זוכה פרס ישראל לעיצוב, דן ריזינגר, מת בגיל 85

ריזינגר עיצב בין השאר את הלוגואים של הבימה, אל על, טבע והאגודה למלחמה בסרטן, את עיטורי הגבורה של צה"ל, את החללים בתערוכות אקספו ובבואינג 747. נשיא בצלאל, המעצב עדי שטרן: "מעטים השפיעו על המרחב החזותי של מדינת ישראל יותר ממנו"

נעמה ריבה
נעמה ריבה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ריזינגר בתערוכה מיצירתו באשדוד, 2010
ריזינגר בתערוכה מיצירתו באשדוד, 2010 צילום: דודו בכר
נעמה ריבה
נעמה ריבה

המעצב הישראלי דן ריזינגר מת הבוקר בשנתו בגיל 85 בביתו בגבעתיים. ריזינגר היה המעצב הראשון שזכה בישראל בפרס ישראל לעיצוב, בשנת 1998. הוא עיצב לוגואים וכרזות שהפכו למזוהים עם גופי ציבור וחברות רבות — בהם הבימה, מוזיאון תל אביב, ביטוח לאומי, הכרמלית בחיפה, האגודה למלחמה בסרטן ועוד. ריזינגר עיצב גם את עיטורי הגבורה של צה"ל, את סמלי המכבייה לאורך עשרות שנים ועוד. שנים ארוכות הוא עבד עם חברות כמו אל על, טמבור וטבע והכין עבורם כרזות, אריזות, עיצוב ניירות מכתבים וחללי פנים.

הלוגו שעיצב ריזינגר למוסד לביטוח לאומי במקור
לוגואים שעיצב ריזינגרצילום: דן ריזינגר / אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים

הוא נולד בקניז'ה ביוגוסלביה ב–1934, דור רביעי למייסטרים בצבעות ודקורציה של מבני ציבור ובתי עשירים. במלחמת העולם השנייה ברח עם אמו. אביו, שהועסק בעבודות כפייה, נספה בשואה. בצעירותו למד ריזינגר צבעות ועסק במקצוע כשעלה ארצה עם אמו ואביו החורג. כשהחל ללמוד בבצלאל ב–1950, היה התלמיד הצעיר ביותר במוסד. הוא למד ציור, פיסול ועיצוב כרזות בזמן שהמקצוע "עיצוב גרפי" עוד לא נלמד באקדמיה הישראלית.

אחרי הלימודים בבצלאל התגייס ריזינגר לצה"ל ושירת כראש מחלקת הפרסומים והכרּזות של חיל האוויר. בסוף שנות ה–50 למד בלונדון ושם הכיר את אשתו אנאבל. בהמשך עבד כמנהל אמנותי במשרד הפרסום "טל אריאלי". ב–1958, בגיל 24, זכה במקום ראשון בתחרות בינלאומית על עיצוב כרזה לביתן המדעים בתערוכה "אקספו 58". ב–1966 הוזמן לעצב את החלל המרכזי של הביתן הישראלי לתערוכה העולמית "אקספו 67" במונטריאול.

שיתוף הפעולה הפורה שלו עם האדריכלית דורה גד, החל ב–1967: יחד עיצבו את פנים מטוס הבואינג 747 של אל על ואת חנויות המשביר לצרכן.

ב–1977 הוא יצר את הסדרה מגילות האש: 52 ציורים המלווים טקסטים של אבא קובנר ומתארים את המאבק הרוחני והפיזי של העם היהודי לאורך ההיסטוריה. ב–1994 עיצב ריזינגר סמל להסכם השלום בין ישראל לירדן.

הוא הציג תערוכות בארץ ובעולם. במוזיאון ישראל הציג כמה תערוכות — את האחרונה אצר דן הנדל ב–2017, וכן הציג במוזיאון אשדוד, בגלריה העירונית לאמנות בעפולה, במוזיאון לאמנות שימושית בבודפשט, במוזיאון הכרזות בוורשה ובאקדמיה לאמנויות יפות בבייג'ינג. לפני מספר שנים קלט מרכז ז׳ורז׳ פומפידו בפריז באוספיו 39 ציורי הכנה לעבודות סופר־גרפיקה של ריזינגר.

עבודות של ריזינגר בתערוכה "סימני דרך" במוזיאון ישראל
עבודות של ריזינגר בתערוכה "סימני דרך" במוזיאון ישראלצילום: אמיל סלמן

הוא גם עסק בעיצוב פוליטי, ובין השאר עיצב את הכרזה "Let My People Go" מסוף שנות ה–60, שהיתה סמל במאבק למען עלייתם ארצה של יהודי ברית המועצות. כן עיצב כרזה נגד התעצמות החימוש הגרעיני, וכרזה נוספת שלו מופיעה על כריכת ספרה של ח"כ ענת ברקו, "בדרך לגן עדן", העוסק במחבלות ומחבלים מתאבדים ובשולחיהם.

בראיון ליובל סער ב–2010 אמר ריזינגר על תהליך העבודה שלו: "זה אינטואיטיבי לחלוטין. אני לא חושב במלים אלא ברצף של דימויים, כמו סרט. כשאני חושב על המלה 'צבע' אני לא רואה את האותיות שלה — צד"יק, בי"ת, עי"ן — אלא מכלול של דימויים, כמו השלט שהיה מחוץ לחנות של אבא שלי".

בראיון ל"הארץ" עם פתיחת התערוכה האחרונה שלו במוזיאון ישראל ב–2017, נשאל איך אדם כמוהו, שעסק בסוגים של עיצוב, מגדיר את עצמו, וענה: "קצת מביכה אותי השאלה הזו. כשהייתי ילד קטן, אמא שלי אמרה לי: 'לא חשוב איזה מקצוע תבחר, העיקר שתדע להגיד את זה במלה אחת'. היא לא אהבה אנשים שאומרים שהם עוסקים בהרבה מקצועות. היא אמרה שזה מעיד עליהם שהם עוסקים בעסקי אוויר, שהם לא עושים שום דבר".

באותו ראיון הביע מורת רוח מכך ששינו את הלוגואים שעיצב לאורך השנים. "יש כאן אגואים של מנכ"לים שחושבים שהם יודעים הכל. פעם הרבה מהמנכ"לים היו המשקיעים והיוזמים. היום המנכ"לים נשלחים על ידי קבוצות השקעה והשינויים שהם עושים, והקמפיינים, נובעים מבורות, מחוסר אינטליגנציה ויזואלית ומחוסר הבנה של חשיבות ההמשכיות. מותגים בינלאומיים חשובים בעולם לא עברו שום שינוי".

המעצב נדב ברקן, מרצה בכיר בשנקר וראש תחום עיצוב בחברת "פייבר", ציין הערב כי עיצוביו של ריזינגר הם יסוד חינוכי בהוראת סטודנטים צעירים. "משנה א' בשנקר אנחנו מראים לסטודנטים את הכוח של הפשטות של ריזינגר וזה שהוא מכאן, ישראלי. סטודנטים שנה א' רואים את זה ומבינים את העוצמה שהכל יצא תחת בן אדם אחד. מבינים מה זה מאסטר של עיצוב. דרך העבודה שלו אפשר לתווך המון נושאים שמלמדים - כמו צורה, צבע, קומפוזיציה. דרך לוחות השנה שלו ניתן ללמד עיצוב אינטראקטיבי. אני מביא לכיתה את לוח השנה שהוא עיצב למומה. זה לוח שנה שמייצר מאות ואלפי ואריאציות ותוך כדי המשחק בלוח הם מבינים מה זה עיצוב טוב, מהם משחק, גרסאות, חופש, שיטה". 

נשיא בצלאל, המעצב עדי שטרן, אמר הערב ל"הארץ": "מעטים השפיעו על המרחב החזותי של מדינת ישראל יותר מאשר המעצב דן ריזינגר, שלמד והחל את דרכו המקצועית בבצלאל. את הסמלים שעיצב לחברות ומוסדות בארץ הכיר וזיהה כל ישראלי. מקצתם כבר אינם משמשים את החברות כבר שנים רבות, אבל עדיין הם חקוקים עמוק בזיכרון הקולקטיבי של כולנו. כישרונו בפיתוח צורה וצבע היה נדיר וכתב ידו האמנותי היה יחודי, מזוהה וניכר למרחוק".   

המעצב וזוכה פרס ישראל, ירום ורדימון, שהיה חבר קרוב של ריזינגר, סיפר הערב על עבודותיו: "במהלך שנות השישים, במדינת ישראל הצעירה, דן ארג שפה גרפית חדשה שזינקה מהשפה המקומית לקוסמופוליטית. הדימויים שהוא יצר היו רוויים בעוצמה, הפגינו חופש פעולה יצירתי ויצאו נגד הטיפוגרפיה המסורתית ששלטה בעולם הויזואלי המקומי".

ורדימון מציין כי ריזינגר היה מאסטר גדול של עולם העיצוב הישראלי. "דן ייזכר כמעצב בינתחומי, חדשני ורב-פנים. גוף עבודתו העצום מבטא הבנה חדה של סמליות מינימליסטית ומשמש עדות ותיעוד של המטמורפוזה שעברה החברה והתרבות הישראלית במשך חמישה עשורים". 

דן ריזינגר הותיר אשה, אנאבל, שלושה בנים — יורם, איתן ואילן — וחמישה נכדים. הלווייתו תיערך מחר ב–14:00 בבית עלמין החדש רמת השרון בצומת מורשה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ