תערוכות בוגרים 2014 |

תקשורת חזותית: עלייה עקבית ברמה מדי שנה

תערוכת הבוגרים במנשר מרשימה ומעוררת השראה, הפרויקטים הבולטים במחלקה לתקשורת חזותית של מכון אבני התייחסו למצב בצורה צינית, משעשעת וביקורתית ובבית ספר גורן בלטו הפרויקטים שעסקו בנושאים חברתיים

יובל סער
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יובל סער

תערוכת הבוגרים של המחלקה לתקשורת חזותית במנשר לאמנות, שנפתחה בשבוע שעבר, היא האחרונה מבין תערוכות הבוגרים במחלקות העיצוב שנפתחו במהלך הקיץ. המלחמה בדרום שיבשה לא מעט תוכניות לאזרחים רבים, אולם מלבד כמה ביטולים של אירועי פתיחה, כל התערוכות נפתחו כסדרן. עמית טריינין, ראש המחלקה לתקשורת חזותית במנשר, התייחס לסוגיה בדברים שכתב לקראת הפתיחה ושמופיעים על קיר הכניסה לתערוכה.

״למי יש ראש עכשיו לתערוכת בוגרים. הלב לא כאן, הלב בדרום״, הוא כותב ומספר על הקשיים לעבוד על תערוכת עיצוב בזמן שכזה, ועל המחשבות אולי בכל זאת לבטל את התערוכה. אולם, את דבריו הוא סיים בכך ש״אסור לבטל את התערוכה! צריך לקיימה בזמן, שגרה זו זכות שצריך להתעקש עליה. חייבים לתת לקבוצת אנשים מוכשרים שעבדו קשה במשך ארבע שנים לסיים את הלימודים בכבוד. זה מה שעושים במקום נורמלי. במקום נורמלי יוצרים, מביעים דעה, מספרים סיפור. זה מה שאנחנו אוהבים ויודעים לעשות ואף מבצע צבאי לא ייקח לנו את הזכות הזאת, לחלום וליצור״.

ואמנם, בימים כתיקונם המחלקה, ביחד עם המחלקות לתקשורת חזותית כמו אלו בבית ספר גורן לתקשורת חזותית שבמכללה האקדמית עמק יזרעאל ובמכון אבני, מוצאת את עצמה מדי שנה בתחרות קשה עם המוניטין והמשאבים של המחלקות בבתי הספר הגדולים לעיצוב. כמו כולן, כל מחלקה צריכה להצדיק את קיומה בשוק הרווי והתחרותי, ותערוכות הבוגרים הן אחד המקומות להפגין את כישורי הבוגרים.

ביקור בתערוכות הבוגרים מראה שרוב המוסדות שומרים על המבנה הסטנדרטי של תערוכות בוגרים: כל בוגר מציג את פרויקט הגמר שלו בשטח נתון ולפעמים מוצגות בחלקים אחרים של התערוכה גם עבודות נבחרות משנים קודמות. לכן, היה אפשר לצפות דווקא מבתי הספר כמו מנשר, גורן ומכון אבני להתאמץ יותר בכל הקשור לאופן שבו מוצגות העבודות של הבוגרים שלהם ולמצוא מה שיבדל אותן לעומת המוסדות האחרים.

יחד עם זאת, התצוגה היא רק עניין אחד, ומה שחשוב בכל זאת אלו העבודות. מבחינה זו עבודות הבוגרים במנשר מציגות עלייה עקבית ברמתן מדי שנה, והתערוכה ככלל מרשימה ומעוררת השראה. בין הפרויקטים הבולטים אפשר למצוא את פרויקט הגמר של ליהי בר אור, ״אותי״, אפליקציה שפיתחה בעבור ילדים המיועדת ללימוד ה־א״ב בעברית, אנגלית וערבית, בהשראת שיטות ההוראה האנתרופוסופיות: לימוד חווייתי ככל הניתן, היעדר תחרותיות, שבירת החיץ בין השפות, שימוש בדימויים ועוד. הרעיון המרכזי של האפליקציה הוא התאמת הערכים של החינוך האנתרופוסופי למאה ה-21 על ידי ההכרה בטכנולוגיה ככלי נוסף וחיובי ללימוד, והתוצאה נעימה לעין.

ירדן יעקובי עיצבה את ״אוידולס״, אוסף מקסים ומעציב כאחד של בובות בד נפגעות אסונות סביבתיים: אסונות שנגרמו לטבע על ידי בני האדם, ואסונות מעשה ידי אדם שבהם נפגעו בני אדם כתוצאה מפגיעה בסביבת המחיה שלהם. כל בובה מייצגת אסון אחר שהתרחש בעולם ומאופיינת בהתאם להשלכותיו. הפרויקט שואף להעלות את רמת המודעות בנוגע לנעשה לסביבה, ולעורר ולעודד אמפתיה כלפי בני האדם ובעלי החיים שנפגעו כתוצאה מאסונות אלה ברחבי העולם.

עבודה של ירדן יעקוביצילום: לידיה ליבוביץ ויר

בדומה לשנים קודמות, כמה מהפרויקטים הבולטים במחלקה היו בתחום האיור. איתי גואטה אייר 14 עבודות על עץ בעקבות זיכרונות, טקסטים ורישומים שיצר בזמן המחלה ולאחר המוות של אמו ממחלת הסרטן. התוצאה הסופית מרשימה ומצליחה לרגש במינונים הנכונים, תוצאה של איפוק בטכניקה ובפורמט הסופי. קונסטנטין וולוסיאנוב אייר רומן גרפי מרהיב המבוסס על ספרו של ז׳ול וורן, ״עשרים אלף מיל מתחת למים״. האיורים בשחור־לבן, שנוצרו בעטים, רפידוגרפים ודיו שחור, מבליטים את הממד הבדיוני שבמסע רצוף החזיונות המופלאים וההרפתקות מסמרות השער. לידיה ליה ליבוביץ׳ עיצבה ואיירה שש כפולות ענק מרשימות בטכניקת פופ־אפ לשש פוביות שונות: פחד מנחשים, ממטוסים, מליצנים ועוד. אפקט הפתיחה של כל כפולת עמודים מהדהד את אפקט הפחד שמתגלה לאט לאט ובמלוא הדרו, ממש כמו בחיים האמיתים.

עבודה של איתי גואטהצילום: לידיה ליבוביץ ויר

חיות מסוג אחר מופיעות באתר האינטראקטיבי וההומוריסטי שיצרה הילה שושני, Funky Animals. שושני בחרה חמש חיות אמיתיות - מוזרות ומיוחדות - ויצרה לכל אחת מהן תעודת זהות, הוסיפה פיסות מידע ואנקדוטו. משעשעות הכתובות בשפה הומוריסטית ובגובה העיניים. היא איירה אותן בצורה משעשעת ואיפשרה לגולשים באתר לדרג את החיות לפי רמת המתיקות או הגועל שהן מעוררות בצופה, עד כמה הן ״הזויות״, וכמה הן מפחידות.

עבודה של הילה שושניצילום: לידיה ליבוביץ ויר

גם במחלקה לתקשורת חזותית של מכון אבני חל שיפור עקבי. הפרויקטים הבולטים התייחסו למצב בצורה צינית, משעשעת וביקורתית. לדוגמה, ב״מזכרות מאסונות״ עסק עמוס זוארץ במציאות הישראלית ובמסורת האסונות שבה. זוארץ יצר חנות פיקטיבית של מזכרות המייצרת פריטים נוסטלגיים מאותם איקונות וספקטקלים של אירועי אסון מקומיים, כמו דגמי אוטובוסים שהתפוצצו להרכבה, טילי קסאם מיניאטורים וצבעוניים מפלסטיק, כרזות של צבע אדום, הפיגוע בקפה אפרופו וגם עץ ריחני למכונית בדמות הסופר־טנקר.

עבודה של עמוס זוארץצילום: מכון אבני

אלי בורצ'נסקו עיצב את אפליקציית ״המדריך לטרוריסט המתחיל״, אפליקציה אינטראקטיבית שנותנת כלים רעיוניים ומעשיים לטרוריסטים בתחילת דרכם. האפליקציה אינה מייצגת ארגון טרור ספציפי אלא מהווה אוסף של רעיונות שאסף בורצ'נסקו מארגונים שונים בעולם, והיא מחולקת לפי נושאים שקשורים לעולם הטרור כמו פיגועים, מנהרות והברחות, שליחת איומים, פוסטרים למתאבדים ועוד. ניר נבון ב"לחם־עבודה" התמקד בבעיית האנשים שעובדים ועדיין נמצאים מתחת לקו העוני. הוא יצר מציב שהורכב מכפפות עבודה שמצא ברחבי תל אביב. הכפפות השונות, שהיו שייכות פעם לפועלים, גורמות לכל הנתונים הסטטיסטיים שהוא צירף להן לקבל פן אישי, והם מצליחות לתת את התחושה של מה זה להיות עובד הנמצא בקו העוני.

עבודה של אלי בורצ'נסקוצילום: מכון אבני

פרויקט מסוג אחר הוא "Kapish", סדרת האנימציה המשעשעת שיצר יוני קיפר המתמקדת במספר דמויות החיות בעולם מוזר. הסדרה, שפרקיה פורסמו באינטרנט אחת לשבוע, מתאפיינת בסגנון הזוי וסוריאליסטי: הדמויות הראשיות - דינקו, נאפה, סטוק וקאשה - שותים שמפניה עם דגים בבר, מטילים ביצי זהב, נבלעים חיים על ידי אוטובוס ונתקלים בשלל סיטואציות מפתיעות. ואילו ב-״hand MADE IN USSR״ עסקה אנה קנטור בעבודות יד מסורתיות והעניקה פרשנות אישית לעשייה התרבותית במסורת רוסית ואוקראינית בתחום האמנות בטקסטיל ובעץ.

גם בבית ספר גורן הפרויקטים הבולטים עסקו בנושאים חברתיים, והם בלטו בהשוואה לפרויקטים אחרים שעסקו ברובם במיתוג סטנדרטי. מאור בן שושן אייר כרזות ענק המעמתות באופן ביקורתי ונוקב פעולות יומיומיות שגרתיות של אנשי המגזר החרדי עם ציטוטים ומצוות מהתורה, ויוצרות מפגשים חזותיים הממחישים את העיוות על פי ראות עיניו. בין הנושאים שבהן הוא עוסק: מעמד האשה, ניצול כספי ציבור, שוויון בנטל ועוד.

עבודה של מאור בן שושןצילום: בי״ס גורן לתקשורת חזותית

במטרה לשמר את השפה הצ׳רקסית עיצבה מייסה סוסחא גופן צ׳רקסי חדש בהשראת הגופן העברי נרקיס בלוק. עם הגופן החדש היא עיצבה שילוט חדש למרחב הציבורי של כפר כמא. לדבריה, כיום השילוט בכפר הוא ברובו בעברית, למרות שהשפה המדוברת היא צ׳רקסית, והיא מקווה שהגופן החדש שעיצבה ישנה את המצב.

ב״שמי חגי פופר ואני קיבוצניק״ עוסק חגי פופר, בן קיבוץ דליה, בתהליך ההפרטה שהקיבוץ עובר. לדבריו, הוא לא מתיימר להיכנס לשאלה האם מהלך זה היה הכרחי או לא, אך הוא מבקר את התנהלות החברה הקיבוצית, בדגש על התנהלות הפרט והמחסור בפרטיות בתקופה הפוסט־שיתופית, במקביל לעלייה במספר הבנים שהחליטו לחזור לקיבוץ לאחר שנים מעטות או רבות של היעדרות. פופר עיצב ערכת קבלה לבן החוזר, שמבקשת לבחון את האשליה האוטופית של קיבוץ מודרני, משגשג מבחינה כלכלית וחברתית ומציע מסלולי חינוך ברמה גבוהה לילדיהם של הבנים החוזרים.

עבודה של חגי פופרצילום: בי״ס גורן לתקשורת חזותית

מכון אבני. רחוב אילת 23, ת״א. נעילה: 29.7, 13:00-10:00

מנשר. רחוב דוד חכמי 17, ת״א. נעילה: 7.8, ראשון־חמישי 19:00-11:00, שישי־שבת 15:00-12:00

בית הספר גורן לתקשורת חזותית, המכללה האקדמית עמק יזרעאל. נעילה: 8.8, ראשון־חמישי 17:00-9:00, שישי 13:00-9:00

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ