מעצב התיקים שעיצב כתר למלכת אנגליה

רוסלו שמריה היה חלק מהצוות שעיצב את התלבושות למופע של מדונה בישראל, וכתר שעיצב ב-2012 נקנה לאוסף הפרטי של מלכת בריטניה. אבל בשנתיים האחרונות הוא מרכז את מאמציו בהפצת התיקים שהוא מעצב

יובל סער
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יובל סער

בשנת 2008, חמישה ימים לפני מועד תצוגת האופנה המסורתית של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, התבשר רוסלו שמריה - לצד שישה סטודנטים נוספים מהמחזור שלו - שלא יוכל להציג את פרויקט הגמר שלו, שעסק במושג ההתכלות. סקירה של הפרויקטים שהיה מעורב בהם מאז מעמידה בספק את המעמד המיתולוגי שמקנים בתי הספר לעיצוב לפרויקטי הגמר, כמו את ההנחה שהם מהווים מדד להצלחה.

בשנתיים האחרונות מרכז שמריה את מאמציו בהפצת התיקים שהוא מעצב. את התיקים הוא תופר משילובים של יריעות פלסטיק צבעוניות, חתיכות ג׳ינס ישן, פנימיות של גלגלי אופניים ובדי אולטרה שמשנים את צבעיהם בחושך. לפני כן הוא היה חלק מהצוות שעיצב את התלבושות למופע של מדונה בישראל, עיצב תלבושות לקליפים מקומיים, ואם זה לא מספיק - כתר שעיצב ביחד עם מעצבת הטקטסיל עדן צסין ב-2012, כחלק מפרויקט מיוחד של שנקר ושגרירות בריטניה בישראל לציון 60 שנות מלוכה של מלכת בריטניה, נקנה לאוסף הפרטי של המלכה.

״לא קיבלתי את זה קשה״, הוא נזכר בתקרית ההיא. ״אתה עובד ועובד, אנשים נכנסים ללחץ, מוציאים אלפי שקלים, אבל אני לא הייתי כזה. אני הוצאתי 14 שקלים על בד שקניתי. באמת, אני לא צוחק, ובסוף כתבו הרבה על השמלה שעיצבתי. במחלקה לימדו אותנו מהיום הראשון שיש עיצוב ויש אמנות. הפרויקט שלי היה אמנותי יותר, מופשט יותר. אני חייב למחזר חומר, דווקא לעשות משהו מכלום. אולי זה קשור לתהליך שעברתי מאז שהגעתי לארץ, שהתחלנו מכלום, מאפס. אני בטוח שזה משהו שמלווה אותי עד היום, להתחיל מכלום ולעשות משהו שבסוף הוא ׳וואו׳״.

שמריה, בן 34, נולד בבאקו (אזרבייג׳אן) ועלה לארץ בשנת 1992. משפחתו השתכנה ברמלה והוא התחיל ללמוד בבית הספר בכפר חב״ד. ״אמנם המשפחה שלי היתה מסורתית אבל בארץ כבר חזרתי בתשובה, עניין אותי העולם הזה. היום אני לא קולט שקיבלתי כאלו החלטות בגיל כזה: איך ילד בן 12 חוזר בתשובה, ושנתיים לאחר מכן מחליט לחזור בשאלה?״.

בגיל 15 הוא עבר ללמוד בפנימייה בבן שמן. ״זה לא באמת עבד, אבל למדתי שם דרך חיים מרתקת שנשארה אתי״. אחרי הצבא הוא ניסה להתקבל לשנקר, אבל לא התקבל בפעם הראשונה. שנה לאחר מכן ניסה שוב, ורק אז קיבל תשובה חיובית. בשנה הראשונה ללימודים גילה את עולם הטקסטיל ונשאב לתוכו. ״עד היום אני לא מבין למה מפרידים בשנקר בין עיצוב טקסטיל לעיצוב אופנה. אני לא יכול להפריד בין שני העולמות".

7 מתוך 7 |
מתוך הקולקציהצילום: רוסלו שמריה
1 מתוך 7 |
הכתר למלכה אליזבת בתהליך העבודהצילום: זיו רדר
2 מתוך 7 |
מתוך קולקציית של שמריה (צילום לילה)צילום: רוסלו שמריה

לאחר שסיים את הלימודים המשיך לעבוד במותג האופנה ״גריפ״, שם עבד כבר מ-2007. ״במשך ארבע שנים עבדתי שם עד שנמאס לי, לא יכולתי לשבת יותר מול המחשב. הרגשתי שכבר אין לי לאן להתפתח. עזבתי, נסעתי לחו״ל, ביקרתי חברים, טיילתי ועשיתי כל מיני עבודות קטנות. לאט לאט חזרתי לעולם האופנה. התחלתי לעצב תלבושות לקליפים, הייתי מעורב בהפקה של ערוץ האופנה ועוד״.

יום שבת אחד קיבל טלפון מפתיע. ״חברה טובה הציעה לי לעבוד על התלבושות של המופע של מדונה בישראל. לא קלטתי, אמרתי לה שאני אחשוב על זה ושאלתי אם אני יכול לחזור אליה. סגרתי את הטלפון ופתאום קלטתי מה אמרתי. מיד חזרתי אליה ואמרתי שכן. ביחד אתי היו עוד שלושה מעצבים, עיצבנו את מה שנקרא ׳הטרנדים׳, פריטי הלבוש ששומרים לרגע האחרון. הסתכלנו על הפריטים הקיימים וחשבנו איפה אפשר להוסיף, לשנות, לחדד את הגזרה. עבדנו עם חומרים שהגיעו במיוחד מחו״ל, מין מתכת גמישה שלא מייצרים בארץ, ויצרנו פריטים שמצד אחד נראו קשיחים אבל בפועל הם היו גמישים. כשנגמר המופע הצוות רצה שנמשיך אתם להופעות הבאות אבל זה לא יצא לפועל בגלל בעיות תקציביות. הם היו מוכנים לשלם יפה אבל לא יכלו לממן גם מגורים״.

באותה תקופה היה מעורב גם בפרויקט שבמסגרתו מרצים ובוגרים ממחלקות העיצוב של שנקר עיצבו כתרים ייחודיים ומקוריים לציון 60 שנות מלוכה של מלכת בריטניה. הכתרים הוצגו באירוע חגיגי ומיוחד בבית השגריר הבריטי בישראל. ״העבודה על הכתר היתה מטורפת, במשך חודשיים עבדתי רק עליו. הכתר, שעשוי כולו מחוטי נחושת שעברה קורוזיה, נראה בסוף כאילו ארכיאולוג מצא אותו אחרי 200 שנה באדמה. היה לי חשוב שהוא ייראה אורגני, למרות שהוא כולו עשוי ממתכת תפורה. מבחוץ אתה לא רואה את כל העבודה שהושקעה בו, הפנים שלו שזור כולו באבני סוורובסקי. זה ׳כתר על כתר׳, רק כשאתה מתקרב אתה מגלה בתוכו עוד עולמות, כמו בקונכיה. בסוף היתה את התערוכה בשגרירות והיה ממש מוצלח. הם לקחו כמה כתרים למוזיאון הפרטי של המלכה ולאחר מכן הם אמורים לעבור למוזיאון היהודי בלונדון. אני עדיין מחכה לתמונות של הכתר עם הנסיך והמלכה, שיהיה מה להראות לאמא״, הוא צוחק.

את התיקים שהוא מעצב בשניים האחרונות הוא מוכר בעיקר דרך פייסבוק ואינסטגרם ובעיקר לחו״ל. הקולקציה כוללת תיקים בגדלים משתנים - תיקי צד, תיקי יד ותיקי גב - ואפשר להזמין אותם גם בהזמנה אישית, בטווח מחירים של 1,200-250 שקלים. ״אני עובד על כל תיק הרבה זמן והבעיה היא שבארץ אין כל כך שוק לתיקי גב שעולים 700 שקלים, אם אתה לא מותג אופנה גדול. הכי הרבה אני מוכר באמסטרדם ובברלין, רק בחצי השנה האחרונה פתאום יש בארץ התעוררות, משהו נפתח. כל הסיפור של קונסיגנציה משגע אותי, ואני עדין מקבל הערות כמו זה מגניב מדי, צבעוני מדי. התגובות האלו גרמו לי להבין שאולי אני צריך למכור את התיקים דווקא בחנויות מוזיאונים. כיום אפשר להשיג את התיקים בחנויות של מוזיאון הקומיקס, מוזיאון ארץ ישראל ומוזיאון העיצוב״.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ