בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצעקה האחרונה של הפרחה

35 שנים עברו מאז שרה עפרה חזה "בא לי לצעוק אני פרחה", ונדמה שהנושא עדיין מככב בתרבות הישראלית. לרגל הסדרה "עממיות" בערוץ 2, נשאלת השאלה מה השתנה בדימוי הפרחי בעשורים האחרונים, והאם מתחת למעטה הליפסטיק עדיין מדובר בתיוג עדתי

92תגובות

את נקודת הפריצה קשה לשכוח: 1979, עפרה חזה, אז עדיין זמרת אלמונית, בדמותה של דינה בסרט "שלאגר" של אסי דיין, שרה פזמון שכתב בשבילה הבמאי — "שיר הפרחה". מעין גילוי דעת אידיאולוגי שמספר על נערה קלת דעת שאין לה ראש למלים ארוכות, ושבא לה לרקוד ובא לה שטויות, ויותר מכל — בא לה לצעוק שהיא פרחה. ולמה בעצם? אולי פשוט כי נמאס לה שמנסים להשתיק את קולה. 35 שנה לאחר מכן, כמעט שנות דור, הפרחה — שם פרטי שנהפך לכינוי של בוז ולשם נרדף לגזענות - נמצאת, כך נדמה, באותו המקום פחות או יותר, פרוגרסיבי אולי רק...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו