מה למעצב היפני 
ג'וניה ואטנאבה ולמפעל מיושן מטנסי

לאל־סי קינג, מפעל משפחתי מיושן מהדרום האמריקאי המייצר בגדי עבודה לחקלאים, היו סיכויי הישרדות מעטים בשוק גלובלי ובמשבר כלכלי מתמשך. אבל אז גילה אותו המעצב היפני ג’וניה ואטנאבה

ניו יורק טיימס
קתי הורין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ניו יורק טיימס
קתי הורין

לפני זמן לא רב קיבלתי דוא"ל מאדם שהודה לי על שהזכרתי את המותג שלו, פוינטר ברנד, בכתבה ב-2006. זה לא היה מכתב תודה. המשכתי לקרוא: "בעבודה קשה ובהתמדה חגגנו לא כבר 100 שנות ייצור בבריסטול שבטנסי". על החתום: "ג'ק קינג, דור רביעי, בית החרושת אל־סי קינג".

לפני שבלעתי את הפתיון וצילצלתי אליו, חיפשתי את הכתבה. פוינטר הוא מותג של בגדי עבודה שהם חלק בלתי נפרד מהדרום החקלאי של ארצות הברית: מעיל קנבס קל שלובשים כשיוצאים לשדה בבוקר ופושטים כשהשמש עולה, סרבלי ג'ינס בגזרות שונות בהתאם להעדפות ברורות: גב נמוך בקנטאקי, גב גבוה בג'ורג'יה. אבל את הפרטים האלה למדתי מאוחר יותר. הכתבה שלי ציינה בסך הכל שהמעצב ג'וניה ואטנאבה התאים כמה מעילים של פוינטר לקו הגברים שלו. למרבה הפלא, השינויים שהכניס בהם לא היו שונים מאוד מהשיפורים הקפדניים ורבי ההמצאה שהאיכרים נהגו להוסיף לבגדים ישנים, בהבדל גדול אחד: המחיר ההתחלתי של גרסאות הדה־לוקס של ואטנאבה היה 800 דולר.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ