שפם פטאל: האם הסגנון של עמיר פרץ עומד בדרכו לראשות מפלגת העבודה?

בעולם פוליטי שמתנהל כמשחק של תדמיות ממורקות, עמיר פרץ הוא דמות די מיושנת: אף שבמשך שנים היה מטרה ללעג, בין השאר בגלל המבטא המרוקאי שלו וכמובן השפם הנצחי, הוא לא שינה במידה ניכרת את חזותו מראשית דרכו הפוליטית ועד לימים אלה, שבהם שב והציג את מועמדותו לראשות העבודה. האם העקביות הזאת היא יתרון יחסי, או שהפוליטיקאי המזרחי שדבק בפשטות כמעט־מפא"יניקית שוב ייפול בין הכיסאות? ולמה בעצם הוא בכלל היה מעדיף ללבוש אדום?

שחר אטואן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שחר אטואן

בסוף שנות התשעים הוזמן עמיר פרץ להתארח בתוכנית "בשידור חי עם דן שילון" בערוץ 2. בין האורחות במעגל של שילון היתה גם מעצבת האופנה דורין פרנקפורט. "נו, איך עמיר פרץ מתלבש?" שאל אותה המנחה על יו"ר ההסתדרות אז, ופרנקפורט השיבה: "יש עליו דאווין של שלוך, אבל הוא מתלבש ממש טוב וחושב על כל הלבוש שלו".

שני עשורים חלפו מאז, ופרץ – שבחודש שעבר הודיע כי יתמודד בשנית על ראשות מפלגת העבודה – זוכר זאת היטב. "דורין מבינה חבל על הזמן. היא אלופה", הוא אומר כעת, מחמיא לה ובעקיפין גם קושר כתר לעצמו. אין צורך לדאוג יתר על המידה בנוגע לתקינות בוחן־המציאות שלו: הוא יודע שאיננו מזוהה בציבור עם טעם טוב או עם סטייל "נכון", כמו לעובדה שהיום, כמו אז, מחמאות על הופעתו החיצונית, כמו זו שחלקה לו פרנקפורט, אינן עניין שכיח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ