מתי הפכו תנועות המחאה לנשף מסיכות

בשנות ה-80 וה-90 לבשו המונים חולצות עם סיסמאות פוליטיות כדי לבטא את עמדתם בסוגיות בוערות. היום, בעידן הרשתות החברתיות, האמצעי הזה נתפס כנאיבי ועקר, ואת מקום החולצות תופסות מסיכות של פוליטיקאים ואילי הון. 
סיפור כיסוי מסוג חדש

שחר אטואן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שחר אטואן

שנת 1984 היתה שנה משמעותית בחייה של קתרין האמנט. בת 37 היא נבחרה למעצבת השנה מטעם המועצה הבריטית לתרבות, וההישג הזה זיכה אותה בהזמנה חגיגית למעונה הרשמי של ראשת הממשלה, מרגרט תאצ'ר. שם, בדאונינג 10, התמקדה תשומת הלב הכללית בהאמנט, ולא רק משום שהיתה כלת האירוע, אלא בזכות בחירת לבוש לא שגרתית שגרמה אפילו לאשת הברזל לאבד לרגע את עשתונותיה. זו היתה חולצת טי לבנה וגדולה שנלבשה כשמלה, ועליה הודפס באותיות שחורות ובולטות הכיתוב "58% Don't Want Pershing" - משפט שהתייחס למשאל עם שנערך בבריטניה זמן קצר קודם לכן ותוצאותיו שיקפו את עמדת הציבור בנוגע לתהליכי ההתחמשות הגרעינית. כשתאצ'ר הבחינה בכיתוב, היא רכנה לעבר האמנט כדי לקרוא אותו בעיון, השתנקה לרגע ופלטה זעקת בהלה. כשרוחה שבה אליה היא אמרה: "הו, אין לנו פרשינג. אבל יש לנו קרוז (טילים), יקירתי. אז אולי את במסיבה הלא נכונה..."

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ