משכית: המותג המיתולוגי חוזר לסיבוב שני

אחרי שעבדה באלכסנדר מקווין ובלאנוון ביקשה שרון טל להקים גם בארץ בית אופנה עילית, אפוף בהילת עבר. כך הגיעה לרות דיין והצליחה לשכנע אותה להחיות את משכית. האם המותג המחודש יצליח גם בעידן החדש? בינתיים, בכל אופן, כבר יש קולקציה ראשונה

שחר אטואן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שחר אטואן

אי אפשר לומר שהאופנה הישראלית העכשווית נהנית מחגיגיות יתרה. יעידו על כך טקס פרסי האופנה החובבני, שנערך בחודש שעבר בחולון, ושני שבועות האופנה שאמורים להתקיים בסמיכות במארס הקרוב (במקרה הזה, הריבוי אינו עדות לעושר יצירה אלא להתנהלות קלוקלת). אבל כשהשם "משכית" נזרק לאוויר, זה כבר סיפור אחר: כל העיניים בחדר נדלקות אז בניצוץ של הכרה, וגם מי שאופנה מקומית אינה על סדר יומו יודע לספר עד כמה חשוב היה המפעל הממשלתי הזה, שייסדה רות דיין באמצע המאה שעברה במטרה לספק תעסוקה לעולים החדשים. לא ברור כיצד זכורה יותר משכית בתודעה הציבורית - כחברה לייצור אריגים, בגדים, חפצי נוי ותכשיטים בצביון מקומי שורשי, או כמפעל לאומי שראה בכל אלה אמצעי ליצירת תדמית חיובית למדינה המתהווה. אבל דבר אחד בטוח: משכית אכן חקוקה בדברי הימים של האופנה המקומית כשכיית חמדה, כמשתמע משמה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ