי אני רואה בהם אנשים לכל דבר. לא הכל צריך להיות חמוד ולא הכל טוב”.

ב”שיר של לולה”, היא מספרת, “עיניין אותי כמאיירת ליצור דמות מכוערת ומפחידה, ולהצליח לחבב אותה בסוף הספר על הקוראים. ומה יכול להיות יותר מכוער מצבוע? עשיתי הרבה סקיצות ללולה, הלבשתי אותה בשמלת ילדה ונתתי לה תסרוקת מוהוק מטורפת. כשגמרתי לאייר את כל הספר, ראיתי שהוא לא עובד. מרוב עבודה על לולה התאהבתי בדמות והפכתי אותה לחמודה מדי. לפעמים זה דווקא קשה להיות גם המאייר וגם הסופר". כיום, מספרת ברגמן, היא עובדת על סדרה לפעוטות סביב דמות של פילון שנקרא טוטו, בהוצאת מודן, ועל “יומנה של לוכדת כרישים”, מעין יומן מסע מאויר לגילאי 7-12, שייצא בהוצאת אסיה.

למה מופיעות בספרים שלך כל כך הרבה חיות?

"אני אוהבת חיות וגם יותר קל לי לאייר חיות מאנשים. אני גם חושבת שבחיות אפשר לקבל הרבה יותר בקלות עיוותים. אנחנו הרבה יותר רגישים לדמויות אנושיות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו