עיצוב איטלקי: שליחות בינלאומית? - עיצוב - הארץ

עיצוב איטלקי: שליחות בינלאומית?

עיצוב איטלקי, מהותו ושלל השפעותיו היו אחד המרכזים של שבוע העיצוב במילאנו, שהתקיים בצלו של המשבר הכלכלי המתמשך. בין החידושים שהוצגו: טכנולוגיה ישראלית-אמריקאית המשנה את אופיים של מסכים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יובל סער

מילאנו

שבעה בתים קיבלו את פני המבקרים בתערוכה "הכירו את העיצוב: מסביב לעולם", שנפתחה בטריאנלה, מוזיאון העיצוב של מילאנו, לרגל שבוע העיצוב של העיר שננעל בשבוע שעבר. כל בית הציג סביבת מגורים מעיר אחרת ברחבי העולם: סאן פאולו, ניו יורק, וינה, בייג'ין, טוקיו, פאריס ומלבורן. הם נבנו במורפולוגיה המוכרת של בית - חדר מרובע וגג משולש, שהחזית והגב שלהם הוסרו כדי לאפשר לבחון את תכולתם. בכל חדר הוצגו פריטים איקוניים של העיצוב האיטלקי לצד חפצים יום-יומיים למיניהם. צדם החיצוני של הגגות הציג תבליט של מפת העיר, ואילו בגב הבית הוצג סרטון על מסך גדול שבו אפשר היה להתרשם מסגנון החיים המקומי בכל עיר.

ואולם, התערוכה לא ביקשה להציג את העיצוב האוסטרי או הברזילאי, כי אם את "השליחות" הבינלאומית של העיצוב האיטלקי ואת יכולתו להשפיע על סגנון החיים בכל העולם. במלים אחרות, לבטא את הערכים הרעיוניים, העיצוביים, היצירתיים והפוריים של העיצוב האיטלקי דרך הצגתם של גיבורי התרבות והאייקונים של התחום."התערוכה מייצגת את הערך הבינלאומי של התווית 'Made in Italy' ואת יכולתה להעניק השראה לסגנונות החיים של הבירות הגדולות של העולם", כתבו מארגני התערוכה. "מקירות הגבס של פאריס לסגנון הזן היפני, מהמודרניזם הברזילאי ללופט הניו-יורקרי הטיפוסי - שבע דוגמאות לדרך שבה העיצוב המקומי יוצר אינטראקציה עם האלגנטיות העכשווית של הריהוט האיטלקי".כך, רהיטים של חברת העיצוב האיטלקית "בי-אנד-בי איטליה" בעיצוב נאוטו פוקאסווה ופטרישיה אורקיולה שולבו בבית הברזילאי, ורהיטים שעיצב רון גלעד בעבור מותג העיצוב "מולטני אנד סי" שולבו בווילה הווינאית.

מבואת הביתן של ויטרה בעיצובה של הלה יונגריוס במרכז הירידים של מילאנוצילום: Marcus Gaab, Francesco Stelitano

ואולם, מעבר לעיצוב ולסגנון המרשים של התערוכה ושל החדרים, האם אפשר לכנות את התוצאה הסופית עיצוב איטלקי? האם כשמעצבת ספרדייה ומעצב יפני מעצבים בעבור חברה איטלקית, זהו עיצוב איטלקי? איך אפשר להגדיר את התוצאה כאשר רון גלעד - שחילק את זמנו בעשור האחרון בין ניו יורק, מילאנו וישראל – יוצר אף הוא בעבור מותג עיצוב איטלקי?

בנוסף לכך, האם היה אפשר לנחש היכן נמצא כל בית מבלי להציץ בשלטים שציינו את שמות הערים? מבלי להביא בחשבון את הכרית עם דגל ברזיל שהונחה על הספה בחדר הברזילאי? בכמה בתים ברזילאיים יש כריות כאלו על הספה? ובסופו של דבר, האם אפשר להגדיר עיצוב לפי לאום במאה ה-21 ולמה זה בכלל משנה?

מנורות משוחחות

תשובות לשאלות אלה היה אפשר לנסות למצוא גם בתערוכה המרכזית במוזיאון, "עיצוב. סינדרום ההשפעה", שאף בה לקחו חלק אותם המעצבים והחברות שבתערוכת הבתים מסביב לעולם. התערוכה, שישית במספר בסדרה שמארגן מוזיאון הטריאנלה, מנסה להציע פרשנות חדשה לעיצוב האיטלקי ולמקורותיו ולבדוק את ההשפעה שלו כיום.

בדומה לתערוכה שהוצגה באותו החלל לפני שנתיים, "בתי החרושת של החלומות", גם תערוכה זו אופיינה באווירה חיננית ולא פורמלית, במיוחד חלקה השני, שהוקדש לניסיון ליצור הקשר חדש לקלאסיקות האיטלקיות על ידי הצבתן לצד פריטים עכשוויים יותר. חלקה הראשון של התערוכה הוקדש ל"המצאת העיצוב האיטלקי", למאסטרים של עידן הזהב של התחום שפעלו בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. חלק זה כלל עשרה מיצבים של מעצבים כמו סטודיו פורמהפנטזמה ומרטינו גמפר, שיצרו מחווה למעצבים כמו ויקו מג'יסטרטי, אקילה ופייר ג'יאקומו קסטליוני, קרלו סקרפה, אטורה סוטסאס, ברונו מונארי, ג'יו פונטי וג'ו קולומבו.

חלק נוסף של התערוכה הוקדש לקבוצה היסטורית של 12 חברות, שהתפתחו בעיקר בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה והיה להן חזון ייחודי של עיצוב. חלק זה כלל 12 מיצבים מושכי עין שיצרו אלסנדרו מנדיני לאלסי, אנטוניו צ'יטריו ל"בי-אנד-בי איטליה", מריו בליני לקאסינה, מטאלי קראסט לדאנס, רון גלעד לפלוס, פרוצ'יו לוויאני לקרטל, פטרישיה אורקיולה למורוסו ועוד. לדוגמה, במיצב שהוקדש לחברת אלסי הציב אלסנדר מנדיני רכבת צעצוע שהובילה מיניאטורות של פריטי החברה לצד תמונת נוף פוטוריסטית (של הצייר האיטלקי ג'רארדו דוטורי), במטרה ליצור תחושה אירונית ומשחקית של החברה ושל העיצוב הפוסט מודרני שלה. במיצב "ארוחת ערב קלה" שתיכנן רון גלעד לחברת התאורה פלוס הוצבו מיניאטורות של גופי התאורה האיקוניים של החברה מסביב לשולחן עגול, כאילו הם אנשים היושבים מסביב שולחן ומשוחחים ביניהם, בהשראת הצורה האיקונית הייחודית של כל גוף תאורה. 

את התשובות לשאלה מדוע העיצוב האיטלקי עוסק בעצמו אפשר היה למצוא מחוץ למוזיאון. ואמנם, בעקבות המשבר הכלכלי ומשבר הזהות שפוקד את התחום בחמש השנים האחרונות, גם העיצוב האיטלקי נאלץ לבחון את מצבו בקפידה.

4 מתוך 4 |
“בית” ברזילאי בתערוכה “הכירו את העיצוב: מסביב לעולם”
1 מתוך 4 |
ספה של מורוסו בעיצוב רון ארד
2 מתוך 4 |
אגרטל של איתי אהלי

הרבה לפני שנפתח יריד הרהיטים הבינלאומי במילאנו ריחפה מעליו השאלה, כיצד הוא יושפע מהמשבר הכלכלי שפוקד את העולם. היריד השנתי, המתמקד בעיצוב ריהוט ותאורה והוא מירידי העיצוב החשובים בעולם, התקיים בשבוע העיצוב זו הפעם ה-52. גם לאחר פתיחתו המשיכה הסוגיה להעסיק את המבקרים, כמו את המציגים. ההנחה המוקדמת והרווחת היתה שגם השנה תימשך המגמה של חמש השנים האחרונות, שבאה לידי ביטוי בירידה במספר המבקרים ובהשקעה הכספית של החברות הגדולות. במשך שבוע העיצוב נתגלעו חילוקי דעות: המבקרים נחלקו בין אלו שהצטופפו ברכבת בדרך ליריד לבין אלו שמצאו בקלות מקום ישיבה; בין אלו שלא הצליחו להשיג מונית באמצע היום לבין אלו שלא נתקלו בבעיה דומה; או בין אלו שטענו כי בניגוד לשנים קודמות כלל לא שמעו רוסית ברחבי היריד לבין אלו שטענו כי דווקא הסינים והאמריקאים הם אלה שלא באו השנה.

יומיים לאחר נעילת היריד, באמצע השבוע שעבר, פירסמו מארגניו, חברת Cosmit, שמספר המציגים הגיע השנה לכ-2,500 חברות מכל העולם, ושמספר המבקרים ביריד היה  324 אלף בני אדם שבאו מ-160 ארצות - ירידה קלה מהשנה שעברה, אז ביקרו ביריד 338 אלף מבקרים. גם אם זו ירידה קלה, מספר זה עדיין רחוק מהשיא של שנת 2008, אז פקדו את היריד כ-384 אלף מבקרים. בשיחות רשמיות הפגינו בעלי החברות, הקמעונאים והסוחרים אופטימיות ודיווחו על התעניינות רבה. שלא לציטוט הביעו כולם חשש, אולם התנחמו בכך שאם יש יריד עיצוב מרכזי אחד בעולם, זה היריד במילאנו. 

כצפוי, בלטו ביריד התצוגות של חברות העיצוב הוותיקות והמובילות כמו ויטרה, מורוסו וקרטל. גם השנה הציגה חברת ויטרה את פריטי הריהוט שלה בסביבות מגורים שעוצבו על ידי המעצבת הלה יונגריוס. יונגריוס, שמתמחה בשימוש אינטליגנטי במשטחים ובבחירה מפתיעה ורעננה של צבעים, הכינה סקאלה צבעונית ייחודית שהתייחסה לפריטי הריהוט ההיסטוריים של מעצבים כמו ג'ורג' נלסון וצ'ארלס וריי אימס. היא העניקה להם טוויסט מקורי מבלי להתכחש לשורשים שלהם, ואף שלרוב היה זה עדכון בלבד, התוצאה היתה רעננה ועכשווית.

את מרב תשומת הלב בביתן של מורוסו מיקדה מערכת הישיבה המודולרית בעיצובו של ורנר איסלינגר, Bikini Island. המערכת כללה רכיבים שונים בצבעוניות רכה ונעימה בשלושה גבהים - ספות, שולחנות, ארוניות קטנות, שולחנות קפה, מסגרות מתכת בדמות צינור שיכולות לשמש מתלים, וילונות ויחידות מדפים קטנות שמעניקות אפשרויות שונות ליצירת אזורים שונים. כך, המערכת יכולה לחבר בין הייצור ההמוני לבין התאמה אישית, אחת המגמות שעולם העיצוב עוסק בהן בשנים האחרונות.איסלינגר ביקש לבטא את השינוי באורח החיים המודרני כפי שהוא בא לידי ביטוי בסלון הביתי, כשהורים וילדיהם עושים בו פעילויות שונות כמו קריאה, הירגעות, גלישה באינטרנט, כתיבת מיילים, משחקים, שיחה עם חברים, צפייה בסרטים ועוד. לטענתו, הספה המסורתית שניצבת מול הטלוויזיה כבר מזמן לא רלבנטית, והמערכת שהוא מציע מזמינה כל אחד להחליט מה יהיה ההרכב הטוב ביותר בעבורו בהתאם לשטח הפנוי ולפעילויות החביבות עליו.

עוד במורוסו הציג המעצב רון ארד ספה אדומה בעלת מראה מתוחכם ומהודר, שייחודה בכך שהמושבים שלה נעים קלות קדימה ואחורה כמו נדנדה. ארד גם הציג חידוש עולמי בפרויקט "‏Office For Living" שאצר האדריכל המפורסם ז'אן נובל. הפרויקט הציג סוגים שונים של משרדים, שהמאחד ביניהם הוא הזליגה בין הבית למשרד - המחייבת את האדריכלים והמעצבים לאמץ גישות מודרניות בעיצוב משרדים ולנטוש פרדיגמות ישנות ואחידות.נובל הציג בביתן מרובע שמונה חללים, שכללו משרד בדירה ישנה, שהזכירה במבנה שלה דירה תל-אביבית ישנה טיפוסית; סטודיו לעיצוב תעשייתי ששוכן בלופט גדול; משרד שממוקם באחד מהחדרים של דירה פרטית; משרד ששוכן בגורד שחקים; לצד חלל שעסק בפתרונות תאורה חדישים וחלל שהציג צילומים של משרדי המאסטרים של העיצוב האיטלקי, לצד כמה מפריטי הריהוט כמו שמופיעים בהם.

במסגרת המיצב הציג ארד עמדת עבודה המורכבת משולחן, מדפים וקיר, בשילוב צבע אקטיבי - פטנט טכנולוגי בשם Active True Colour של חברה ישראלית-אמריקאית (Versatile), שארד משמש כארט-דירקטור וכמעצב הראשי שמלווה אותה בפיתוח מוצרים.

צבעי הטכנולוגיה החדשה שונים מאלה המתקבלים ממסכים רגילים: אם מסכים שונים צורכים חשמל באופן תמידי ומתמשך, מפיקים אור שמטריד את העין והמוח ומאבדים את צבעם ללא אספקת חשמל - הצבעים של טכנולגיית Active True Colour אינם מרצדים, נעימים לעין ולסביבה ונשארים חיים גם ללא אספקת חשמל. מכיוון שרק ברגע שינוי הצבע הטכנולוגיה צורכת חשמל, צריכת החשמל היא מינימלית. את הטכנולוגיה החדשה אפשר ליישם באינספור אפליקציות ואביזרים, ממשטחים דרך רהיטים ועד לאבזרי אופנה ואווירה למיניהם. 

בדומה לשנה שעברה, השתלט המעצב הבריטי הוותיק טום דיקסון על מוזיאון המדע והטכנולוגיה של מילאנו והקים בו מתחם מעצבים ששמו Most (ראשי התיבות של המוזיאון). בפתח המתחם הציג דיקסון את גופי התאורה החדשים שלו וכן את קולקציית הקפסולה שעיצב בעבור אדידס, סמוך לבית תה שהקים במיוחד לרגל שבוע העיצוב.בגלריה רוזנה אורלנדי, לצד מעצבים ותיקים כמו פיט אין הייק וחיימה חיון היה אפשר למצוא נציגות ישראלית מרשימה. המעצב ניר מאירי הציג את מנורות האצות המקסימות שלו, שעל אף החומר המתכלה שממנו הן עשויות, התוצאה הסופית עמידה בפני זעזועים והאור שהן מפיקות נעים, מיוחד ומרשים.

איתי אהלי הציג סדרת אובייקטים בשם Unpacking שכללה קערות, מנורות ואגרטלים מפוליאוריתן. העבודה על סדרת המוצרים התחילה ממחשבה על אריזה שתפקידה להגן על המוצר ונזרקת לפח לאחר שפותחים אותה. אהלי החליט להשתמש באריזה כחלק מהתבנית שמשפיעה על צורת האובייקט שנוצר בתוכה. כך, התבנית היא גם האריזה, ומי שקונה את המוצר הוא זה שפותח את התבנית, הראשון שרואה את המוצר. במשך היריד נודע על זכייתו של אהלי, יחד עם שותפיו תומה ואיי וכריסטיאן פיביג, בפרס הראשון בתחרות העיצוב של חברת Moooi והמגזין "Frame". את הפרס הם קיבלו על "יחידת הריהוט האימפולסיבית" שיצרו בעבור C-Fabriek - תערוכה שהתקיימה ביוזמתם בשבוע העיצוב של הולנד, שהתקיים באיינדהובן באוקטובר 2012. התערוכה, שאצרו ואיי ואהלי, שניהם בוגרי התואר השני של האקדמיה לעיצוב באיינדהובן שמתגוררים בעיר, ייצגה כמה מהנושאים הבוערים שמעסיקים כיום את עולם העיצוב: העיסוק במקומי, אובדן הקשר עם תהליך הייצור ועם קהל המשתמשים, ויצירת אלטרנטיבה לצרכנות, לתיעוש ולייצור. השניים פנו לפיביג, והוא בנה מסור שהונח במסעדה שבקומת הקרקע של המבנה שבו הוצגה התערוכה וייצר במקום את הרהיטים שעיצבו השניים. בחלקה הצפון-מזרחי של העיר, מתחם "ונטורה למברטה" צמח השנה לממדים כמעט מפלצתיים. מה שהיה רק לפני שלוש שנים מתחם מרענן וחדשני, נהפך למתחם גדול מדי שקשה להתמצא בו ולעקוב אחרי מאות המעצבים, החברות והמוסדות שמציגים בו. בניסיון לעשות סדר בבלגן חולק המתחם לתת-אזורים שהוקדשו לאקדמיות לעיצוב מכל העולם, להצגת עבודות בתהליך בניגוד לעבודות סופיות ועוד.

במפתיע, היה אפשר לפגוש בוונטורה למברטה את אחת הדוגמאות המייצגות להשפעת המשבר הכלכלי על חברות העיצוב. בחלל קטן הציג מותג העיצוב הבריטי "אסטבלישד אנס סאנס" את הקולקציה החדשה שלו. מי שבעבר השיקה פריטי עיצוב נחשבים והיתה החברה שערכה את המסיבות הכי מגניבות בעיר, עם יחסי הציבור הכי מוצלחים, הציגה תצוגת תכלית עניינית ודלה לעומת השנים האחרונות. ניגוד מוחלט לכך, כמו לכל התצוגות בעיר, היתה התצוגה של חברת moooi ההולנדית באזור ששמו זונה טורטונה. במה שהיתה ללא ספק התצוגה היקרה והראוותנית ביותר השנה, הציגה Moooi את הקולקציה החדשה שלה תחת השם "Unexpected Welcome". באולם תצוגה שגודלו  1,700 מ"ר הוצגו רהיטי החברה לצד תצלומי ענק של הצלם ארווין אולף, שהתנשאו לגובה של 4.5 מטרים. הדימויים שהוצגו בהם - ספק סוריאליסטיים, ספק דקדנטיים - עם רמיזות מיניות למכביר, הציגו נערים חשופי חזה לצד ספורטאים שרירניים ונשים צעירות, כולם במבט מעורטל ומצועף, בפנימיות פרטיות ובאחוזות פאר. קשה היה שלא לראות בתצוגה של Moooi תזכורת למסיבות הפאר ולהשקות הגרנדיוזיות שהתקיימו במילאנו רק לפני עשר שנים. האם היא מסמנת חזרה לראוותנות של פעם או מהווה שירת הברבור של עולם העיצוב האיטלקי כפי שהכרנו אותו עד היום? כדי לדעת את התשובה ניאלץ להמתין בסבלנות עד ליריד של השנה הבאה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ