שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

להתחבק עם לוויתנים

כשנמאס לה מעולם האופנה החלה דנה מוסקט, ישראלית שגרה בצרפת, לייצר בובות באופן עצמאי. התמנון, הלווייתן ויצורי האוקיינוס האחרים מעשה ידיה הפכו ללהיט

רותה קופפר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צילום: דנה מוסקט
רותה קופפר

דנה מוסקט, מעצבת אופנה ישראלית בת 29, ברחה מהכרישים של עולם האופנה בפריז אל מצולות הים ולייצוריו: התמנון, הלווייתן, הסרדין וכוכב הים. זה קרה כאשר החלה לגמרי במקרה בחודשים האחרונים לייצר בובות רכות של ייצורים תת־ימיים אלה. את הבובה הראשונה תפרה לפני שנה כמתנה לאחיינית הרכה שנולדה לה. את התמנון הלבן הראשון — שמקצה ראשו ועד קצה זרועותיו אורכו כמטר והוא "מרגיש כמו ילד", לדברי מוסקט — הכינה כמתנה והופתעה מהתגובה החיובית אליו, ומהבקשות הרבות לבובה דומה.

את הבובות החלה למכור באתר "אטסי", וכן בחנויות למוצרי עבודות יד ואומנות בדנמרק ובלונדון. לשם כך בנתה מוסקט גם סיפור קצרצר. לבובות קוראים "Big Stuffed", כי הן גדולות וממולאות בצמר גפן. "זהו אוסף של חיות ים לבקניות", נכתב. "הן רכות וכרבוליות ויש להן רגשות אמיתיים. ייצורים אלה נוצרו כדי להיות חלק מהמשפחה".

מוסקט, בוגרת שנקר ילידת פתח תקווה,למדה אופנה בשנקר, עבדה בתעשיית האופנה המקומית במשך שנה ועברה לפריז, שם היא עשתה סטאז' ב"ג'יאמבאטיסטה ואלי", "לנוון" ועבדה ברודייה. "החלום התנפץ לחלוטין", היא מספרת בשיחת טלפון מביתה בפריז. "חוסר היצירתיות בתחום מזעזע. האנשים בתעשייה פה הם בדיוק כמו שמדמיינים אותם. קשה להשיג עבודה, ואלה שמוצאים הן מסרסות ומשעממות. החומר האנושי לא היה לטעמי. הבנתי שאני לא רוצה להעביר את החיים שלי ככה, אבל עדיין רציתי לעשות בגדים. התחלתי לעבוד באופן עצמאי עם רקדנים ואנשים שעושים מיצגים. התחלנו לשתף פעולה, וזה היה כיף. עשיתי פרויקט גדול עם עידן כהן שעלה בסוזן דלל".

צילום: דנה מוסקט

ואז לאחיה נולדה ילדה. היא לא יכלה להיות בישראל, אז היא שלחה זרוע. כלומר שמונה. "חיפשתי חיה יפה ואינטראקטיבית, שתינוק יוכל לתפוס באחת הזרועות ולשחק אתה. אחר כך הכנתי לווייתן לחברה טובה שלי. בחרתי בדים שיהיו בהירים, פסטליים ורכים. בלי יותר מדי לתכנן את ההמשך גיליתי שאנשים מאוד התלהבו, והתחילו להזמין עוד ועוד בובות כאלה.

"זה היה כמו קסם. בדיוק כשהחלטתי שנמאס לי לחכות כדי להרוויח מהאמנות שלי, זה קרה — התחילו לקנות אותן בקצב. עשיתי עוד כמה חיות — כוכב ים, לווייתן קטן, דג סטינג ריי, שיהיה כמו שמיכה וכרית הנקה או סוג של 'שמיכי' שאפשר להתעטף בו. פתחתי חנות באטסי לפני ארבעה חודשים בערך. חג המולד היה תקופה לא נורמלית. זה התגלגל כמו כדור שלג שאני מקווה שלעולם לא ייעצר. נמכרו קרוב ל-300 בובות, כל מיני בלוגריות צרפתיות התחילו לכתוב עלי. יש לחנות עכשיו 14,600 עוקבים".

לפי דעתה סוד ההצלחה הוא הגודל, הסיפור שלהם, "והעיניים העצובות והישנוניות של הייצורים, שלא ממש קיימים בתחום הזה".

בחרת דווקא חיות מסוכנות.

מוסקט: "התמנונים אמנם רעילים, אבל הם לא עושים שום דבר. חוץ מהסטינג ריי שהוא קצת רשע והוא ממשפחת הכרישים, כל השאר הם יצורים טובים", היא אומרת, וגם מוסיפה כי 50 אחוזים מרוכשי הבובות לא מייעדים אותם לילדים, אלא הן "כריות יאפיות לאנשים יאפים". המחיר אגב בהתאם. 300 שקל מינימום לבובה, וזה עוד לפני דמי המשלוח, שעולה לפעמים כמחצית מזה. לכן, מסבירה מוסקט, קהל הקונים העיקרי הוא אירופי ולא ישראלי.

צילום: Patrick Moyal

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ