האכזריות השיווקית של מעצב האופנה אלכסנדר וונג

וונג הכניס אנשים לחדר והציע להם באופן חד פעמי לקחת מכל הבא ליד מהקולקציה שלו. מה קרה שם? תוכלו לראות בעצמכם

שחר אטואן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שחר אטואן

ביום חמישי שעבר ביליתי עם חברים באפריקה (לא היבשת, אלא הבר התל־אביבי האופנתי). השעה היתה קצת אחרי חצות כשחבורה של ארבעה אנשים הגיחה אל החצר האחורית של המקום, ובחנה את המתרחש מסביב לכמה רגעים לפני ששבה על עקבותיה לכיוון היציאה. אחד מהם לכד את תשומת לבה של חברתי והיא הורתה לי להתבונן על הבחור האסייאתי הנאה. "מפגרת, זה אלכסנדר וונג”, אמרתי לה, משוכנע לחלוטין בזיהוי של המעצב האמריקאי, אך מופתע מהאגביות שבה הופיע בבר השכונתי. על כל פנים, חברתי שמעריכה את עבודתו ניגשה לדבר אתו וביקשה ממני להתלוות אליה. היא הצליחה לתפוס אותו ממש ביציאה מהבר, משוחח עם מארחיו המקומיים. לא הקשבתי לתוכן השיחה שהתנהלה בינה לבינו כי נותרתי לעמוד מהצד, אך בשפת הגוף אי אפשר היה לטעות: וונג הסיט את מבטו ממנה ונותר שקוע בדבר מה שאחז בידו. לבסוף, כשהיא הציגה בינינו הוא סינן "הי, אני שמח לפגוש אתכם”, בניגון אמריקאי מצוחצח, כלומר בחביבות מאולצת וחלולה. סיפור אמיתי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ