כשמדובר באופנה, קשה להיות עני ומצפוני

רק עשירים יכולים להרשות לעצמם כיום אופנה ירוקה שאינה פוגעת בבעלי חיים, כדוגמת סטלה מקרטני. האם שוב הגברנו פערים למרות כוונותינו הטובות, או שמסתמן כאן משהו חשוב?

רחל טלשיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רחל טלשיר

פברואר, חודש האופנה הבינלאומי, הוא עיתוי מעולה לדבר על מה שעדיין נמצא בשולי הטבעונות, וגם חלק מהטבעונים עצמם לא נותנים עליו את הדעת: מה שאנחנו לובשים ונועלים. האם למשל אדם ראוי להיחשב טבעוני כשהוא לובש סוודר מצמר כבשים? ולמה באמת הטבעונים לא מקפידים על מלתחה נקייה מסבל של בעלי חיים?

בעיקר מפני שזה הרבה יותר מסובך, לפחות בינתיים, מאשר לבדוק אם מאכל מסוים הוא טבעוני למהדרין (גם זה, אגב, לא פשוט כמו שנדמה). מכל מקום, בדיקה של הנעשה בתעשיות העור, הפרווה, הצמר והנוצות היא ז'אנר לחזקי לב ולמיטיבי חקור. בנוסף, לא כל הטבעונים מתעניינים מאוד באופנה, וגם מי שלא מקילים בה ראש מעדיפים לא לקרוא תוויות, לא לדעת איך בדיוק כותבים פוך באנגלית (Down ולא Feathers) בפתק שמצורף לבגד. מכאן העניינים רק מסתבכים: האם לקנות זוג אחד טוב של סנדלי עור פעם בחמש שנים לא עדיף, לפחות מבחינה אקולוגית, מאשר להיות קורבנות אופנה שרוכשים עשרות זוגות סנדלי פלסטיק ובד מדי קיץ?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ