מי היה מאמין, ולנטינו

אם החלפה של מעצב היא הליכה על חבל דק, ההחלפה של ולנטינו גרוואני היתה הליכה על חוט. אבל מריה גרציה קיורי ופיירפאולו פיצ’ולי הצליחו במשימה מעל לכל הציפיות. היכרות עם צמד המעצבים שלא נפרד כבר 20 שנה

אריק וילסון, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריק וילסון, ניו יורק טיימס

פאריס

הרקע היה אולם בעל קירות לבנים באחוזתו של סלומון דה רוטשילד. על שולחן האוכל הארוך ניצבו פמוטי דלפט הולנדיים מחרסינה בכחול ולבן וארגטלים מלאים באירוסים ובהורטנזיות. על מגשי כסף נערמו בערימות גבוהות עד שחיתות פטל, דמדמניות, תותים וענבים אדומים, כולם שלמים ויפים.

לפני השולחן הזה עמדו לפני כשבוע המעצבים שקיבלו לידיהם את המותג ולנטינו בסוף 2008: מריה גרציה קיורי, בעיניים ממוסגרות בכחל שחור ובשמלה שחורה עם צווארון לבן, כמעט נזירית למראה, ופיירפאולו פיצ'ולי, בחליפת סינטרה, רזה ובעל פני ילד. זו היתה המסיבה שלהם, שנערכה לרגל פתיחתה מחדש של חנות ולנטינו בשדרת מונטיין בפאריס, שעברה שיפוץ מקיף בעיצובו של האדריכל דייוויד צ'יפרפילד, כדי לשקף את החזון שלהם.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ