שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

למה האופנה העילית נטפלת לפועלים, מנקי רחוב והומלסים?

קולקציית הומאז' להומלסים, חולצות עם סמל של חברת שילוח, בגדי מעצבים בשיתוף אגף תברואה עירוני, תצוגה שנערכת בסמוך לשכונת מהגרים – עולם האופנה מגלה את אנשי השירות ואת תחתית הפירמידה החברתית ושואב משם השראה לעיצוביו היקרים. האם זה וולגרי או דווקא לגיטימי ובונה?

לירוי שופן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מדי כבאי בתצוגת סתיו 2018 של קלווין קליין, שבוע האופנה בניו יורק, פברואר השנה.
מדי כבאי בתצוגת סתיו 2018 של קלווין קליין, שבוע האופנה בניו יורק, פברואר השנה. ההבדל שבין השראה לתחפושתצילום: Slaven Vlasic / Getty Images / A

הסרט "זולנדר", פרודיה ארסית מצליחה מ־2001, מפנה חצים רעילים למכביר לעולם האופנה. הוא לועג לדוגמנים גברים שמתייחסים לעצמם ברצינות יתרה, לסדנאות יזע במזרח הרחוק שמלבישות את המערב השבע, לתאוות הידוענים של התעשייה. אבל החץ הכי רעיל של הסרט הזה נשלח אל מרכיב מרכזי אחר בתעשייה שמוערכת בשלושה טריליון דולר: הנהייה של מעצבים אחרי טרנדים מופרכים. זה קורה כשהנבל הראשי בעלילה, המעצב מוגטו, בגילומו של ויל פארל, מציע לדוגמן זולנדר (בן סטילר) לשמש כפנים וכהשראה לדרליקט, מותג חדש ששואב השראה מ"הומלסים, משוטטים וזונות קראק".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ